סקירות ועדכונים
סקירות ועדכונים

פרופ' אייזנשטדט בחדר העבודה שבביתו בירושלים

לאחרונה התקבלה בספרייה תרומתו של חתן פרס ישראל, שמואל נח אייזנשטדט. אייזנשטדט היה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר בכיר במכון וון ליר בירושלים. הוא נחשב אחד מגדולי החוקרים שהטביעו את חותמם על הסוציולוגיה העולמית בת זמננו. זכה בפרסים רבים על עבודתו, בהם פרס ישראל לסוציולוגיה לשנת 1973, וכן פרס הזיכרון הבינלאומי על שם הולברג, בזכות הישגיו יוצאי הדופן באמנויות ובמדעי החברה, במשפטים ובתאולוגיה ובעבור חמישים שנות מצוינות והשפעה חשובה על התאוריה הסוציולוגית.

קבלת התרומה התאפשרה הודות לתיווכם של פרופ' יוסי ציגלר, הראש האקדמי לשעבר של ספריית אוניברסיטת חיפה, פרופ' עירית מאיר, ומיכאל אייזנשטדט, בתו ובנו של אייזנשטדט. התרומה כוללת אלפי ספרים במגוון נושאים: סוציולוגיה, מדעי המדינה, היסטוריה כללית, לימודי אסיה ועוד תחומי ידע אשר מעשירים את הספרייה ומשלימים את החסר באוסף. מפאת חשיבות התרומה ולאור בקשת המשפחה, טרם העברת עודפי הספרים שהספרייה אינה זקוקה להם, פנינו לחברי הסגל האקדמי באוניברסיטה על מנת שיבואו לבדוק את עודפי הספרים ולבחור את הספרים שהם מעוניינים לקלוט באוספים הפרטיים שלהם. ברצוננו להודות לפרופסור ציגלר ולילדיו של אייזנשטדט, על הסיוע בקבלת התרומה לספרייה ועל הדברים המרגשים שכתבו אודות האיש וחשיבות התרומה לספרייה ולאוניברסיטה.


להלן מספר דברים שכתבו פרופ' עירית מאיר הבת, ומיכאל אייזנשטדט הבן
ספרים רבותי, ספרים

מספרי שלומית ונח אייזנשטדט


מאז שאנו זוכרים את עצמנו, ספרים היו שם נרדף לחיים שלנו. ספרים רבותי, ספרים.
בבית תמיד היו ספרים – הרבה ספרים. ליתר דיוק – המון ספרים. ספרים היו מונחים על מדפים ועל שולחנות. לא היה חדר בבית שלא היו בו ספרים. לא היה מקום בו ההורים שלנו היו מבלי שהיו מוקפים בספרים.
לא ברור מתי באמת הבנו את המשמעות של הספר כספר ואת המשמעות של לגדול בבית עם הורים שספרים עבורם היא דרך חיים. אולי זה היה כשאבא הקדיש לנו את ספרו "חינוך ונוער: עיונים סוציולוגיים" שיצא לאור ב-1965. אולי הרבה לפני כן, ואולי באמת באמת רק שנים רבות מאוחר יותר. אבל הספרים היו תמיד אלמנט בעל נוכחות פיסית מרשימה לאורך כל החיים שלנו.

בבית היו ספרים. בחדרים של אבא באוניברסיטה היו ספרים. אמא למדה עם ספרים ועבדה בהוצאת ספרים. אבא היה בקשר עם אינספור הוצאות ספרים בכל רחבי העולם. ואנחנו, עוד כילדים קטנים, השתמשנו בעשרות ומאות הספרים שהיו בבית כתחליף לקוביות דומינו וקוביות משחק אחרות ואהבנו לשחק משחקי ספרים מוזרים כאלו ואחרים – זר באמת לא יבין זאת. עסקנו בסידור ספרים במשך שעות וימים רבים בחיינו. העברנו ספרים ממקום למקום ומחדר לחדר בבית. עזרנו לאבא למיין ספרים לפי שיטות שונות שלעתים רק הוא היה מודע להיגיון שבהן.

ספרים רבותי, ספרים. ספרים בכל מני שפות. ספרים בכל השפות (כמעט בכולן). ספרים על כל נושא אפשרי או בלתי אפשרי. ספרי קריאה. ספרי מדע והגות במגוון מדהים של תחומים. ספרי בלשים. ספרי אמנות וקטלוגים מחנויות של המוזיאונים המובילים בכל רחבי תבל. ספרי תנ"ך בשלל שפות, הגדות של פסח ומגילות אסתר ממסורות שונות. ספרים חדשים וספרים ישנים. וכמובן אינספור כתבי עת על ספרים כדי שתמיד ניתן יהיה לדעת אלו ספרים חדשים נוספו ואיך אפשר להשיג אותם.
אבא הכיר את כל חנויות הספרים בירושלים לפני ולפנים. הוא לא הכיר רק את החנויות, אלא גם את המוכרים והבעלים. הוא היה מטייל ברחבי העיר מחנות ספרים אחת לשנייה ויודע מה יוכל למצוא היכן. הוא תמיד היה מגיע אליהן לגלות מה חדש על המדף. ואנחנו התלווינו אליו בסיורים רבים כאלו ולמדנו גם אנו להכיר את החנויות ואת הספרים, המוכרים והבעלים.
אבל לא רק בירושלים. ולא רק בישראל. אלא בכל עיר ועיר שאבא הגיע אליה היה מיד הולך לחנויות הספרים במקום לראות מה החמיץ, מה התחדש, לעלעל, לעיין ולקנות כמובן. וכשאנחנו טיילנו ברחבי העולם תמיד נשלחנו לחנויות ספרים ספציפיות בעיר זו או אחרת כדי למצוא שם את הספר המסוים שאבא בדיוק היה חייב לקרוא באותו הרגע.

אבא הכיר כל ספר וספר בספרייה רחבת היריעה שלו. עד לימיו האחרונים הוא ידע היכן כל ספר נמצא. והוא ידע איזה ספר הוא צריך כדי למצוא את הציטוט לספר הבא שכתב, או למאמר הבא שהכין. הוא הכיר את ספריו גם כאשר כבר לא היה מקום על המדפים, והספרים נערמו ערמות ערמות על שולחנות העבודה שלו, על הכסאות והכורסאות, על הספה שבחדר העבודה, ולבסוף גלשו אל הרצפה ועצבו מחדש את חלל החדר כעמודים דוריים במקדש יווני.
אמא גם היא אהבה ספרים. היא אהבה לקרוא ספרות מקורית, ספרות מתורגמת, ספרות קלאסית. יחס מיוחד היה לה לספר הספרים, התנ"ך. ספרי התנ"ך בבית היו מלאים בפתקאות שכתבה, מציינת לעצמה פסוקים יפים, פרשנות מיוחדת, מראי מקום רלבנטיים לתערוכות במוזיאון ישראל, שבו הדריכה למעלה משלושה עשורים. היא אמנם נהגה להתלונן פעם אחר פעם על ריבוי הספרים בבית, והיא כמובן צדקה. אבל גם לה היו לא מעט ספרים משלה שלא הייתה מוכנה לוותר עליהם בעד שום הון שבעולם.

אבא לא רק קרא את ספריו וזכר את הכתוב בהם. הוא גם כתב ספרים, כתב הרבה מאוד ספרים שיצאו לאור בעברית, באנגלית ובעוד מגוון שפות מכל רחבי העולם ובכלל זה ערבית, סינית, יפנית, קוריאנית, פורטוגזית ועוד. תהליך הכתיבה אצל אבא היה תהליך מרתק ומיוחד במינו. הוא היה כותב כמה מילים על כל עמוד, מפוזרות על פני כל העמוד. מזכירותיו הנאמנות היו מפענחות את כתב היד, ומדפיסות את המילים על העמוד בדיוק במקום שבו הן נכתבו. בשלב הבא אבא היה משבץ מילים נוספות בין המילים המודפסות, שולח שוב להדפסה, ממשיך למלא את החללים בין המילים המודפסות, עד שלאט לאט כל העמוד היה מתמלא. תהליך הכתיבה אצלו לא היה תהליך לינארי, הוספת עוד משפט ועוד שורה, אלא תהליך של מילוי, כמו צייר הממלא את הדף במקביל מכמה כיוונים. מילוי של המרחבים בין מילות המפתח שהוו את השלד הרעיוני של הספר. אצלו הספרים באמת קרמו עור וגידים.

כתיבת ספר היא תהליך מרתק ומאתגר שאנו למדנו להכיר לאורך השנים, ועד היום אנו נדהמים ומביטים ביראת כבוד במכלול האדיר של ספרים שאבא כתב, אנו שהיינו שם כשהוא חקר ולמד, שהיינו שם והרעשנו ופגענו בריכוז שלו כשהוא ניסה לכתוב עוד פרק, לעשות הגהות על פרק קודם ובעיקר לעבור ולתקן את ההערות והערכים הביבליוגרפים הבלתי נגמרים. רק היום אולי אנו מסוגלים להבין איזו עבודת נמלים זו הייתה, עבודה שהיום אפשר לעשות את חלקה בדרכים מהירות פי כמה.
תמיד ידענו שיש אינספור ספרים בבית. זה היה חלק מה DNA המשפחתי שלנו. אך רק כאשר אבא, ולאחר מכן אמא, הלכו לעולמם והגענו לרגע הבלתי נמנע של פרידה מהאוספים הבלתי נדלים של ידע ותרבות שהיו טמונים בספרייה בבית, רק אז למעשה התחלנו להבין איזו כמות אדירה של ספרים ההורים שלנו צברו לאורך השנים והותירו לנו כצוואה רוחנית ותרבותית מעשירה ומחכימה. גילינו אוספים של יצירות מופת בספרות שאבא רכש עוד כשהיה נער, ספרים שאבא ואמא הקדישו זה לזו לאורך חייהם, ספרים המקפלים בתוכם את ההיסטוריה של מדינת ישראל, שההורים היו שותפים להקמתה ושהיתה יקרה להם עד מאוד. נחשפנו שוב למגוון העצום של תחומי ידע שהיו אצורים בספרים בבית: סוציולוגיה, כמובן, אך גם היסטוריה, פסיכולוגיה, ביולוגיה, מדעי המדינה, תרבויות העולם, תולדות עם ישראל, יהדות, אסלאם, נצרות, פילוסופיה, בלשנות, ספרות. לא היה תחום ממדעי הרוח והחברה שלא היה מיוצג בספרייה שלהם, ואף מעבר לתחומים אלה.
כיום הספר הוא מצרך פחות מבוקש משהיה בעבר. בעולם שלנו, שבו כל מידע כמעט ניתן להשגה בלחיצת קלידי מחשב, הספרים של פעם הולכים אולי מעט לאיבוד. מי יודע איך אבא ואמא היו מתמודדים עם קריאת ספרים במחשב או בטאבלטים, עם סיורים וירטואלים במוזיאונים שכל כך אהבו, ועם מצב שבו לא צריך לחפש ספר בספרייה כי המידע הרי נגיש במחשב. אבל הם חיו בזמן אחר, שבו הידע, החכמה והתרבות נאצרו בסימני דפוס על דפי ניר כרוכים, בספרים. זמן שבו איסוף מידע התרחש באיטיות הראויה, שאפשרה למידע להפוך לידע, בתהליך ארוך וסבלני של מיזוג וניפוי.

אנו, הילדים והנכדים, התברכנו בהורים שלנו ובאהבתם לספרים שלא ידעה גבולות. למדנו מהם לאהוב ספרים, לאהוב ספרות ולהעריך את הספר כספר, כיצירה מדעית או אמנותית, כאפשרות לגעת בקדושה, תחושות המלוות אותנו לאורך כל ימי חיינו. אנו ממשיכים לפקוד חנויות ספרים בכל עת ובכל שעה, ברחבי העולם, ובבתינו אנו מטפחים את הספריות שלנו. אך היה לנו ברור שלא נוכל להכיל את כל הספרייה של ההורים בבתים שלנו. שמחנו מאוד לתרום את החלק הארי של ספרייתם לאוניברסיטת חיפה, שהסכימה לשמש להם בית חם, בתקווה שעוד רבים לאורך השנים והדורות יינקו מהם את הידע הרב הטמון בהם בצמא ובשקיקה, בדיוק כפי שאנו ינקנו ידע והמון אהבה לידע ולספר מהורינו.

יהי זכרם ברוך וצרור בנשמתנו לעולם
מיכאל, עירית ואליק אייזנשטדט וכל בני המשפחה.

בני הזוג אייזנשטדט


 להלן מספר דברים שכתב פרופ' ציגלר

מתרבות האיכרים של ניופאונלנד בשולי קנדה לאדוונטיסטים של היום השביע במדגסקר - על ספרים מספרייתו של ש.נ. אייזנשטדט שנקלטו בספריית יונס וסוראיה נזריאן באוניברסיטת חיפה

הספרייה קלטה לאחרונה 1444 פריטים מעיזבונו של שלמה נח אייזנשטדט (1923-2010) שהיה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר. מדובר בכעשרה אחוזים מספרים בספרייתו שהועברו אלינו בתיווכה של בתו, פרופסור עירית מאיר מהחוגים ללשון עברית ולהפרעות בתקשורת. פרופסור אייזנשטדט זוכה פרס ישראל לסוציולוגיה (1973), פרס בלצן (Balzan, 1988), פרס א.מ.ת. (2005) ופרס הולברג (The Holberg International Memorial Prize, 2006), הוא מחשובי הסוציולוגים במחצית השנייה של המאה העשרים. מחקריו בסוציולוגיה השוואתית, שמתרכזים בניתוח שינויים חברתיים ותהליכי מודרניזציה בהקשרים הרחבים של תרבות, מערכות אמונה, וסדר פוליטי, שילבו תמיד תאוריה סוציולוגית עם מחקר אמפירי והיסטורי, והותירו חותם עמוק על מגוון של דיסציפלינות. ספרייתו העשירה שיקפה את ההיקף העצום של תחומים ונושאים בהם הוא התעניין, ואת מעמדו המרכזי בקהילה האקדמית בארץ ובעולם.

הספרים שנקלטו לאוסף הספרייה נדפסו בין ראשית המאה העשרים והעשור הראשון של המאה העשרים ואחת, במגוון של שפות (עברית, יידיש, אנגלית, גרמנית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, הולנדית, רוסית, ופולנית). הם מאפשרים לשרטט פרופיל אינטלקטואלי של חוקר יוצא דופן זה, שהתאפיין באופק מחקרי רחב במיוחד. הם מכסים תחומים מגוונים במדעי היהדות ותולדות עם ישראל (עם דגש על ספרות עברית מוקדמת, תרגומי מקרא, ותולדות הציונות), במדעי הדתות (עם דגש על האסלאם, דתות העולם העתיק, אסיה ואמריקה הלטינית, מיתולוגיות והיסטוריה של פולחן), בתולדות המחשבה המדינית (ממרקס לוובר, עם דגש על תנועות פועלים בארה"ב, גרמניה ואנגליה במבט משווה), בפילוסופיה והיסטוריה של הסוציולוגיה, בסוציולוגיה של הידע, של החינוך ותרבות הנוער, בסוציולוגיה של ערים, עירוניות, שינויים טכנולוגים, ומודרניזציה, בפילוסופיה של תרבויות, בהיסטוריה של אירו-אסיה (עם דגש על המרחב האסיאתי ממלזיה לקוריאה ומסין ויפן לווייטנאם ולהודו), ובאמנות (עם דגש על אמנות אסלאמית, מצריים העתיקה, תורכיה ומזרח אסיה). בתקופה המאוחרת של חייו ושל מחקרו כתב ספרים אודות גלובליזציה תרבותית, אתנולוגיה של תרבויות ואסלאם רדיקאלי.

אוסף הספרים של ספריית האוניברסיטה שלנו הפך באופן משמעותי עשיר יותר הודות לתרומת הספרים הזו, ופערים שהיו בו הצטמצמו. תלמידים וחוקרים מכל התחומים שנזכרו לעיל אסירי תודה על כך לפרופסור אייזנשטדט ז"ל ולבני משפחתו.

פרופ' אייזנשטדט באחד מחדרי ביתו בירושלים


red bullet תודה לערן גולדנברג, ענף שירותים טכניים על הכנת הסקירה

מלחמת לבנון השנייה, קיץ 2006, אמירה קהת, פורסם לראשונה - אוגוסט 2007 

מלחמה בישראל, חיפה, יולי 2006. לפני ימים מספר הודיעו על חזרה לעבודה באוניברסיטה, והספרייה נפתחה שוב לקהל. חוזרים לעבודה. בדרכי לאוניברסיטה אני מעיפה מבט מסוקרן לעבר המפרץ. הבוקר שקט ושלו, חיפה ירוקה ורעננה וערוכה לקראת תחילת הקיץ. אך מה מחכה לנו שם מעבר למפרץ הכחול? יום העבודה מתחיל בשגרה מוכרת. אני מציצה בכותרות העיתון באינטרנט, בודקת שמא קרה דבר מה שנעלם מעיני או מאזני מאז יצאתי לדרכי, ומיד נכנסת לדואר האלקטרוני, להרגיע את חברינו המודאגים בתפוצות. כן, כולנו בסדר, תודה לאל, רוב הספרנים חזרו לעבודה, וכן, גם בני הבית בסדר. שעות הבוקר עוברות במהירות. אני מתמקדת במאמר הנמצא בחוברת שלפני, שוכחת מהאיום המתמשך ומהמלחמה בצפון, ואז, דווקא אז, מתגנב לו חרש, עולה וגובר רעש הסירנה המתריעה כי גם היום "יש לעזוב את המשרדים ולרדת למקלטים". עוד רגע! כמעט והבנתי במה מדובר במאמר...! אך קול הכרוז לא נותן לי להתרכז. אני פותחת את הארון וחוטפת את התיק עם הפלאפון. לוקחת גם את המאמר עם החוברת, ועוד חוברת נוספת. אולי נשב זמן רב במקלט? רעמים נשמעים מרחוק: אחד ועוד אחד. יש להזדרז ולעזוב את המשרד.

סורין, יואב ובועז - ספרייה לבנון השנייה
סורין, יואב ובועז.  נאמני בטחון, ספרייה, מלחמת לבנון השנייה

חומי וזוהר
חומי וזוהר נאמנות בטחון, ספרייה, מלחמת לבנון השנייה

המקלט בקומה התחתונה של הבניין הומה כבר מעובדים וסטודנטים שהקדימו אותי. הקריין בטלוויזיה מדבר ברגש כשברקע תמונות של חיפה היפה מעלה עשן. המקלט שלנו באוניברסיטה גדול, יש בו מזנון וגם מקומות ישיבה רבים ומחשבים, והוא נמצא עמוק באדמה, מוגן מהטילים הנוחתים אולי בחוץ. הביטחון היחסי מתחלף עד מהרה בדאגה חדשה. בחוץ נשארו היקירים לנו, ואלו נתונים אולי בסכנה. בטלפון הסלולארי אין קליטה, והודעות ה-SMS נשלחות לוודא שגם אלו שבחוץ מצאו מקלט.

יושבים במקלט
בזמן האזעקות...מקלט קומת ה-500

 

יוסף וסרג'  ספרייה
אזעקה...יוסף וסרג' 

אני מציצה בטלוויזיה שמימין ובהודעות העיתונים האלקטרונים במחשבים משמאל. מתיישבת לי בפינה ומנסה להתמקד במאמר. מקץ שעה קלה, מודיעים לנו ש"ניתן לחזור לשגרה". האומנם? איני מתפתה לחזור לחדרי. אתמול נקראנו לחזור ולשוב למקלט. כולם עולים ואני נשארת ליד ה"שולחן שלי". מסיימת לקרוא את המאמר בנחת, עוברת למאמר שני ושלישי, לחוברת השנייה. ואכן, עד מהרה נשמע קול הכרוז המודיע על ירידה למקלטים, וחברי לעבודה שבים ומצטרפים אלי.

בחזרה לספרייה. הכול חוזר לתפקד כבשגרה. מספר הקוראים פחת אמנם, אבל אצלנו "המנגינה חייבת להמשך" ושירותי הספרייה זמינים שוב במסגרת מצומצמת במקצת. קוראים אמיצים מגיעים לשאול ספרים ולהשלים פערים, למרות העתיד הבלתי ברור של שנת הלימודים.

עם תום יום העבודה, אני נכנסת למכונית ודוהרת הרחק מחיפה, מהבית חסר הממ"ד ומהעיר, הנמצאת תחת איום. אני מנסה למצוא ברדיו תחנה המדברת "על המצב" וחולפת על פני הנופים מרהיבים של שוויצריה הקטנה. מימין לדרך מתגלה לעיני מראה משונה: מכונית וגבר צעיר שוכב לידה. גם משמאל עומדת מכונית וממנה יוצא מישהו ומתיישב בצד. לרגע אני מתבלבלת ולא מבינה, ואז באה ההארה, שבחוץ מושמעת אזעקה, שאינה נשמעת כנראה בתוך הרכב שלי. גם אני עוצרת את המכונית בצד הדרך, מתגברת על הבושה ומסתתרת ... שוכחת שהמכונית אינה מהווה מגן, וחוששת שמא מישהו יראה אותי כורעת בצד הדרך. לאחר זמן מה, כשנדמה שהכול רגוע, אני מרהיבה עוז וממשיכה בדרכי, לא בטוחה לגמרי אם הסכנה עברה. הדרך לבית אורן יפהפיה, ההרים המוריקים משני צדי הכביש משרים בטחון, ומגינים עלי. לאחר שעה קלה אני מגיעה לחברים במושב, שאספו אותנו לחיקם, ועתה הם מרעיפים עלינו מכל טוב. כאן בעמק השלו, ניתן להרגיע את החרדות, לישון בשקט, לשבת בנחת סביב השולחן ולאכול אבטיח מתוק, לשוחח על המלחמה והשלכותיה. בני המשפחה נמלטו גם הם מהצפון ונקלטו בישובי הסביבה. מחר אלך לבקרם. החיים כאן שלווים, ורק הרעמים הרחוקים מזכירים מה מתרחש בקרית שמונה ואצל החברים בכפר גלעדי.

מלחמה בישראל, נוסח חדש ולא מוכר, קיץ 2006
אמירה קהת
מחכים במקלט
מחכים במקלט...מימין לשמאל: ליאת, ירדנה, דני וענת

אמירה קהת
אמירה קהת 

ראשון, 22 מאי 2016 07:14

אנדריאס מאייר 1921-2016

אביו של אנדריאס מאייר  אנדריאס מאייר
אנדריאס מאייר ואביו

גבוה, זקוף, שער נוטה לבלונד, כזה היה אנדריאס כאשר פגשתיו לראשונה כאשר באתי לביתו במטרה לשכנעו לאפשר הוספת אוסף תמונותיו, מראשית ימיה של המושבה נהריה ועוד, לפרויקט ספרית אוניברסיטת חיפה ״תמונות היסטוריות של א״י״.
לדמותו נוספה העגה היקית אשר לא עזבה אותו אפילו לאחר עשרות שנים בארץ ותוך כדי שיחה התברר כי גם התחביר העברי עדיין לוקה בחסר ומספר פעמים צריכים היינו להשתמש במילים אנגליות ורצוי גרמניות.
בעיה אחרונה זו לא מנעה חדות לשונו או/ואת הציניות הדקה המטובלת בהומור מיוחד המסוגל להעליב רבים.
בהיותי בעל חינוך אירופאי מבית שנעטף במשך השנים בחספוס צברי מהסביבה הרי שלא רק שהבינותי וקבלתי בחיוך אלא שאף השכלתי לענות באותה מטבע. ולראיה, באחת מפגישותינו האחרונות פנה אלי אנדריאס ואמר לי בזו הלשון ״אני אוהב לשוחח עמך״ אמר, ״אתה מבין הומור ולא נעלב מדברי״.
לא קל היה לשכנע את האיש להצטרף לפרויקט אך לבסוף כשנעתר התגלה לי, ולצופים באוספיו, אדם רב פעלים אשר ידו היתה בכל דבר מעשה בנהריה, ולאורך כל שנותיה, עד שעזב בגלל אכזבתו מראש העיר הנוכחי אשר לדבריו ״מוחק כל סממן של עשיית המיסדים״.

הוא ספר לי שאביו אמר לו, עוד בנעוריו, שבנגוד לאחיו הרי שלו ״אין ראש ללימודים״ ולכן הפך להיות שולית מסגר והיוה הצעד הראשון שלו לבסיס עשיתו בנהריה ובא״י.
מבנית הגדרה הראשונה לשכן שטראוס, דרך מסגריה קטנה (בה עמדה המחרטה עליה החל סטף ורטהיימר את האימפריה שלו) ומשם למוסך, לסדנה לתיקון אופניים, ייצור רובי צילצל לדיג תת ימי, הנחת צינורות השקיה ואחרים ברחבי הגליל המערבי, הנחת צינור הביוב של תל אביב לים ועוד.
בעת בנית מצודת המשטרה (טאגארט) בתרשיחא היה זה שוב אנדריאס שזכה במכרז לבנית חלק מהספקת המים למצודה וכאשר צולם הסרט ״יהודית״, בגליל המערבי ובחיפה, היה זה אנדריאס שעסק בבנית/״הריסת״ כל שקשור היה בברזל ובפח.
לא רק זאת, בגלל מראהו הוא השכיל לקבל תפקיד משני וקטן של קצין סורי בסרט וכמובן, ״התחכך״ בגלימות הוליווד, השחקנית סופיה לורין ועוד.

אין לשכוח, כמובן, את ״הימיה״ בנהריה שעל חבריה נמנה גם אנדריאס ושעסקה לא רק בספורט אלא גם בהורדת מעפילים מהאוניות אלי חופה הגיעו ובהורדת והשטת אספקה חיונית לישוב בעת המצור על נהריה בתש״ח.
כשנקרא התגיס ועזר בשחרור הגליל המערבי ועכו. יש לציין העובדה שכבר בפגישתי השניה עימו הוא הראה לי עבודותיו באומנות הברזל וגם את שאר אוספיו, מסמכים ותמונות לרוב כאשר הוא מדגיש במיוחד אוסף תמונותיו וגלויותיו של אביו דר׳ אוטו מאייר, מימי שירותו בצבא הקיסר במלח״ע 1.
אוסף זה סרב אנדריאס למסור עד שיום אחד, מספר חודשים לפני פטירתו, הוזמנתי לביתו ותוך כדי שיחה על דא והא, בחדר עבודתו כרגיל, הוא הפתיע אותי באומרו שהוא נותן בידי את הדיסק עם כל החומר של אביו.
יחד עם הדיסק הוא נתן לי במתנה את הספר ״זו לא אשמת המולדת !? שמרו את המכתבים לאחר כך״.
בספר זה המספר סיפורו של דר׳ אוטו מאייר מגיוסו כתותחן ועד עליתו לדרגת סגן ״קרירה צבאית של יהודי גרמני״ חוזה התותחן אוטו מאייר את השינוי שיחול בעם הגרמני כלפי המיעוט היהודי אחרי המלחמה, מיעוט הרואה עצמו כגרמני שורשי בגרמניה והמוכן למסור נפשו למען ״ארץ האבות״.
ולמרות חזונו (אשר לדאבון כולנו גם התגשם) הרי שבמכתביו הוא מדגיש העובדה שלמרות שהוא חווה אנטישמיות סביבו הרי ש״אין הדבר אישי נגדי״!
הדברים הנ״ל בתוספת נצחונה של המפלגה הנאצית בשנת 1933 וסילוקו בשנים שלאחר מכן מפעילות חברתית עניפה בעירו הביאה אותו לנטוש את ״ארץ האבות״ שהכזיבה ולעלות, בשנת 1937, ארצה עם כל משפחתו.


אנדריאס הלך לעולמו בהשאירו מאחוריו, לדעתי, שני מסרים חשובים. האחד הוא המסר שהעביר מאביו והקובע חד משמעית ש״ארץ האבות״ האחד והיחיד לעם היהודי הינה ארץ ישראל.
והשני, עם תושיה ועבודה קשה הגענו להישגים אדירים בארצנו הקטנה, הישגים אשר בעזרת הראש היהודי והכפיים היהודיות רק ילכו ויתעצמו ולא חשובה העגה והציניות.
אם נסכם חייו הרי במילותיו הוא, בפגישה לפני האחרונה עימו בביתו, ״עשיתי כמה דברים בימי חיי״ ואכן בדיוק כך, הוא עשה!

כמה תמונות מאוסף אנדריאס מאייר בספרייה:

מכולה למגורים הכוללים מקלחת חיצונית, נהריה בשנות השלושים של המאה העשרים לערך
מכולה למגורים הכוללים מקלחת חיצונית, נהריה בשנות השלושים של המאה העשרים לערך

אנדריאס מאייר חורש במטע הפרי, נהריה 1938

אנדריאס מאייר חורש במטע הפרי, נהריה 1938

אנדריאס מאייר עובד על תיקון צנרת המים בשדה, 1938
אנדריאס מאייר עובד על תיקון צנרת המים בשדה, 1938


red bullet רוני קניגסברג

שתי תרומות חשובות של יוצרים דקומנטריים המלמדים בחוג לתרבות הקולנוע באוניברסיטה נתרמו לאחרונה לספרייה.

red bullet התרומה הראשונה היא של ד"ר דן גבע, ד"ר גבע תרם כ-12 סרטים דוקומנטריים שביים יחד עם אשתו נואית לאוסף הסרטים של הספרייה. סרטיו של ד"ר גבע זכו בעשרות פרסים בינלאומיים, השתתפו במאות פסטיבלים בארץ ובחול והוקרנו ברשתות טלוויזיה בעולם.

אחד מהסרטים שנתרמו הוא הסרט: "הורה 2000"  המדינה רוקדת טרנס. וההורה? לאן היא נעלמה? קולאז קולנועי סהרורי ומעט אירוני, על מאיפה באנו ולאן הגענו. לעיונכם קטע קצר: 

 

 














בין הסרטים הנוספים שתרם ד"ר גבע לספרייה: רעש (2012), צד רביעי למטבע (2006), תחשוב פופקורן (2004), המפתח (2001), , מה שראיתי בחברון (1999), אורושלים (1994). 

red bullet התרומה השנייה היא של ד"ר אמיר הר-גיל שתרם לספרייה 11 מהסרטים שיצר. סרטיו של ד"ר הר גיל זכו להכרה בינלאומית והם עוסקים בעיקר בתחומים הנוגעים לפערים ושסעים בחברה הישראלית, לסכסוך הישראלי פלסטיני ועוד.
אחד מהסרטים שנתרמו הוא הסרט "לכודים" קופרודוקציה ישראלית פלשתינית, סרט דוקומנטרי המנסה לתאר את הסכסוך משש נקודות מבט שונות. נקודת מבטם של 6 גיבורים, שלושה ישראלים ושלושה פלשתינים, מיקרוקוסמוס לרוב הדומם הלכוד בסיטואציה היסטורית של משבר מתמשך, הם אלה שמשלמים את מלוא המחיר של כשלון העמים לשנות את גורלם.
















בין הסרטים הנוספים שתרם ד"ר הר גיל לספרייה: הסרט Jerusalem In Line (ירושלים ממתינה בתור) שזכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר לשנת 2015 בפסטיבל בלונדון (UK FILM FESTIVAL), (2015),לכודים (2011), הכישרון לחיות (2004), בוקר טוב ישראל (1987, 1997, 2007), החיים על פי אווה (2001), התור באיבן שדאד 2 (2000).

הסרטים שנתרמו מעשירים את אוסף הסרטים הדקומנטריים של הספרייה המונה נכון לכתיבת שורות אלו כ- 200 פריטים. הסרטים עוסקים במגוון תחומי ידע הנלמדים באוניברסיטה ותומכים בהוראה ובמחקר. דלייה ואיתור הסרטים דרך מערכת "חיפוש אחד" ע"פ שם הסרט או הנושא. 

הספרייה מודה לד"ר דן גבע ולד"ר אמיר הר גיל על תרומתם החשובה.

red bullet הכנת הסקירה: עינת ריץ-נגלי, ענף מדיה 

התכנית לתרבות הקולנוע

בטקס הרמת כוסית לרגל חג הפסח תשע"ו, ציינו בהערכה רבה את העובדים המצטיינים שלנו, עובדים ארעים ועובדים קבועים.

רונית סגל וחומי רקם

הראשונה: מרכזת הספרייה, רונית סגל, רונית קבלה את פרס העובדת המנהלית המצטיינת בזכות: 
- מחויבות לעבודה מקצועית.
- תודעת שרות גבוהה ויחס אישי חם לכל פונה- משתמשים וחברים לעבודה.
- מסירות אין קץ לכל נושא הדורש טיפול בכל זמן.
- חברות ואוזן קשבת לכל עובדי הספרייה.
- קשרי עבודה מצוינים עם גורמים ויחידות שונים באוניברסיטה.
- ניסיון לפתור בעיות בחוכמה, ברגישות ובנועם הליכות.
- השקעה ענקית שלה בארגון אירועים בספרייה.

רונית סגל

העובדות הבאות הן שתי עובדות ארעיות מצטינות: אורלי וולנר – תחום כתבי עת, וערבה (כרמל) –ידיד עם, צוות איתור, תחום שירותי השאלה.
שתיהן קבלו הוקרה על עבודה מסורה ואחראית בספרייה שהיא נדבך חיוני בתודעת השירות של הספרייה ובתמיכתה במחקר והוראה.

נטע סטרלסקי-ויסמן ואורלי וולנר

נטע סטלרסקי-ויסמן, ראש תחום כתבי-עת מספרת על אורלי:
אורלי מתחילה את היום בכוס תה עם שרון,
ואת רב זמנה היא מעבירה בחדרון, עובדת במסירות מסביב לשעון.
יש לה שער חלק, חיוך המעיד על בישנות ועם כולנו מדברת ברגישות ובעדינות.
אך מתחת לחזות הרגועה, מסתתרת בחורה חזקה ונחושה היודעת בדיוק מה היא רוצה.
בחוכמה רבה ובנפש טובה מבצעת מטלה קטנה כגדולה ואת מנהל בכל צעדיו מלווה.
בעלת מוסר עבודה בשחקים, משקיעה גם בעבודה וגם בלימודים.
אורלי מצטיינת ללא קושי, כי זה טבעה-פשוט יש לה אופי.
אנחנו יודעים כי למקצוע אחר יועדה...
אורלי - אולי תשארי איתנו רק עוד שנה?

חומי, נטע ואורלי

 

אביבה לוין-בלואוסוב, תחום השאלה מספרת על כרמל:

אביבה וכרמל

כרמל התנדבה במחלקת איתור בהשאלה במהלך השירות הלאומי שלה, ולאחר מכן חזרה כעובדת איתור במהלך תואר ראשון בלימודי משפטים.
התכונות הבולטות של כרמל הן חריצות, צניעות ומסירות לעבודה. בשקט וברוגע, מאחורי הקלעים, ביססה לעצמה מוניטין של עובדת אמינה, בעלת תודעת שירות גבוהה, ותמיד נענית ברצון ובסובלנות לבקשות החיפוש שלנו של ספרים שלא מוצאים על המדף.
כרמל השתתפה במספר פרויקטים בספרייה וגילתה כושר עבודה וחריצות ראויים לציון. תודה רבה לכרמל על תרומתה הרבה במחלקת האיתור.

 חומי, אביבה וכרמל

 ישר כח לכולן!

צילום: בועז דותן

רביעי, 30 מרס 2016 03:20

אלבומי ארכיון אבא חושי

לאחרונה נסרקו שלושה אלבומים נוספים מארכיון ע"ש אבא חושי. האלבומים פתוחים בגישה חופשית לקהל הרחב.

האלבום הראשון הוא אלבום מתערוכת הפרחים התשיעית הבינלאומית בחיפה שנערכה בשנת 1960. האלבום המוקדש לראש העיר אבא חושי מכיל 25 עמודים של תמונות פרחים מארצות שונות ואנשים שבאו לבקר בתערוכה, ביניהם אבא חושי ומשה דיין. התערוכה נערכה ברחבת התיאטרון העירוני בהדר. תערוכת הפרחים הייתה אירוע קבוע בתקופה של חול המועד פסח בחיפה ונערכה כל שנה החל משנות ה-50 של המאה ה-20 ועד שנות ה-90. בשנת 2012 חודשה התערוכה פעם נוספת והתקיימה בפארק הכט.
" כבוד ראש העיר, אני מרשה לעצמי להגיש לך אלבום צילומים מתערוכת הפרחים...חברי הנהלת החברה ביקשו להתקבל אצלך לראיון, להודות לך ולהביע את רגשי תודתם והוקרתם!..."

אלבום תערוכת הפרח הבינלאומית


האלבום השני הוא אלבום מבית הספר עממי א', חיפה. האלבום מכיל 22 עמודים של צילומים מלווים בהסברים בכתב יד והקדשה לאבא חושי. הצילומים קשורים להווי התלמידים בבית הספר בתחומים שונים על רקע שנותיה הראשונות של המדינה - בשנת 1952. 

אלבום עממי א


אלבום עממי א


והאלבום השלישי הוא אלבום השומריה הארצית הרביעית - תנועת השומר הצעיר. האלבום מכיל 21 עמודים של צילומים מהאירוע בליווי הסברים בכתב יד ואיורים ובצרוף הקדשה וברכה לאבא חושי. השומריה היא אירוע גדול בתנועת השומר הצעיר. אחת ל-10 שנים מוזמנים לחגוג את הולדת התנועה חניכיה ובוגריה. כל קן בונה מחנה גדול, מתקיימות תחרויות שונות בין הקנים ולאחר מספר ימי מחנה מסיימים במצעד ברחובות של עיר מרכזית ובמופע גדול. האלבום שלפנינו סוקר את השומריה הרביעית שהתקיימה בין ה-7 ל-11 ביולי 1966 בקיבוץ שער העמקים. השתתפו בה כ-7.000 חניכים. השומריה האחרונה העשירית בסימן 100 שנה לשומר הצעיר ולתנועות הנוער הציוניות התקיימה ב-17-20 ביולי 2013 ביער הקיבוצים. בין האורחים היו שמעון פרס ושי פירון. השומריה נסגרה בתהלוכה ברחובות חיפה ובהופעה של בוגרי התנועה – להקת הדג נחש.

אלבום השומריה


red bullet הכנת הסקירה: עדינה צור ג'יג'י, אחראית ארכיונים ונדירים, ענף מדיה

שלישי, 22 מרס 2016 07:07

סקר מפת חיפה מערב

חרבת קסטרא מתוך: סקר חיפה מערב

red bullet חרבת קסטרה. מתוך: סקר מפת חיפה מערב

לאחר קום המדינה הציע ד"ר שמואל ייבין, המנהל הראשון של מחלקת העתיקות, לראש הממשלה, דוד בן-גוריון, "לערוך סקר ארכיאולוגי בשטח מדינת ישראל, כדי שבדורות הבאים ידע כל אחד מה צפון בשטח המדינה החדשה". ביולי 1964 קמה ה"אגודת לסקר ארכיאולוגי של ישראל". חוליות הארכיאולוגים של האגודה סקרו אלפי אתרים, רובם חדשים, בכל שטחי מדינת ישראל.

בימים אלו הסתיימה סריקת אלבום סקר מפת חיפה מערב (22).
זהו האלבום המקורי של סקר זה הנערך בשנים 1965–1966 על-ידי חוליה בראשותם של פרופ' י' עולמי ופרופ' א' רונן מטעם האגודה לסקר ארכיאולוגי של ישראל ורשות העתיקות. 
באלבום תצלומים של אתרים שונים מתוך מפת חיפה מערב (22), אליהם מצורפות הערות החוקרים בכתב ידם. בין האתרים שבסקר זה: קסטרא, שקמונה, מערת אליהו וממצאים ארכיאולוגים בשכונות חיפה וטירת הכרמל.
האלבום מהווה אמצעי לחקר שרידים ארכיאולוגים כפי שנראו בשלהי שנות השישים של המאה הקודמת ובמקביל מאפשרים הצצה אל נופי הארץ בשנים אלו.

מוזמנים לצפות בסקר דרך דף הבית של הספריה - המרכז למדיה דיגיטלית – ארכיאולוגיה של ארץ ישראל – סקר ארכיאולוגי של ישראל – סקר מפת חיפה מערב

red bullet לאתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל - רשות העתיקות

red bullet הכנת הסקירה: לואיזה בל אשכנזי, ענף מדיה

אירועים היסטוריים זוכים בדרך כלל לתיעוד מצולם אישי ומוסדי כאחד. התמונות המסודרות באלבומים או פזורות להן בארגזים שונים במקרים רבים אינן נגישות לציבור הרחב ולקהיליית המחקר וזו בדיוק הסיבה כי בעולם כולו נעשים מאמצים רבים בשני העשורים האחרונים לשמר, להנגיש ולהפיץ חומרים כאלו בזכות אפשרויות טכנולוגיות חדשות שהביא איתו עולם האינטרנט. הספרייה שלנו עוסקת בכך כבר מאמצע שנות התשעים!

לתנועות הנוער חלק חשוב ביצירת ההווי, התרבות, הפוליטיקה וחיי ההתיישבות של מדינת ישראל עוד בטרם הפכה למדינה ובוודאי שבשנים שהתעצבה המדינה הצעירה. בתנועת השומר הצעיר יצרו מסורת של שומריות. השומריה היא האירוע הגדול ביותר בתנועת השומר הצעיר. אחת לעשור מוזמנים כל חניכי ובוגרי התנועה בארץ ובעולם לחגוג את הולדת התנועה. באירוע נבנים מבנים צופים גדולים וכל קן בונה מחנה גדול ומרשים, מתקיימות תחרויות שונות בין הקנים ומתקיים אירוע מרכזי אליו מוזמנים כל החניכים, ההורים והבוגרים. אחרי מספר ימים של מחנה, השומריה מסתיימת במצעד ברחובות של עיר מרכזית ובמופע הפתוח לכלל בני ובנות הנוער. 

האלבום המקורי הוענק לאבא חושי ונשמר בארכיון אבא חושי הממוקם אצלנו בספרייה כעת האלבום נגיש גם בפורמט דיגיטלי. בהקשר זה מעניין לראות שחיפוש במאגר התמונות של הספרייה דרך מערכת לחיפוש אחד העלתה תמונות נוספות מאותו אירוע בדיוק שצולמו על ידי הצלם דוד אולמר. מעניין לבחון ולחקור את שני המקורות זה למול זה..

התצלומים מהווים מקור ראשוני מרתק למחקר לימוד והוראה, חומרים כאלו תמצאו לרוב במרכז למדיה דיגיטלית של הספרייה.

השומריה
red bullet השומריה הרביעית צילום: דוד אולמר

השומריה הרביעית

דף מתוך אלבום השומריה

red bullet דפים מתוך אלבום השומריה

red bullet הכנת הסקירה: קרן ברנר, אחראית דיגיטציה ושימור דיגטלי, ענף מדיה

ראשון, 20 מרס 2016 04:30

תרומת פרופ' מיכל סובל

החוג להיסטוריה כללית

לאחרונה התקבלה בספרייה תרומתה של פרופ' (אמריטה) מיכל סובל מהחוג להיסטוריה כללית. התרומה כוללת כמאה ספרים והיא מתווספת למאות ספרים שתרמה לנו בעבר פרופ' סובל. הספרים עוסקים בתחום ההיסטוריה של ארצות-הברית. חלק רב מהם עוסק בתחום מחקרה של פרופ' סובל, יחסים בין לבנים ושחורים בארצות-הברית והשפעתם על התרבות בארצות-הברית. מתרומתה של פרופ' סובל הגיעו חמישה כרכים של הספר של Hyatt, Harry Middleton, Hoodoo-conjuration-witchcraft- rootwork: beliefs accepted by many Negroes and white persons, these being orally recorded among Blacks and whites. שנקלטו באוסף הספרים הנדירים שלנו. הספר עוסק בסיפורי-עם אמריקניים, ברפואה עממית ובפולקלור. הספר מבוסס על סיפורים וקטעי פולקלור שאסף המחבר, הפולקלוריסט הרי מידלטון היאט, מאזורים רבים ושונים בארצות-הברית בין השנים 1936-1940. מחירו של הספר, על חמשת כרכיו, הוא כ- 6,500 דולר. מיותר לציין, שללא תרומתה הנדיבה של פרופ' סובל, סדרת כרכים חשובה זאת לחוקרי ספרות עממית ופולקלור לא הייתה יכולה להיכלל באוסף הספרים הנדירים שבספרייתנו.

קבלת התרומה התאפשרה הודות לתיווכה של ד"ר שרון הלוי, חברת סגל בתכנית ללימודי נשים ומגדר וראש החוג ללימודים רב-תחומיים באוניברסיטת חיפה. ברצוננו להודות לד"ר הלוי על הסיוע בקבלת התרומה לספרייה.

להלן מספר דברים שכתבה ד"ר הלוי אודות התרומה וחשיבותה לקהילת האוניברסיטה: "פרופ' אמריטה מיכל סובל (ילידת ארה"ב) שהייתה חברת סגל בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה, נמנית על החוקרות המובילות בחקר ההיסטוריה של ארה"ב בארץ ובעולם. עבודותיה על חייהם של עבדים אפריקאים-אמריקנים והשפעתם על התרבות האמריקנית הן בין החשובות והמשפיעות ביותר בתחום. בכל מחקריה, סובל חצתה גבולות דיסציפלינריים ועבודותיה הן דוגמה ומופת למחקר בין-תחומי פורה, מעמיק ועשיר. ספרה הראשון: Travelin' On 1979, עוסק בהיסטוריה הדתית של אפריקאים-אמריקנים משועבדים וחופשיים במאה ה- 19. ספרה השני: The World They Made Together, 1988 שבמידה רבה ממשיך בתמה של הראשון, בוחן את יחסי השחורים והלבנים בווירג'יניה של המאה ה- 18. ספרה השלישי: Teach Me Dreams, 2000 הוא המרתק והנועז מכולם והוא בוחן את עולם החלומות של האמריקנים בתקופה שבין 1740 ל- 1840. לטענת סובל, תקופה זו, תקופת המהפכה ועיצוב הרפובליקה החדשה, הייתה גם תקופה מכרעת בעיצוב ה"אני" הפרטי והקולקטיבי של האמריקנים. לאישוש טענה זו סובל משתמשת במקור היסטורי ייחודי (ושנוי במחלוקת) - חלומותיהם של בני התקופה, גברים ונשים, שחורים ולבנים. בספרה הרביעי: Painting a Hidden Life: The Art of Bill Traylor, 2009, פרופ' סובל עסקה בחייו ועבודתו של הצייר האפרו-אמריקני ביל טריילור, שעבודותיו זוכות לאחרונה לעניין רב. טריילור, עבד לשעבר שנולד במטע באלבמה, החל לצייר לעת זקנתו (סביב 1938). במרוצת השנים הבאות צייר למעלה מאלף ציורים בהם נתן ביטוי לעולמו הרוחני ולמסורות אפריקאיות שהשתמרו במשפחתו. הסימבוליקה, תפיסת העולם, והסוגיות הפסיכולוגיות שהעסיקו את טריילור, הם ליבת מחקר זה. 

פרופ' סובל פעלה רבות לקידום תחומי מחקרה בארץ ובעולם במסגרת כנסים מדעיים ואגודות מקצועיות. היא שימשה כיו"ר האגודה ללימודים אמריקנים בישראל בראשית שנות ה-80, וכראש התכנית לתואר שני בלימודי ארה"ב באוניברסיטת חיפה. היא עמדה גם בראש מרכז המחקר לחקר ארה"ב באוניברסיטת חיפה. בנוסף לעבודתה המחקרית, היא השתתפה בארגון מספר כנסים בינלאומיים חשובים. אחד החשובים הניב את הספר Through a Glass Darkly, 1997 אותו ערכה יחד עם רון הופמן ופרדריקה טוייטה. בנוסף הדריכה והנחתה פרופ' סובל עשרות תלמידי תארים מתקדמים. כהוקרה על כל פעילותה העניקה לה האגודה ההיסטורית האמריקנית את התואר חברת כבוד לשנת 2011."

מספרי פרופ' מיכל סובל
      

לעיונכם: קישור לרשימת הספרים שנקלטו באוסף הספרייה. ניתן גם להגיע לפריטי האוסף על ידי חיפוש בקטלוג הספריה בשדה "תורם": סובל, מיכל.


red bullet הכנת הסקירה: עדינה צור ג'יג'י וערן גולדנברג  תודה לד"ר שרון הלוי