מפגש לספרנים בתחומי מזרח תיכון, ערבית ואסלאם

ב-26.9.16 אירחה הספרייה ספרנים העוסקים בתחומי מזרח תיכון, ערבית ואסלאם. מפגש זה הפך למסורת ומידי שנה נפגשים הספרנים על מנת להתעדכן בחידושים בתחומים הללו, ליצור שיתופי פעולה, להדק קשרים ולהכיר עמיתים חדשים בתחום.
במפגש השנה התארח מר בלאל זהרה, מייסד ומנכ"ל של חברת eKtab, אשר פיתחה פלטפורמה של ספרים דיגיטליים בערבית ואף באנגלית, הניתנים לצפייה באתר או באפליקציה . פלטפורמה זו יכולה לאפשר גישה לספרים שקשה להשיגם או שאזלו מהשוק. במפגש החליטו הספרנים לבנות מודל אשר ימפה את צרכי הספריות, כך ניתן יהיה להתאים את המאגר לספריות ולשקול רכישה של הפלטפורמה.

נטע סטרלסקי-ויסמן, ראשת תחום כתבי עת בספרייה, הרצתה על פרויקט הדיגיטציה וההנגשה של כתב העת אל-כרמל בספריית אוניברסיטת חיפה. כתב העת אל-כרמל הינו כתב עת אקדמי, שפיט היוצא לאור פעם בשנה מטעם החוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה. הפרויקט אפשר את הנגשת כתב העת באמצעות הפלטפורמה של Digitool והוקם אתר אינטרנט לכתב העת.

ד"ר גאולה אלימלך מספריית אוניברסיטת בר-אילן הרצתה על הסופר והמשורר העיראקי סנאן אנטון, אשר תיעד את המתרחש בעיראק בין השנים 1980-2015. במהלך ההרצאה צפינו בסרט שהפיק – About Baghdad, המתעד את שנות הדיכוי בעיראק ואת מצבו העגום של העם העיראקי.

אסראא עבד אלרחמן מהספרייה הלאומית בירושלים הציגה בפנינו כיצד משיגה הספרייה ספרים בערבית היוצאים לאור בארץ. על-פי חוק, כל פרסום היוצא לאור בארץ ולו מעל 50 עותקים, חלה החובה להפקיד עותק שלו בספרייה הלאומית. על מנת לצמצם פערים שנוצרו במהלך השנים בהן לא הופקדו בספריה פרסומים בצורה מסודרת, יש צורך בביצוע בדיקה תקופתית של פרסומים חדשים לפי מו"לים, ביצוע חיפושים באינטרנט ועבודת שטח.

ד"ר רחל יוקליס מהספרייה הלאומית עדכנה, כי האתר ג'ראיד (جرايد) הכולל עיתונות וכתבי-עת מלפני שנת 1948 עלה לאוויר. רחל תשמח לקבל חומרים נוספים וכן תשמח לקבל משוב על האתר. הגישה לאתר חופשית לכל.
בסוף המפגש נערך לספרנים סיור בספרייה, שכן למרביתם היה זה הביקור הראשון בה. הספרנים התרשמו מאד מגודלה של הספרייה ומאוספיה.


מפגש ספרנים בתחומי מזרח תיכון, ערבית ואסלאם


 
red bullet הכנת הסקירה: ליאת שלאל, ענף שירותים טכניים. צילום: אלכסנדרה וולוך-גרנדלבסקי

מלחמת לבנון השנייה, קיץ 2006, אמירה קהת, פורסם לראשונה - אוגוסט 2007 

מלחמה בישראל, חיפה, יולי 2006. לפני ימים מספר הודיעו על חזרה לעבודה באוניברסיטה, והספרייה נפתחה שוב לקהל. חוזרים לעבודה. בדרכי לאוניברסיטה אני מעיפה מבט מסוקרן לעבר המפרץ. הבוקר שקט ושלו, חיפה ירוקה ורעננה וערוכה לקראת תחילת הקיץ. אך מה מחכה לנו שם מעבר למפרץ הכחול? יום העבודה מתחיל בשגרה מוכרת. אני מציצה בכותרות העיתון באינטרנט, בודקת שמא קרה דבר מה שנעלם מעיני או מאזני מאז יצאתי לדרכי, ומיד נכנסת לדואר האלקטרוני, להרגיע את חברינו המודאגים בתפוצות. כן, כולנו בסדר, תודה לאל, רוב הספרנים חזרו לעבודה, וכן, גם בני הבית בסדר. שעות הבוקר עוברות במהירות. אני מתמקדת במאמר הנמצא בחוברת שלפני, שוכחת מהאיום המתמשך ומהמלחמה בצפון, ואז, דווקא אז, מתגנב לו חרש, עולה וגובר רעש הסירנה המתריעה כי גם היום "יש לעזוב את המשרדים ולרדת למקלטים". עוד רגע! כמעט והבנתי במה מדובר במאמר...! אך קול הכרוז לא נותן לי להתרכז. אני פותחת את הארון וחוטפת את התיק עם הפלאפון. לוקחת גם את המאמר עם החוברת, ועוד חוברת נוספת. אולי נשב זמן רב במקלט? רעמים נשמעים מרחוק: אחד ועוד אחד. יש להזדרז ולעזוב את המשרד.

סורין, יואב ובועז - ספרייה לבנון השנייה
סורין, יואב ובועז.  נאמני בטחון, ספרייה, מלחמת לבנון השנייה

חומי וזוהר
חומי וזוהר נאמנות בטחון, ספרייה, מלחמת לבנון השנייה

המקלט בקומה התחתונה של הבניין הומה כבר מעובדים וסטודנטים שהקדימו אותי. הקריין בטלוויזיה מדבר ברגש כשברקע תמונות של חיפה היפה מעלה עשן. המקלט שלנו באוניברסיטה גדול, יש בו מזנון וגם מקומות ישיבה רבים ומחשבים, והוא נמצא עמוק באדמה, מוגן מהטילים הנוחתים אולי בחוץ. הביטחון היחסי מתחלף עד מהרה בדאגה חדשה. בחוץ נשארו היקירים לנו, ואלו נתונים אולי בסכנה. בטלפון הסלולארי אין קליטה, והודעות ה-SMS נשלחות לוודא שגם אלו שבחוץ מצאו מקלט.

יושבים במקלט
בזמן האזעקות...מקלט קומת ה-500

 

יוסף וסרג'  ספרייה
אזעקה...יוסף וסרג' 

אני מציצה בטלוויזיה שמימין ובהודעות העיתונים האלקטרונים במחשבים משמאל. מתיישבת לי בפינה ומנסה להתמקד במאמר. מקץ שעה קלה, מודיעים לנו ש"ניתן לחזור לשגרה". האומנם? איני מתפתה לחזור לחדרי. אתמול נקראנו לחזור ולשוב למקלט. כולם עולים ואני נשארת ליד ה"שולחן שלי". מסיימת לקרוא את המאמר בנחת, עוברת למאמר שני ושלישי, לחוברת השנייה. ואכן, עד מהרה נשמע קול הכרוז המודיע על ירידה למקלטים, וחברי לעבודה שבים ומצטרפים אלי.

בחזרה לספרייה. הכול חוזר לתפקד כבשגרה. מספר הקוראים פחת אמנם, אבל אצלנו "המנגינה חייבת להמשך" ושירותי הספרייה זמינים שוב במסגרת מצומצמת במקצת. קוראים אמיצים מגיעים לשאול ספרים ולהשלים פערים, למרות העתיד הבלתי ברור של שנת הלימודים.

עם תום יום העבודה, אני נכנסת למכונית ודוהרת הרחק מחיפה, מהבית חסר הממ"ד ומהעיר, הנמצאת תחת איום. אני מנסה למצוא ברדיו תחנה המדברת "על המצב" וחולפת על פני הנופים מרהיבים של שוויצריה הקטנה. מימין לדרך מתגלה לעיני מראה משונה: מכונית וגבר צעיר שוכב לידה. גם משמאל עומדת מכונית וממנה יוצא מישהו ומתיישב בצד. לרגע אני מתבלבלת ולא מבינה, ואז באה ההארה, שבחוץ מושמעת אזעקה, שאינה נשמעת כנראה בתוך הרכב שלי. גם אני עוצרת את המכונית בצד הדרך, מתגברת על הבושה ומסתתרת ... שוכחת שהמכונית אינה מהווה מגן, וחוששת שמא מישהו יראה אותי כורעת בצד הדרך. לאחר זמן מה, כשנדמה שהכול רגוע, אני מרהיבה עוז וממשיכה בדרכי, לא בטוחה לגמרי אם הסכנה עברה. הדרך לבית אורן יפהפיה, ההרים המוריקים משני צדי הכביש משרים בטחון, ומגינים עלי. לאחר שעה קלה אני מגיעה לחברים במושב, שאספו אותנו לחיקם, ועתה הם מרעיפים עלינו מכל טוב. כאן בעמק השלו, ניתן להרגיע את החרדות, לישון בשקט, לשבת בנחת סביב השולחן ולאכול אבטיח מתוק, לשוחח על המלחמה והשלכותיה. בני המשפחה נמלטו גם הם מהצפון ונקלטו בישובי הסביבה. מחר אלך לבקרם. החיים כאן שלווים, ורק הרעמים הרחוקים מזכירים מה מתרחש בקרית שמונה ואצל החברים בכפר גלעדי.

מלחמה בישראל, נוסח חדש ולא מוכר, קיץ 2006
אמירה קהת
מחכים במקלט
מחכים במקלט...מימין לשמאל: ליאת, ירדנה, דני וענת

אמירה קהת
אמירה קהת 

שלישי, 01 דצמבר 2015 10:17

הספרייה, המקום ללמידה

סרג' כהן, מענף מערכות מידע בספרייה המשתתף בסדנת כתיבת זכרונות באוניברסיטה מספר על היעץ שלנו מנקודת מבטו...

דלפקי היעוץ בספרייה

כאחראי על זרימת הביטים השוטפת ותקינות מחשבי האפליקציות של הספרייה, לא הייתי אמור לצאת אי פעם מבדידות משרדי, שם בתחתית המבנה. לימודי תואר שהפכו אותי לסוג של מידען וההבנה ששמונה שנות עבודה תרמו מעט מאוד להכרות הנפשות הפועלות, דרבנו אותי לצאת לאור הספרייה ולהשתלב בפעילות שרותי יעץ.
הספרייה של האוניברסיטה, על גלגוליה השונים, שזורה, לתקופה מסוימת, בחייהם של רבים: חוקרים, סטודנטים ואנשי קהילה, וגם מבקרים מזדמנים.
הספרייה מעוררת תחושות ורגשות רבים: הערצה ויראת כבוד למוסד המנסה לשרוד בתקופה לא קלה מחד, ותחושה של "קבר רעשני ופורה" הנותן אווירה של בית חם וחופשי, מאידך.
הספרייה היא ממלכתה הבלתי מעורערת של הספרנית. למי אין בראש (מספרות ילדים או יצירות אומנות שונות) את תמונת הספרנית ככיעור גס, חצוף ועז מצח המרתיעה באמצעות המראה והדיבור כל מועמד מלהיכנס לאולם הקריאה שלה? היא רזה ושטוחה כקרש, ננסית וקצרת רואי בצורה מפלצתית. מרכיבה מחצית משקפיים, לובשת חליפות מחויטות שיצאו מהאופנה עם צמה אסופה ואצבע שעוותית שהוקפאה לעמדת השתקה ""ssshhh....

ולא היא. בספריה מתחילים לבצבץ גברים פה ושם, אם כי, ולשמחתי, עדיין בצוות יש בעיקר נשים. ואין ספרנות יש מידענות. המרחב הפיזי משדר נוחות, ביטחון וברוכים הבאים. תחושה זו קשורה גם לסידור וטיב המטלטלים. כלומר כול הווית המקצוע הינה להפוך את הספרייה מקובלת יותר, בתקווה להפחתת המתח הקיים אצל המחפש מידע נואשות. באופן רחב יותר יש הרגשה שתמיד יבורך החוקר בבואו, יהיה מענה לשאלות בלי לשפוט ובתמיכה מלאה למחקר. הספרייה העכשווית מצטיירת כמקום ידידותי, מכוונת משתמש, הפועלת לספק חוויה חיובית ולהפיג את החששות מסטריאוטיפים שהשתרשו אודות המקצוע.

זה מובן מאליו, אבל זה מובן יותר במעשים. מדובר על "המידענית הנלהבת", בלבוש מקומי, שכבר מהמבט הראשון מקבלת את פני הבאים בחיוך רחב מלווה במסר הכי חשוב "בואו, בואו, אני כאן כדי לעזור עד כלות הזמן. לא תצאו מפה בידיים ריקות..". ל"מלכת עולם התוכן", על גווניה השונים, ראש פתוח וגמישות אינטלקטואלית שמקנים מיומנויות המאפשרות להראות עניין וכושר התמודדות עם כול קושיה, בניטרליות ובמסירות. קורה ויש הרגשה שהמחט לא נמצאה בערימת השחת והתשובה לא מספקת, אזי החוקר מועבר לייעוץ משלים, ללא כחל ושרק. יש הגינות.

אם "במלכות עולם התוכן" קל לחפש מידע והחוקר ייצא מהמבוך וידו על העליונה, עדיין קשה למצוא דעת וכאן מתחילה מלאכתו של החוקר. וכאשר זרם מבקשי העידוד פוסק לרגע, ב"מלכות עולם התוכן" מציאת הנחמה הינה בהמשך ניהול הבית ביד רמה, תוך שימוש אינטנסיבי בטלפון נייד. יש שיאמרו שגם תור כדי יעץ, יש מחיצה במוח הדואגת בראש ובראשונה לענייני הילדים והמשפחה. האינסטינקט האימהי ממשיך לפעול גם בשיא העיסוק הטכנולוגי.
הספרייה נתפשת כמקום חי ותוסס, שבו השקט המוזיאוני שאפיין את ספריית העבר, פינה את מקומו לפעילות רוחשת. זו ספריה המדריכה את ציבור המשתמשים באופן שוטף ומספקת סביבה לימודית בזכות עצמה, עבור יחידים או עבור קבוצות. אם בציבור המשתמשים עסקינו, לתחושתי הוא משקף את הפסיפס של החברה הסובבת. חברה רב-תרבותית הנאבקת להיות גם פלורליסטית ולא פרטיקולרית מחשש שפרטיקולריזם הינו מתכון המאיים על היתכנות לדיאלוג בין חברי קבוצות תרבותיות שונות ועלול להוביל עד לבדלנות.
מהדלפק אני ראה שיש יותר צמאות למידע מאשר צמאים. האם זה בגלל שציבור הסטודנטיות גדול יותר מציבור הסטודנטים? או בשל העובדה שגבר לא ישאל לאיזה כיוון לנסוע, לא משנה מאיזה מוצא הוא? סוג של קבוע זכרי. וגם בגוון השאלות, יש הבדל: בעוד שהסטודנטיות ממוקדות בנושאי מגדר, רגש, זוגיות ומשפחה, חינוך, טיפול בילדים, בריאות, סיעוד... עבור הסטודנטים הכול מעניין חוץ מנושאים אלה.

אני בא מרקע ריאלי, לא בחרתי להיות שם. פשוט להוריי הייתה התבונה לא לנתב אותי לפי עניין אינטלקטואלי טהור, שנטה לכיוון ההיסטוריה, אלא לתחומי לימוד קצת יותר מעשיים. לא שהייתה להם תפישה אליטיסטית של החברה אלא ניסו לתעל על פי האופציות הכלכליות והבנתם במה שצופן העתיד. ומה שהיה נראה חוף מבטחים בזמנם היו מקצועות בתחומי הרפואה והטכנולוגיה. תפשתי שאפשר לשלב בין העניין האישי לבין דרישות השוק. מדוע הקריירה חייבת להגדיר את האדם? כהעשרה עצמית, להיות בסביבה של לימודים הומניסטיים מהווה יותר מתחביב, זהו סוג של סגירת מעגל.

red bullet כתב: סרג' כהן, ענף מערכות מידע ספריתיות

 

ברכות חמות לליאת שלאל ויסמין אלעד לרגל קבלת התואר השני. ליאת, היא אחראית אוסף הספרים בערבית בענף שירותים טכניים ויסמין, אחראית על ספריית הילדים שלנו.

ליאת שלאל        יסמין אלעד
ליאת סיימה תואר שני בתכנית פוליטיקה של המזרח התיכון בעת החדשה בביה"ס למדעי המדינה, ויסמין סיימה תואר שני בחוג לספרות עברית והשוואתית במסלול כתיבה יוצרת. 

red bullet אנו מאחלים לשתיהן הצלחה בהמשך דרכן באוניברסיטה!



באירוע מרגש נפרדנו מאלי סימון, ספרן תחום יעץ, שיצא בשעה טובה לגמלאות. אלי ספרן מיוחד במינו, אהוב מאוד על הקוראים ועל צוות הספרייה. אנו מאחלים לו הצלחה רבה בדרכו החדשה ומקווים שירבה לבקר אותנו...

אלי סימון
אלי סימון

אלי סימון








ישנן פרידות רבות
עצובות, שמחות, מרגיעות.
כל החיים נפרדים ממשהו ישן,
ומשהו חדש עומד בפתח - מוכן ומזומן.
לפעמים הפרידה מלווה בעצב או דמעה,
לעיתים זה נראה כמו נצח... עושה חור בנשמה,
אבל בסופו של דבר,
הפרידה היא חלק בלתי נפרד מהטבע.
אלי היקר!
נזכור את תרומתך האדירה,
את הימים בהם השקעת תכנון וחשיבה,
אתה חבר ובן אדם נפלא, איש אשכולות.
חוש ההומור, הקסם שלך ונוכחותך יחסרו לנו מאוד!
אנו מאחלים לך שהשמחה והאושר שהענקת לנו,
ילוו אותך בדרכך החדשה!

הגיע הזמן לפרוש כנפיים, אף פעם לא מאוחר,
להביט באומץ אל יום המחר.
בשבילנו זו לא פרידה, זו סתם הזדמנות לומר תודה.
וזכור שתמיד יש לך כאן בית פתוח ולב אוהב ,
תמיד תהיה עבורך משרה, אולי בלי קוד, אולי בלי דרגה
אבל עם הרבה CARE ודאגה...

 אלי והחברים ביעץ
אלי והחברים ביעץ

צוות הספרייה במסיבה לכבוד אלי
צוות הספרייה

אלי סימון








אנחנו כבר מתגעגעים!

red bullet תודה לנעמה פרידמן red bullet צילום: ג'ני כרמל

 

שלישי, 07 אוקטובר 2014 07:27

צילה הראל (סיס) שלנו פרשה לגמלאות

צילה הראל (סיס) פרשה בשעה טובה לגמלאות. נפרדנו ממנה באירוע חגיגי בערב ראש השנה תשע"ה.
צילה היא ספרנית ומידענית, רבת הישגים. עסקה במגוון תחומים בספרייה: אשת הספרים, אשת אנשי הקשר לחוגים, אשת הכנסים והשיווק, אשת המתנות ועוד ועוד!
 
לפני שנים אחדות פרסמנו כאן בבלוג סקירה קצרה עליה, בה בין השאר, ציינה "בזכות היותה של ספריית אוניברסיטת חיפה ספריה מרכזית, העבודה בה מספקת הזדמנות להכיר את כל תחומי הלימודים והמחקר וזווית ראייה רחבה של הצרכים האקדמיים...השינויים והחידושים הבלתי פוסקים שקורים בתחום המידע והספרנות - הם שעושים את העבודה למגוונת ולמאתגרת." לסקירה המלאה 
צילה אכן ספרנית משכמה ומעלה! אנו מאחלים לה כל טוב, הנאה ובריאות בדרכה החדשה! 
 
צילה הראל



לשפית כמו צילה מגיע גם סינר מיוחד מהספרייה...

צילה הראל ומשפחתה
צילה וילדיה באירוע

חומי וצילה
עם חומי רקם

נירה שי ויריב שוק
נירה שי ויריב שוק במחרוזת שירים לכבודה של צילה

ירדנה וצילה
עם ירדנה לוינברג


צילה הראל
אנחנו כבר מתגעגעים!
 
שלישי, 29 אפריל 2014 05:54

חנוכת ארכיון אמריקן קולוני

אורה זהבי, ראש תחום מדיה בספרייה היתה בין ארבעת הישראלים שהוזמנו לאירוע מיוחד: חנוכת ארכיון המושבה האמריקאית (אמריקן קולוני) בירושלים. 
באירוע שולבו מפגש צאצאי המתיישבים, כנס לשימור, איסוף המידע והמפוזרי בעולם ובניית מאגר משותף. המפגש והכנס התקיימו בימים רביעי וחמישי 9-10 באפריל במלון אמריקן קולוני ירושלים בנוכחות קונסולי ארצות הברית ושוודיה, מנהלת הארכיון גב' רחל לב, בני המשפחות שהגיעו מארצות הברית, אנגליה ושוודיה, סופרים וכותבים שתעדו את הסיפור של המושבה. ארבעת הנציגים הישראלים הם מומחים לארכיוני צילום בישראל ובניהם: ד"ר שי לביא מיד בן צבי, חוקר הצילום גיא רז, יהודית קפלן, אוצרת צילום במוזיאון ישראל ואורה זהבי מהספרייה שלנו.

במהלך השנים, מספרת אורה, הזדמן לי להכיר באמצעות הספרים, האלבומים והחשיפה לחומרים חזותיים, סיפורים דמויות הקשורים להיסטוריה של ארץ ישראל. הפעם היתה זו חוויה אחרת. חוויה של הכרות אישית, האזנה לסיפורי צאצאי מייסדי המושבה האמריקאית, השוודים והאמריקאים ומפגש עם סופרים שנשבו בקסם המקום. חומר רב כולל מכתבים, תמונות, רישומים, יומנים נשתמר  בארכיון ובאוספים ומספר את הסיפור של המקום והאזור. באירוע התבקשתי להעביר מנסיון העשייה בתחום שימור תמונות ההיסטוריות ובניית אוספים דיגיטליים בספרייה בהקשר למיפוי ושימור המקורות הראשונים, של המושבה אמריקן קולוני בירושלים והנגשתם לחוקרים בעולם כולו.

red bullet מידע נוסף על האירוע ניתן לקרוא בכתבה:From commune to oasis: Postcards from the American Colony

red bullet מידע ותמונות על American Colony מתוך ספריית הקונגרס

 

אמריקן קולוני







המושבה האמריקאית או אמריקן קולוני (American Colony ) מושבתה של קהילה אמריקאית-שבדית אוטופית שנוסדה בירושלים העות'מאנית עם בואם של בני משפחת אנה והוריישו ספאפורד, בשנת 1881.

ובהקשר הצילום: בשנת 1898 הקימו חברי המושבה סטודיו לצילום, תוך שימוש בציוד ובחומרים שהביאו איתם מארצות הברית ואשר כמעט לא היו מוכרים בירושלים של אותה תקופה, והצלמים היו אלייז'ה מאיירס ופרדריק וסטר. באותה שנה תיעדו בצילומים רבים את מסע וילהלם השני לארץ ישראל, והתמונות, שעוררו עניין רב, נמכרו וסייעו בכלכלת המושבה. בעקבות זאת הוקמה מחלקת הצילום של המושבה האמריקאית ובמהלך חצי המאה הבאה המשיכו צלמי המושבה לצלם את ירושלים ואת ארץ ישראל. צילומיהם נמצאים בארכיון אמריקן קולוני במתחם המלון וחלק גם ברשות ספריית הקונגרס ומהווים מקור ייחודי וחשוב לתיעוד ירושלים לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20, על התהפוכות הרבות שעברה. (מתוך הווקיפדיה).

בערב פסח תשע"ד הוענקה תעודת הוקרה מהספרייה לאיריס ביתן-טולדנו ולערן גולדנברג על פעילותם בפרוייקט פיתוח משחקים דיגיטליים עבור הספרייה. הפרוייקט נערך במסגרת שיתוף פעולה של הספרייה עם החוג להוראה, למידה והדרכה - המגמה לטכנולוגיות בחינוך במסגרת הקורס "מבוא למשחקים דיגיטליים ולמידה". מצורפת לעיונכם סקירה קודמת שלנו בנושא:

 
ברכות לאיריס ולערן! מצורפות תעודות הערכה שקבלו:

תעודת הוקרה לאיריס ביתן-טולדנו     תעודת הוקרה לערן גולדנברג




ערן גולדנברג וחומי רקם
ערן גולדנברג וחומי רקם. ערב פסח תשע"ד


יסמין אלעד ותמר צוק אחראיות ספריית הילדים בספרייה שלנו מלוות כבר קרוב לשנה את פרוייקט החידוש, ההפעלה והתמיכה בספריית בית הספר "שלוה" בחיפה.

את המיזם התנדבותי יזם ארגון הסגל המנהלי באוניברסיטה והספרייה שמחה להירתם למשימה. במסגרת פעילות זו נתרמו לאחרונה יותר מ-500 ספרים לספריית בית הספר. הספרים נתרמו ע"י אנשי סגל רבים באוניברסיטה: אקדמי ומנהלי (בהם גם ספרים שנקנו מתרומות יעודיות לנושא)

ספרים שנתרמו לבית הספר שלוה
איסוף תרומות הספרים.

בית ספר שלוה הוא בית ספר יסודי בשכונת קריית אליהו בחיפה. בבית הספר קיים חדר-ספרייה, אך הספרים בו היו ישנים מאוד והספרייה תפקדה באופן חלקי ביותר. בתחילת עבודתן של יסמין ותמר הועבר סקר בין ילדי בית הספר בו נבדקו ההעדפות הקריאה של הילדים ונושאים המעניינים אותם. בהמשך לתוצאות הסקר התקבלה החלטה להקדיש את כספי התרומות שהועברו לנושא מסגל האוניברסיטה, לרכישת ספרי מידע שמייצגים את הנושאים שהילדים ציינו בסקר כמו: ספורט, מדעים, בעלי חיים, גוף האדם ועוד.

בנוסף לחידוש האוסף שלא התעדכן בשל בעיה תקציבית, מטרת הפרוייקט היא להפוך את ספריית בית הספר למקום פעיל, מושך ותורם להעשרה והרחבת אופקים. 
הליווי של אנשי הספרייה נמשך בתמיכת הסגל המנהלי באוניברסיטה כאשר בכל שבוע למשך כשעתיים מגיעות יסמין ותמר לספרייה. ראוי לציון שמנהלת בית הספר הגב' אורלי דמבינסקי תומכת ומעורבת בפרוייקט ועושה רבות להצלחתו למען ילדי בית הספר.
red bullet לעיונכם: מכתב תודה ששלחה מנהלת בית הספר לספרייה לאחר קבלת התרומה

אנו מודים לכל מי שנרתם לפרוייקט באוניברסיטה: לספרנים ולאנשי הסגל שתרמו מספריית ילדיהם (ולעתים מספריית ילדותם) ולכל אנשי הספרייה: רונית, עדנה ויהודית שעזרו בריכוז הספרים וטטיאנה לוגובסקי שעזרה במיונם ובאריזתם.

שני, 31 אוקטובר 2011 00:00

הספרייה והמשוררת ליס מלר

רבים סבורים, בטעות, שכאן, בבניין הראשי, תחילתה של הספרייה שלנו, אך אין הדבר כך. אוניברסיטת חיפה (אז: המכון האוניברסיטאי של חיפה "בחסות" האוניברסיטה העברית בירושלים) עברה גלגולים רבים, וכך גם הספריה שלנו. ותיקים ממני  סיפרו לי שתחילתה של הספריה בבניין בית הספר עירוני ה' ברחוב הביכורים. שם, בשעות הערב, היו מתקיימים שיעורים במסגרת המכון, שפעל שם כבר בתחילת שנות השישים. 


היכרותי עם הספרייה נעשתה בסוף שנות השישים, כאשר שכנה בבניין הרב-תכליתי. בניין זה, הנמצא בחלקו הדרומי של הקמפוס, היה בזמנו הבניין היחיד בשטח, כשסביבו השתרעו רק חורשות ירוקות. כאשר תוכנן הבניין הרב-תכליתי, תוכננה לו, בזמנו, ספריה קטנה, שגדלה עד מהרה, ותוך זמן קצר נוספו לה חדרים ונסגרו חלקי מסדרונות, שהפכו לשמש כדלפק השאלה, כחדר המנהל והמזכירות וכחדרי עבודה (כיום שוכן שם המכון לחקר האבולוציה, והמסדרונות נפתחו מחדש).
היה בספריה אולם קריאה גדול למדיי, בצמוד אליו אולם לכתבי-עת, ובהמשך המסדרון "חדר גיאוגרפיה" וחדרים לשירותים הטכניים. הייתה "מחלקה" לצילום מסמכים והשאלה בין-ספרייתית, שהכילה מכונת צילום אחת, עליה שלטה ביד רמה הספרנית סופי.
מכונת צילום נוספת הועמדה, עם הזמן, בקצה המסדרון, לשירות הקוראים...
על מחשבים בספרייה טרם שמענו אז.  באוניברסיטה היה קיים מחשב ענק (קרוב לוודאי של חברת IBM), ששימש את כלל המוסד. באותה תקופה השתמשו בכרטיסים מנוקבים לעבודה במחשב...
קטלוג הספרים ומפתח למאמרים בעברית, שכנו במגירות בתוך ארונות.
כיום נותרו בספריה רק ספרנים מעטים מאלה שהתחילו את דרכם בבניין הרב-תכליתי.
חלקם עברו מן העולם הזה, אחרים פרשו, ובודדים עברו לעבוד בספריות אחרות.
נזכרתי, לא מכבר, בדמות מן העבר הרחוק:  גב' ליס מלר, ששימשה, במשך למעלה מעשור, כמנהלת מחלקת הרכש של הספרייה. אני מביאה בפניכם את סיפור חייה, וקווים לדמותה  המיוחדת. 
היכרותי עם ליס מלר הייתה שטחית. מחלקת הרכש שכנה בקומה התחתונה של הבניין, הרחק ממשרדי. כשעלתה לקומה העליונה של הספרייה, ראיתי לפני אישה קטנה וגרומה, בעלת מראה נערי עם תספורת קצרה, שלבשה תמיד מכנסיים ונעליים שטוחות, וסיגריה הייתה נעוצה בזווית פיה. היא הייתה אישה בעלת דעות מוצקות, שחייתה לבדה. רק עם פרסום ספר שיריה בעברית, נודע לי שלספרנית העניינית וה"יבשה" יש נפש של משוררת...
מצאתי בויקיפדיה את קורות חייה: 

"ליס מלר (Lies Moeller) שנולדה בגרמניה בשנת 1906 הייתה בתו של איש דת מני, ממתנגדי המשטר הנאצי. עם עליית הנאצים לשלטון עודד אביה של ליס מלר את בתו לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לבוניה. היא עלתה לארץ בשנת 1935, ואחרי ניסיונות שלא הצליחו לחיות בקיבוץ עין החורש, התיישבה בחיפה, ופתחה חנות ספרים שקנתה לה שם" (הכוונה כנראה לחנות בשם "רינגרט").
ד"ר אברהם גרינבוים, שעבד בספריה בזמנה של ליס מלר, מספר (1): "את רוב ימיה עשתה בגרמניה, על אף שנולדה בשווייצריה... ובארץ העדיפה להגדיר את שווייצריה כארץ מוצאה.
על התקרבותה ליהדות השפיעו, לפי המסופר, הרב הברלינאי יואכים פרינץ...  בשנת 1933 החליטה להתגייר, ומספר שנים לאחר מכן עלתה ארצה. שנים רבות עבדה כזבנית בחנות הספרים החיפנית "רינגרט", ועם סגירת החנות ב-1964 עברה, למה שהיה אז ספריית "המכון האוניברסיטאי", כמנהלת מחלקת הרכישה.
שם עבדה עד 1972... אישה צנומה, מקומטת, מעשנת בשרשרת, ובעלת מרץ רב בספריה ומחוצה לה... ליס מלר אף שלחה ידה בשירה בגרמנית (עברית לא הצליחה ללמוד על בוריה), וזכתה לכך שטובי המשוררים תרגמוה לעברית  (יעקב אורלנד, לאה גולדברג, אפרים גילאי, עזרא זוסמן, שלמה טנאי, טוביה ריבנר, ישראל רינגל וש. שלום).
שיטותיה האינדיבידואליסטיות במידת-מה, כספרנית, לא התאימו לרוח הטכנוקרטית שהשתלטה במשך הזמן, לטוב ולרע, גם על ספריית האוניברסיטה; וכאשר ראתה כי עולם זר סוגר עליה, פרשה בשקט לפינתה. בשנים שנשארו לה עבדה כמתנדבת בספריות קטנות, והמשיכה כמנהגה לארח אנשי רוח וידידים בדירת הגג שלה ברחוב ארלוזורוב. ליס מלר שיוותה משמעות משלה למושג הישן "ספרן sans diplome".
ליס מלר הוציאה מספר ספרי שירה, שניים מהם, בשפה העברית ("סהר צעיר" 1959,ו"שירים",  1979) מצויים בספרייתנו.  "היא הייתה מיודדת עם הצייר יעקב וכסלר, שאף אייר את ספריה בגרמנית ובעברית. ליס  מלר הלכה לעולמה ביום 3 בנובמבר 1977, בת שבעים הייתה במותה. לפני פטירתה הביעה את רצונה להיקבר בקיבוץ עין החורש, שבו עשתה את צעדיה הראשונים בארץ, ושהיו לה בו ידידים נאמנים".  היום קרוי על שמה פרס ספרותי, שמעניקה אוניברסיטת חיפה." (2)
להלן שיר, שתורגם בידי לאה גולדברג, מתוך ספרה  "סהר צעיר": (3)
 
פריחה צנועה
בצל עמוק 
חולמת על הדר ועל גדולה 
העלים ממנה והלאה
מי יראם!

אך הזמורות הירוקות לעד
מגששות אדמה קשה
מכות שרש
מרחיקות עם האבק הנשא ברוח
וחובקות אבנים
         

הכנת הסקירה: אמירה קהת red bullet

ביבליוגרפיה:
עמוד 1 מתוך 5