סקירות ועדכונים
סקירות ועדכונים
אורה זהבי, ראש תחום מדיה מתארת את רשמיה מהסיור...

יום חמישי לפנות ערב ועוד יום חורפי מי יטפס למרומי הכרמל לאוניברסיטה כך חשבתי?
אט אט התקבצה קבוצה נלהבת של אנשים מיוחדים ומבינים בספר, היסטוריה, גיאוגרפיה ותרבות ובעיקר אוהבי ספרייה.

האירוע החל בהתכנסות באודיטוריום, פנינה ארז מנהלת הספרייה תיארה בקצרה את הספרייה כולל ההיסטוריה ונתונים. הנוכחים הביעו עניין רב ובקשו לדעת כיצד ניתן להשתמש במאגרי הספריה ובשרותיה.

glam1
התכנסות באודיטורים. עם פנינה ארז מנהלת הספרייה.

לאחר ההתכנסות באודיטוריום סיירנו בתערוכת הקבע: "הספרייה מבט לאחור עם הפנים קדימה" בקומת הראשונה בה התרשמו המבקרים מהשינויים הפיזיים והטכנולוגים  שעברה הספרייה מראשיתה ועד היום.

משם המשכנו לאולם כתבי העת בלועזית בו נחשפו בפני המבקרים ארונות הקומפקטוסים עם מאות כתבי העת עמוסים במקביל תיארנו את העבר לגישה מרחוק ולכתבי העת האלקטרונים. 
עלינו קומה והגענו לחדר הסריקה במדיה שם פתחנו את האלבומים, התמונות ותיקי התיאטרון השונים שהם מקורות לפרויקטים הדיגיטלים השונים המתקיימים בספרייה.

חדר סריקה במדיה
בחדר הסריקה במדיה מקשיבים להסבר של קרן ברנר מידענית במחלקת מדיה.

עם המעבר לאגף הצפוני בספרייה נרשמה ההתרגשות והתלהבות רבה כשנכנסנו  לחדר הנדירים ואוסף אבא חושי שם תיאר רון אלתר את האוסף ואפשרות הצצה ואף הנגיעה בספרים.

בחדר ספרים נדירים
בחדר ספרים נדירים

ספריית הילדים הנמצאת בקומה מעל חדר נדירים פתחה את זיכרונות הילדות של המשתתפים וכל אחד חפש ספר נשכח מילדותו. אחת המשתתפות גילתה ספר מפרי עטה, וחומי רקם, ראש מנהל הספרייה תארה את הפעילות בספריית הילדים. בספריית הילדים תיארה  שרון שפירא גלאובך  את פרויקט הארכיון הדיגיטלי המתקיים בספרייה.

בספריית הילדים
חומי רקם ראש מנהל הספרייה בסיור בספריית הילדים


לפתע בין ארונות המפות, מדפי הספריה והסרטים נשמעה הכריזה על סגירת הספרייה שהפתיעה את כולם הזמן עבר מהר...

ליד ארונות המפות
ליד ארונות המפות.

נהננו לארח סיור במסגרת מיזם "גלאם" בספריה ולפגוש קבוצה אוהבת ספרייה אשר בודאי תגיע לבקרנו גם בהמשך ותספר את סיפורנו לאחרים.

red bullet הכנת הסקירה: אורה זהבי, ראש תחום מדיה. צילום: לירון דורפמן ויקימדיה ישראל.
רביעי, 19 דצמבר 2012 10:06

תצוגת ספרים בספרייה


תצוגת ספרים בנושא WEB-2

תצוגת ספרים על "תוכן משתמשים, ויקי, Web 2.0, רשתות חברתיות" מאוספי הספרייה.  לעיונכם בקומה המרכזית של הספרייה מ- 19.12.12 עד 5.01.13.

במצגת מבחר תמונות של הספרים המוצגים בתצוגה.

שני, 17 דצמבר 2012 05:27

ממצאים ארכיאולוגיים....

המעבר מהמאה הקודמת למאה הזו שינה אולי את אמצעי התקשורת, אך לא את התוכן. לעיונכם שני ממצאים "ארכיאולוגים"... שמצאנו לאחרונה בספרייה. כרטיס בקשה להחזרת ספר (כשהטלפון היה עם 6 ספרות), ומכתב שהופץ לשמירה על השקט.

red bullet תזכרת ממחלקת השאלה...has


red bullet בבקשה לשמור על השקט...שנות ה-90




amazon2
מימין לשמאל: זהר ירוסלב וצילה הראל עם ההמחאה הראשונה מאמזון.

אנו שמחים לבשר על קבלת ההמחאה הראשונה מאמזון ארה"ב! ההמחאה הגיעה אלינו בזכות הרכישות האישיות שלכם באמזון המתבצעות דרך הקישור באתר הספרייה ומאפשרות לספרייה להרוויח עמלות.

נזכיר שהספרייה כמו ספריות אקדמיות נוספות ברחבי העולם משתתפת בתוכנית Amazon Associates Program השתתפות בתוכנית זו מקנה לספרייה תרומה כספית מאמזון בגובה של עד כ- 15% ממחיר כל פריט (ספרים ומוצרים אחרים) שאתם רוכשים מחשבון אישי על ידי כניסה לאמזון דרך הקישור באתר הספרייה.

לאחרונה בהמשך לבקשות אנשי סגל נפתח חשבון לספרייה גם באמזון גרמניה וכעת ניתנת האפשרות לסייע לספרייה מרכישה באמזון ארה"ב, בריטניה וגרמניה. בעמלות שנקבל נרכוש ספרים חדשים לאוסף הספרייה.

אנו מבקשים להודות לכל הרוכשים ומקווים שנוכל להמשיך ולפרסם המחאות נוספות שנקבל בזכות הרכישות שלכם!

amazon1


red bullet הכנת הסקירה: צילה הראל, צילום: אלכסנדרה וולוך-גרנדלבסקי.

לאחרונה, נתרם לספרייה אוסף ספרים וכתבי עת במגוון שפות, מעיזבונו של פרופסור יהושפט הרכבי ז"ל, ראש אמ"ן לשעבר, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית וחתן פרס
ישראל לחקר מדע המדינה לשנת 1993.

פריטי המידע שנקלטו באוסף (כ-1500) העשירו את הספרייה בתחומים הבאים: יחסי ישראל ערב, היסטוריה של המזרח התיכון, היסטוריה של ארץ ישראל, מדע המדינה, פילוסופיה כללית ויהודית ושפה וספרות ערבית.

red_bullet.jpg לרשימת הספרים שנקלטו בספרייה.

להלן דברים שכתב פרופ' אמריטוס אמציה ברעם מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה, לזכרו של פרופ' יהושפט הרכבי:

את יהושפט הרכבי פגשתי לראשונה כשבחרתי בשיעור שלו באוניברסיטה העברית "קריאה ביקורתית בכתביהם של הוגי דעות ערבים בעת החדשה" או שיעור בשם דומה. היינו בני מזל: מספר התלמידים בכיתה היה שלושה, כולנו תלמידי מ.א ודוקטורט. "פטי" התעקש שנקרא לו בכינוי זה , ולא "פרופסור הרכבי" שהיה בעיניו מיותר לחלוטין.

הטקסט העיקרי שקראנו היה של פילוסוף סורי, צאדק ג'לאל אל-עט'ם, "לקח הערבים לאחר התבוסה". הספר נכתב בהשראת התבוסה הערבית במלחמת ששת הימים והייתה בו התקפה מדהימה נגד האסלאם . אלעט'ם ראה בדת האסלאם את הגורם הראשי לפיגורם של הערבים ולהנצחת נחיתותם. ספר כזה יכול היה לצאת רק בשלוש או ארבע מדינות ערביות בעת ההיא: סוריה ועיראק תחת שלטון הבעת', לבנון החופשית יחסית עדיין ותוניסיה.
בהדרכתו של "פטי" למדנו להעריך את האומץ שנדרש לפרסם ספר כזה ,מה עוד שהכותב, אל-עט'ם, היה ערבי סוני. אין ספק שהנשיא חאפט' אלאסד העלוי (עלוים אינם מוסלמים לדעת רוב המוסלמים) תמך בספרו ובכותבו שכן היה שליט חילוני למהדרין. עם זאת בעולם הערבי, זכה הספר לביקורת קשה מאוד שכללה איומים על חייו של הכותב.

כמורה, הרכבי הקסים אותנו, באישיותו החמה והדמוקרטית, ובעומק הניתוח האינטלקטואלי. זו הייתה תחילתה של ידידות ארוכה. המשכתי להיפגש עם "פטי" בתכיפות רבה ושוחחנו על הסכסוך הישראלי-ערבי בכל תפנית.

ערב ביקור אל-סאדאת בישראל (נובמבר 1977) היה הרכבי "נץ" פוליטי מובהק. כשפרסמנו רבקה ידלין ואני מאמר שדיווח על תמורה במצרים לכיוון של שלום התלהב "פטי" בעיקר מאזהרותינו שלא לראות בתמורה החיובית כלשעצמה מעין הבטחה משיחית . אנו סברנו שהתמורה שאותה איבחנו ב- 1976 ביטאה פרגמטיות גוברת בקרב האליטה המקורבת לסאדאת במצרים, אך הזהרנו שאין שום סימן להכרה בזכות הקיום של ישראל.
"פטי" שפרסם שנים אחדות קודם לכן ספר מעולה שחשף את עומק השנאה הערבית לישראל התקשה לקבל את הנבואות שבאו מכמה היסטוריונים של המזרח התיכון בישראל ב-1972 שפניה של מצרים לשלום. לכן גם הסתייג – אם כי בזהירות – ממסקנותינו במאמר מ- 1976 שבכל זאת יש סימנים חיוביים מקאהיר .

במבט לאחור, צדק הרכבי וצדקו המנבאים שלום עם מצרים. השנאה לישראל ומגמות החיסול במצרים ובעולם הערבי ובודאי במחנה הפלסטיני נמשכים גם היום, אלא שבמקביל יש קבוצות ומנהיגים ערביים המעוניינים לשים קץ לסכסוך על ידי הסדר מדיני . הכרה בזכות הקיום של ישראל? עדיין לא. סיום הסכסוך? אולי, ואולי לא.

ביקור סאדאת בא על כולנו בהפתעה, גם עלי. ציפיתי לתמורה הדרגתית לאורך השנים והנה בסוף 1977 הנשיא המצרי מבקר בירושלים. אני זוכר היטב שבשיחות עם הרכבי לאחר הביקור הסכמנו שזה לא פחות מדהים מביקור של נשיא המאדים בכנסת. הביקור הזה שינה את ראייתו של הרכבי, מן היסוד. הוא מעולם לא שגה באשליות על אהבה וידידות נצח עם הערבים, אך השתכנע שגם בלי האהבה אפשר וצריך להגיע להסדר שלום. הוא תמך בהסכמי קמפ-דיוויד ללא כל הסתייגות, והדבר כלל הסכמה לאוטונומיה פלסטינית כלשהי.
פגישותינו האחרונות היו ב- 1986. "פטי" ידע שסופו קרב: הוא לקה בסרטן והצפי לא היה אופטימי. נדהמתי מדבריו. הוא ביטל לחלוטין את חשיבות חייו שלו: הקץ הקרב כמעט שלא הטריד אותו. אך, הוא היה פסימי להחריד לגבי המשך קיומה של מדינת ישראל. הוא האמין שהפתרון היחידי הוא נסיגה "מהשטחים הכבושים" עדיף בהסכם עם ירדן (ב- 1988 נעשה פתרון זה בלתי אפשרי).

אם לא נעשה זאת , סבר, ישראל תהיה גדולה ורחבה יחסית, מהנהר לים, אלא שהיא תאבד את נשמתה. הציונות תובס כיוון שלא יהיה שום פתרון לבעיה הפלסטינית. הדיכוי שהיה מתון בשנות השמונים יהיה חייב להתגבר. היישובים היהודים ב"שטחים" יתרחבו ויהפכו לישות פוליטית שאי-אפשר יהיה לבטלה. עקירת יישובים תהיה בלתי אפשרית, ואפילו עצירת ההתנחלויות תכשל. ערוב- האוכלוסיות יהיה לבלתי הפיך. הוא ראה בכך את סופה של מדינת ישראל וסופה של הציונות – ישראל תהפוך לדרום אפריקה. היא תהיה מוקצית מחמת מיאוס בעולם כולו. מהחזון הציוני האידיאליסטי לא יישאר מאום. כל זאת אמר כשהלכנו באזור שומם ליד "הגבעה הצרפתית" ועד היום אינני יכול להשתחרר מאווירת האפוקליפסה הזו. זהו זכרוני האחרון מ"פטי", מורי האהוב והנערץ.

שנים רבות אחר כך התבקשתי להרצות על עיראק של צדאם חוסיין במרכז על שם וודרו ווילסון בוושינגטון הבירה. לאחר ההרצאה ניגש אלי גבר בשנות העמידה והציג עצמו: פרופ' צאדק ג'לאל אל-עט'ם, מדמשק. תגובתי הייתה של הלם: פתאום חזרו אלי כל הזיכרונות על "פטי" ושנות הידידות הארוכה, על הקורס ועל "לקח הערבים לאחר התבוסה". הוא ביקש ממני שאגיע למשרדו, הוא היה "עמית מחקר" במרכז. שוחחנו ארוכות על דת האסלאם, על העולם הערבי, על סוריה ועל ישראל. ואז שאלתי אותו האם קרא משהו מספריו של הרכבי. הוא צעד אל הקיר שהיה כולו ספרייה גדולה , והראה לי בגאווה שני ספרים של הרכבי. אחד מהם, "החלטותיה הגורליות של ישראל" (באנגלית ,1988). אף קרא! זה היה ציון לשבח , משום שלפי הפילוסופיה שלו, כך הסביר לי, "או שאתה קורא או שאתה כותב" , והוא הודה בשמחה שאת מרבית הספרים שבספרייתו לא קרא כלל וכנראה גם לא ייקרא. מעניינת מאוד בשבילי הייתה גם העובדה שספר ישראלי נוסף שממש קרא היה של ידידו הקרוב של הרכבי, עמנואל סיוון, "קנאי האסלאם", והוא סייע לו בכתיבת ספר בעת שנפגשנו נגד האסלאם הפוליטי. יחסו להרכבי, היה של הערכה עמוקה. סיפרתי לו שזה בדיוק היה גם יחסו של הרכבי אליו. לא מזמן נפטר גם צאדק ג'לאל אל-עט'ם. מעגל נסגר.
אמציה ברעם

red bullet אנו מבקשים להודות למשפחת הרכבי על תרומתם הנדיבה!

red bullet הכנת הסקירה: ערן גולדנברג, ענף שירותים טכניים ותחום יעץ
שלישי, 23 אוקטובר 2012 07:43

המחשב, ועוד המצאות

"המחשב, ועוד המצאות": סדנה על המצאות טכנולוגיות בהשראת ספרי מידע לילדים. ליל המדענים 2012

"סבתא, מה עשיתם כל היום כשלא היתה טלביזיה? ראיתם סרטים בדי.וי.די.?"

לילדים לא תמיד ברור מה קדם למה, מה מוקדם ומה מאוחר בתחום ההמצאות הטכנולוגיות והתקשורתיות.

את ההפעלה "המחשב ועוד המצאות" שערך צוות ספריית הילדים בליל המדענים פתחנו ביצירה משותפת של "קו זמן" של המצאות. על פס רחב צבעוני שתחילתו בפרה-היסטוריה וסופו ב-2012, הנחנו מחשב אישי, וביקשנו מילדים להניח במקום שנראה להם מתאים, ביחס למיקום של המחשב, חפצים שונים בזה אחר זה ברצף ההיסטורי הנכון, כמו: קלטת וידיאו, רדיו-טרנזיסטור, גלגל, טלפון קווי, סי-די-רום, קופסת גפרורים ועוד. היה מעניין לראות את הילדים (וגם את ההורים), נענים לאתגר בהתלהבות.

ליל המדענים-פעילות לילדים

לאחר מכן הזמנו את הילדים וההורים לעיין במשותף בספרי מידע לילדים על המצאות וחידושים, ולחקור באמצעותם את הרצף ההיסטורי של ההמצאות.

ליל המדענים בספריית הילדים


בשלב הבא קיבל כל ילד חוברת צבעונית מקופלת שנפתחת ל"קו הזמן" – כאשר בכל דף התבקשו הילדים לציין המצאה שבחרו מספרי המידע, ולציין מי המציא אותה ובאיזו שנה. הילדים יכלו לבחור אם לצייר או לגזור ולהדביק את ההמצאה שבחרו- מתוך דפים שכללו תמונות צבעוניות של המצאות שונות. הדף האחרון של החוברת היה מוקדש ל"המצאה אישית" – הילדים ציירו המצאה משלהם, תוך ציון השימוש העתידי שלה, כאשר בתחום זה התגלו הכישרונות המיוחדים של דור העתיד... את החוברת מעשה ידיהם לקחו הילדים הביתה, לא לפני שהציגו אותה בפנינו בגאווה.

madanim3

הן הילדים והן ההורים הביעו עניין וסקרנות במהלך ההפעלה, ונראה כי נהנו מאוד.
הרבה תודות למנחים והמפעילים, וכן להורים ולילדים שהשתתפו בהפעלה. נתראה בלילה המדענים הבא!!

כמה ספרים מומלצים בנושא המצאות:

red_bullet.jpg פיליפס, די, 1967 המצאות ותגליות / אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תש"ע 2010

red_bullet.jpg ריגן, ליסה המצאות : [תשובות לשאלות על מכשירים ששנו את חיינו] / קריית גת : קוראים, [תש"ע] 2010.

red_bullet.jpg האנציקלופדיה של ההמצאות : כלים, חקלאות, אנרגיה, ביגוד, חומרים, בנייה, תקשורת, תחבורה, רפואה, צבא / תל-אביב : משכל, 2012.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: תמי צוק צילום: אלכסנדרה וולוך-גרנדלבסקי וחנה גרנות-מנלה
גם השנה נרתמה הספרייה להשתתף בליל המדענים שנערך ב-24.9.12

חמושה באשכולות בלונים צבעוניים, נפתחו שעריה לכלל הציבור, עם שלל פעילויות! בשערי הספרייה הוצג סרט מאוסף הספרייה אודות אלן טיורינג והבאים הוזמנו לשבת ולצפות.

בכניסה לספרייה חיכו לבאים שני ספרנים עם הפניות והסברים על כל הפעילויות. תערוכת ספרים מאוספי הספרייה על אלן טיורינג, הוצגה ברחבה ועניינה עוברים ושבים. בכל שעה עגולה יצא סיור ברחבי הספרייה מותאם להורים וילדים.

תצוגת ספרין : אלן טיוריג

צוות ספריית הילדים הנחה סדנא ברחבה בקומת הכניסה את הסדנא:"בעקבות ממציאים". הסדנא התקיימה בשני סבבים וזכתה להתלהבות רבה. הילדים התבקשו לדרג המצאות על לוח זמנים כרונולוגי, מרתק היה לראות את נקודת המבט שלהם ושל הוריהם. לסדנא נדרשה הרשמה מוקדמת וההיענות היתה מעבר לציפיות.

סדנא בעקבות ממציאים

ספרנים מצוות היעץ והמדיה הנחו את "אליפות חיפוש מידע" לנערים ונערות בכיתות ז-ט האליפות נערכה ככתב חידה "קסם הקידוד" ועוררה עניין רב ואתגר לא פשוט. הספרנים אתגרו את המשתתפים לחפש מעבר ל"גוגל" ו"ויקיפדיה" וגם כאן היה מעניין מאוד לצפות בדפוסי החיפוש של המשתתפים הצעירים. 
 
כל משתתף קיבל תעודת השתתפות והזוכים קיבלו את ספר השיאים של ג'ינס – עם הרבה כבוד!!

בספרית הילדים חיכה צוות ספרנים שעניין את הילדים בספרים מעניינים מתוך האוסף המגוון.
PICT0118

סה"כ השתתפו בפעילויות כ-60 ילדים ועוד כמה עשרות מבקרים מזדמנים שהתעניינו, ביקרו והתרשמו.האוירה היתה תוססת, צבעונית כראוי להפנינג אמיתי

נתראה ב"לילה" הבא!

בתמונה: חלק מצוות הספרייה שהעביר את הפעילויות השונות
חלק מצוות הספרייה שהעביר את הסדמאות

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: ריקי גרינברג  צילום: אלכסנדרה וולוך-גרנדלבסקי, אורנה רוש ומערך תהוד"ה
לאחרונה, נתרם לספרייה אוסף ספרים בתחום לימודי אסיה, תרומת ההיסטוריון הבריטי, פרופ' גורדון ג'ונסון , שהיה נשיא וולפסון קולג' באוניברסיטת קיימברידג'.
הספרים שנקלטו בספרייה העשירו בכמה מאות פריטים את האוסף בתחום לימודי אסיה בכלל ולימודי הודו בפרט.
ברצוננו להודות לד"ר ארנית שני, ראש החוג ללימודי אסיה על יזמתה ומאמציה בקבלת תרומה חשובה זו לספרייה.

red_bullet.jpg לרשימת הספרים בספרייה.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: נירה שי וערן גולדנברג
לקריאת הפרק הראשון בסדרה

רחוב קטן וכמעט בלתי מוכר מחבר את שדרות סיני לרחוב דישראלי ושמו רחוב גבעון. רחוב זה הוא מהוותיקים בשכונת 'אחוזה'. במפה של שנת 1938, המבוססת על סקר שנעשה בשנת 1936, נראים בו לפחות ששה בתים, בהם בתים מס' 2, 10, 12, 14. ומולם שני בתים נוספים. דיירת מרחוב גבעון 2 סיפרה שהיו ברחובה מספר רב של צריפים בשנת 1940. מי היו התושבים של רחוב זה ומה ניתן היה לראות כאן בשנת 1936?

red_bullet.jpg רחוב גבעון 2

בית זה עומד בפינת הרחובות סיני-גבעון-איילון. אל הבית התוודעתי עוד בשנת 2005, כשהתחלתי בשיטוטי ב'אחוזה' ובחיפושי אחר ותיקי השכונה. חשבתי אז, שמועדון הגמלאים השכונתי בשדרות סיני הוא מקום טוב להתחיל בו. הופניתי אל ורדה בר, אישה כבת תשעים, שגרה ברחוב גבעון 2. ורדה סיפרה לי, שהיא גרה בבית כמעט ששים שנה. היא עלתה מגרמניה בשנת 1936 וגרה בשני קיבוצים. אחרי החתונה, בהיותה בת עשרים ושמונה בערך, עברה לגור בחיפה. בחוץ לארץ, סיפרה, הייתה מטפלת בילדים. בעלה, אדון בר, היה סוכן של 'שטראוס'. ורדה סיפרה לי שבזמן המלחמה היא עשתה שמירות על גג בית ההבראה בודנהיימר, הוא 'סנטוריום כרמל' (ראו פרק א'). שכנתה נצה לבית רפפורט סיפרה לי, שלורדה שפה רהוטה, וכי הייתה 'או-פר' אצל בן יהודה. מתי היה זה? לא אדע.
בעל הבית היה אז דוד רפפורט. ורדה זכרה, שהוא עצמו היה המהנדס של הבית והוסיף לבית קומה שנייה אחרי מלחמת השחרור. בכך נוספו לבית שתי דירות. דוד חילק אחת מהדירות לשתיים: חדר אחד לפיטלסון (או פיטלזון) והשני למשפחת בר. ורדה סיפרה לי, שתחילה גרו היא ובעלה בקומה שלישית. בקומה השנייה התגוררו דיירים רבים, כמו, למשל, משפחת רודושבסקי. הדיירים התחלפו בזה אחר זה. הדיירת האחרונה הייתה הבת של רפפורט, בעל הבית. מדירתה יכלה ורדה לראות את בית הכנסת.

בשנת 1936 הייתה כאן, כנראה, רק חורשה. כי לפי תיק העירייה, הבית תוכנן בשנת 1937 על ידי המהנדס דוד רפפורט, ואוכלס רק בינואר 1939. הבית היה אחד הראשונים בשכונה, בה היו אז בעיקר צריפים. דוד סיים לא מכבר את לימודי ההנדסה באוניברסיטת 'כאהן' בצרפת. הוא הקפיד לבצע חידושים מודרניים בבנייה, כמו התקנת הסקה מרכזית בכל הבית. חדר המדרגות היה גדול ונרחב והגיע עד לגג. המרפסות היו נרחבות. לכולן, חוץ מאשר למרפסות המטבחים, היו דלתות כפולות, חלקן תלויות ונגררות לתוך כיסים בקיר, כך שבקיץ החדרים והמרפסות היוו יחידה אחת מאווררת. לכל הפתחים החיצוניים היו רשתות.

דוד רפפורט נולד בשנת 1903 בז'יטומיר שבאוקראינה ועלה ארצה יחד עם אחיו בשנת 1920. שניהם היו חלוצים, עברו ממושבה למושבה, ייבשו ביצות וסללו כבישים. דוד נישא לרחל פיטלסון, ילידת זיכרון יעקב. בתם נצה נולדה בשנת 1935 והבת דליה נולדה בשנת 1944. הוריה של רחל, אהרון פיטלסון ושושנה לבית גדריטש, עלו ארצה מאודסה בשנת 1905, היו ביבנאל, ועברו לזכרון יעקב. סבא אהרון פיטלסון היה מודד של חברת 'יק"א' מטעם הברון רוטשילד, וסבתא שושנה הייתה מיילדת והייתה נוסעת ממושבה למושבה כדי ליילד תינוקות, כך סיפרה הנכדה נצה. כאשר דוד רפפורט הכיר את רחל פיטלסון, היא גרה עם הוריה ברחוב חרמון בחיפה, בית אותו בנתה המשפחה. דוד ורחל הוסיפו קומה לבית וגרו בו, וכשדוד ורחל עברו לגור ברחוב גבעון, גם הוריה של רחל עברו לגור כאן. אהרון היה פעיל ב'וועד אחוזה'. יוסי בן ארצי מציין בספרו 'להפוך מדבר לכרמל', שבבית זה שכנה 'האגודה לפיתוח שכונת אחוזת שמואל', אשר נוסדה באוקטובר 1943. פעיליה היו אהרון פיטלסון, נחום שופמן [שיפמן], יצחק ארטן ואחרים, אשר שמו להם למטרה לפתח את השכונה ולדאוג לשירותיה, עם התפרקות האגודה הקודמת 'אחוזה'. האגודה טיפלה בעניין סניף הדואר, בתוספת מאור ברחובות, בבית הספר, בגן הילדים ועוד. דוד היה מהנדס וקבלן, והיה לו משרד טכני בדרך העצמאות 45, ואילו רחל הייתה מורה לאנגלית בבית הספר 'זכרון יוסף'.

אהרון פיטלסון נפטר בשנת 1947 ושושנה אשתו נפטרה בשנת 1950.
דוד רפפורט נפטר בשנת 1970, ורחל נפטרה בשנת 1988.

ברשימת הדיירים של העירייה מיוני 1946 נרשמה רחל רפפורט כבעלת הבית. הדיירים הרשומים בבית הם: פניה טורובסקי, חברת החשמל (3 חדרים), ברוך שפירא (3 חדרים), יונה יוליוס מודל, דוד ורחל רפפורט (4 חדרים), אהרון פיטלסון (1 חדר). כל הדיירים בבית הפכו למשפחה אחת. הם עברו יחד את כל המלחמות, הדלתות לא היו נעולות והיחסים היו קרובים מאד.

1
רחל, דליה, נצה ודוד רפפורט על מרפסת ביתם , 1947~

2
רחוב גבעון 2 – הבית בשנת 1940


3
הבית ברחוב גבעון 2, 2005

הבית היה בן שתי קומות. בכל הקומה העליונה גרו משפחות רפפורט ופיטלסון. שתי דירות קומת הקרקע הושכרו למשפחות קפלן ומנור. בשנת 1940 הופצצה חיפה מן האוויר. מנור, שבא ממצריים, נמלט למצריים, וקפלן, שעלה מדרום אפריקה, חזר לדרום אפריקה. לדירות שלהם נכנסו משפחת לנדמן (מזכיר סולל בונה) ומשפחת שפירא (פקיד בכיר בחרת החשמל). שתי המשפחות היו בעלות בתים בהדר הכרמל, אך שכונת 'אחוזה' הרחוקה נראתה להם בטוחה יותר. ואז חולקה הדירה העליונה לשתי דירות, ואחת הושכרה למשפחת מודל.
רבים מתושבי 'אחוזה' הוותיקים זכרו את המורה אביבה טורובסקי, שלימדה וערכה ספרים בשפה הערבית. אביבה טורובסקי-לנדמן נולדה בשנת 1914 בחיפה. הוריה, פניה וצבי (שקרא לעצמו דוד) עלו ארצה בשנת 1910 והיו שניהם רופאי שיניים, סיפרה לי נכדתם רות. אך ברשימת הדיירים, בה רשומה הדירה על שמה של פניה טורובסקי, רשום שפניה היא עובדת חברת החשמל. (כנראה שהכוונה לשפירא). הם גרו ברחוב המלכים (כיום דרך העצמאות) מול בית דגון, בבניין שקיים עד היום בפאתי המושבה הגרמנית. אביבה הכירה אז את רחל פיטלסון, שגרה בשכנות, והן הפכו לחברות. (שתיהן למדו ב'בית הספר הריאלי'). חברות זו המשיכה גם בבית ברחוב גבעון 2. אביבה סיימה מחזור י"ב בבית הספר הריאלי (מחזור 1930/31) ולמדה באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות עברית. מאחר שהיה עליה ללמוד ערבית כשפה שנייה, היא עברה ללימודי תואר בערבית. את התואר השני בערבית החליטה ללמוד באוניברסיטה האמריקנית בביירות. עמוס לנדמן למד מתמטיקה והיה מורה באוניברסיטה של ביירות. הוא היה אחראי על הסטודנטים היהודיים הרבים באוניברסיטה. כך הכיר את אביבה. הם עלו ארצה ונישאו בשנת 1937. תחילה גרו ברחוב נורדאו 35, ובשנת 1942/43 עלו ל'אחוזה'. משפחת לנדמן התגוררה בקומת הקרקע, ליד משפחת שפירא.
משה יגר, איש משרד החוץ לשעבר, סיפר לי, שאביבה מילאה שליחויות מודיעיניות שונות מטעם המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. אביבה הייתה, לדבריו, אחת מהמורות החשובות ביותר לערבית בארץ, ותלמידיה דיברו עליה בהערכה ובהערצה. כמורה היא הייתה תקיפה מאד, בעלת לשון חדה ועוקצנית. עמוס היה מזכיר 'סולל בונה'. אחרי שהבריטים עזבו את הארץ הוא מונה למנהל הנמל, תפקיד אותו מילא בין השנים 1968-1948.
פניה או פייגה טורובסקי נפטרה בשנת 1948. עמוס לנדמן נפטר בשנת 1986. אביבה לנדמן נפטרה בשנת 1994


4
המורה אביבה לנדמן טורובסקי ועמוס לנדמן, 1972

על ברוך שפירא סיפרו לי, שהיה עובד בחברת החשמל ולאשתו קראו חנה. היה להם בן יחיד. פרטים נוספים - לא ידעו לספר.
לאחרונה נפתח גן ילדים בבית ברחוב גבעון 2, ובדים לבנים מסתירים אותו מעיני העוברים ושבים.

red_bullet.jpg הרפת של אוורבך ברחוב גבעון 5

דייר ידוע אחר, שהתגורר ברחוב גבעון, היה אוורבך הרפתן. ברשימת הצריפים מיום 23.10.1941 מוזכר הצריף של אליעזר אוורבך.
זכרו שהיה לו צריף, שעמד מול בית שוישה, ושכנה ידעה לספר שהיו לו שני צריפים. ייתכן ש'אחוזתו' השתרעה על מספר מגרשים, שאחד נמכר ליקותיאל בהרב והשני לעורך הדין ליפשיץ. רשימות העירייה מציינות שאוורבך גר בשנת 1946 ברחוב גבעון 5 בשני חדרים.
יצחק איכבוים, שגר בתחילת רחוב קרית ספר עד היום, זוכר שהיה הולך ערב-ערב לרפת של אוורבך לקנות חלב טרי לאחר החליבה. ד"ר יעקב רודוי זכר שהרפת של אוורבך עמדה לא רחוק מפינת הרחובות גבעון, אילון וסיני, ושעד לפינת הרחוב לא היו בתים נוספים. שלמה לבנברג סיפר שאוורבך מכר קרח, לאחר סגירת הרפת. ואילו יעקב ורזגר סיפר, שלאליעזר אוורבך היו גם תרנגולות והוא חילק ביצים ברכבו על גבי חמור. לסיפור זה לא נמצאו סימוכין נוספים.
מה שמוסכם על הכל הוא, שאוורבך היה בעל אחת משלוש הרפתות, שהיו ב'אחוזה' בשנות הארבעים.

red_bullet.jpg הבית ברחוב גבעון 8.

ברחוב גבעון 8 עומד בשנת 1936 אחד הצריפים הרבים שהיו באותה עת ב'אחוזה'. התגוררה בו משפחת צנגר עם ארבעת בניה.
אהרון וטובה צנגר הגיעו בשנת 1935 ארצה. בלגיה הייתה תחנתם האחרונה בדרך שעשו ארצה מגליציה שבפולין. יחד עמם היו ארבעת בניהם: חיים בן הארבע, נחום בן השש, יהושע בן העשר ומאיר בן השתים-עשרה. כיצד הגיעו ל'אחוזה'?
הבן נחום סיפר לי, שכאשר ירדו מהאוניה, הגיעה אי משם משאית ונהגה שאל לאן פניהם מועדות. משפחת צנגר לא ידעה לאן לפנות. הם שאלו היכן יש פנסיון ונהג המשאית לקח את מיטלטליהם המועטים והביא אותם לפנסיון ב'אחוזה' הרחוקה. הנהג נעלם ועקבותיו לא נודעו עוד, אך משפחת צנגר הפכה לתושבת 'אחוזה'. שלושת הבנים הצעירים נשלחו לבית הספר 'זכרון יוסף'. אהרון צנגר עצמו מצא בבית ספר זה עבודה כשרת. טובה הייתה עקרת בית. אחרי ששכרו דירה לזמן קצר ברחוב קרית ספר, עברו להתגורר בצריף, כמו רבים אחרים בזמנם. המשפחה גרה בצריף במשך שמונה-עשרה שנים. רק אחרי שתים-עשרה שנים חוברו לרשת החשמל. כשסיימו הבנים את בית הספר העממי, הלכו לעבוד. כך התאפשר לבן הצעיר, חיים, ללמוד בבית הספר 'הריאלי' ולסיים את לימודיו בו. כיום הוא פרופסור בארצות הברית.
בשנת 1950 החל אהרון לבנות בית למשפחה ברחוב ויתקין. הבנייה ארכה מספר שנים, וכשהייתה בניית הבית קרובה לסיומה בשנת 1952, נפטר האב. המצב בארץ היה קשה, והבנים ירדו לארצות הברית. נחום חזר ארצה לפני מספר שנים. טובה צנגר, בת שרה ונחום, נפטרה בשנת 1963.
בסמוך לצריף זה היה צריף נוסף: בסוף שנות השלושים היה בצריף גן ילדים, בו ביקרו כמה מוותיקי 'אחוזה', כגון יצחק איכבוים.

5
משלחת תלמידים בבית הספר 'זכרון יוסף' ביום ספורט. עומדים מימין לשמאל: מאיר צנגר., ישראל יעקובי גדעון שטקלמכר, אליהו רוזנצויג. יושבות: שולה ברקו, מרים הילב ,שושנה דופלט, רחל מסינגר ברגליים משוכלות. מאחור ניצב המורה פרח.

red_bullet.jpg מקורות לפרק כ"ז:
ארליך, אלינורה <ליקטה, ערכה והגישה>. בתים מספרים על 'אחוזה'. קורס טיולים וידיעת הארץ, תשנ"א, 1990/91.
בן-ארצי, יוסי. להפוך מדבר לכרמל. הוצאת הספרים ע"ש מאגנס, ירושלים 2004, עמ' 133
שיחה עם נצה רפפורט ברקאי ברקאי ודליה רפפורט בחר בשנת 2006, וכן שיחה חוזרת עם נצה בשנת 2012 .
שיחה עם רות לנדמן ריבקינד בשנת 2006 ובשנת 2012
שיחה עם צבי רזניק.
שיחה עם יעקב ורזגר בשנת 2006
שיחות עם נחום ויהושוע צנגר בשנת 2011.
שיחות עם בניהו סגל ויצחק איכבוים בשנת 2005
התצלום של הבנים המתעמלים וביניהם מאיר צנגר הוא מתוך אלבומה של מרים הילב סמולנסק ז"ל, ונמסר לי באדיבות דינה רוט, בתו של מיכה הילב..
התצלום של אביבה טורובסקי ועמוס לנדמן נמסר לי באדיבותה של הבת רות לנדמן ריבקינד.
התצלומים של בית רפפורט ומשפחת רפפורט נמסר לי באדיבותה של הבת נצה רפפורט ברקאי
חמישי, 06 ספטמבר 2012 04:49

תרומת אטלס ברוסית

פרופ. אמציה פלד, ראש המעבדה לחישה מרחוק בחוג לגיאוגרפיה ולימודי הסביבה, ביקר1 ברוסיה בכנס ובמהלכו קיבל במתנה אטלס של רוסיה, איכותי ומרהיב ביופיו, משנת 2012, עם הקדשה אישית אליו.  עם קבלת האטלס הוא החליט לתרום את האטלס לספריה ולהקדישו לאנשי המדיה : "אטלס זה נתרם לספרית אוניברסיטת חיפה לכבודן של עובדות המדיה העושות עבודתן במקצועיות ראויה לשמה ובעיקר באהבה. פרופ. אמציה פלד, החוג לגיאוגרפיה ולימודי הסביבה. חיפה 8.8.2012"

בקרוב בקטלוג הספרייה.

red_bullet.jpg תמונת שער האטלס

red_bullet.jpg דף מתוכו

red_bullet.jpg הקדשה לפרופ' אמציה פלד

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: הדס עתיקאי שרון