סקירות ועדכונים
סקירות ועדכונים

מול ביתה של משפחות סגל יש, בשנת 1936, מגרש גדול וריק. על המגרש חורשת אורנים דלילה, המקיפה את בית-הספר "זיכרון יוסף" ומגיעה עד לרחוב מוריה.

1o
חלק מתצלום אוויר משנת 1946

רק בשנת 1938 נוכל לראות כאן בית צנוע בעל שלושה חדרים בקומה אחת. תיק העירייה מלמד כי זהו ביתם של ד"ר יעקב זאב ונפתלי רומן. על נפתלי רומן לא יסופר לי דבר, אך ספר הטלפונים של שנת 1964 מראה שד"ר יעקב זאב היה רופא שיניים. בעוד ששטח המגרש הוא 900 מ"ר, גודל הבניין הוא 180 מ"ר בלבד. לבית מרפסות בשטח של 47 מ"ר. את עזרא זאב, בנו של ד"ר יעקב זאב פגשתי בשנת 2011 והוא סיפר לי את סיפור המשפחה. אדריכל הבניין הוא המהנדס דוד פריצקר, אחיו של יעקב פריצקר הקבלן. בשנת 1941 עבר הבית שינויים קטנים ועל גג הבניין נבנה מחסן.

2z
תכניות הבית משנת 1938

ד"ר יעקב זאב נולד בשנת 1902 בקונין, פולין. יעקב עלה ארצה בגיל צעיר באמצע לימודיו לקראת תואר ד"ר לרפואת שיניים באוניברסיטת ברלין, והיה חלוץ בגדוד העבודה. לאחר שהכיר את אבישג לבית רומן, ילידת צפת, התארס אתה וחזר לאוניברסיטת ברלין להשלים את לימודיו. יעקב קיבל תואר כפול של ד"ר לרפואת שיניים ושל מנתח פה ולסת, ושב ארצה להינשא לאבישג בשנת 1924.

אבישג ויעקב הקימו את ביתם בחיפה. בתחילה גרו בעיר התחתית באזור "המרכז המסחרי החדש", שם גם הייתה מרפאתו של ד"ר זאב. בשנות השלושים המוקדמות בנו את ביתם בהר הכרמל, ברחוב אשר נקרא כיום שדרות סיני 15, מול בית הכנסת "אליהו הנביא", ומול בית משפחת סגל. הם היו מראשוני המתיישבים בשכונת אחוזת הרברט סמואל, הידועה היום בשמה "אחוזה".

הידידות בין השכנים, משפחת סגל ומשפחת זאב, הייתה גדולה מאוד והם נהגו להיפגש כמעט מדי ערב. יוסף (סגל) ויעקב (זאב) אהבו לשחק שחמט והיו פחות או יותר "כוחות שווים", כשפעם זה מנצח ופעם האחר מנצח. ובין משחק למשחק הם היו מרבים לשוחח בענייני דיומא ובפרשנויות הקשורות בנעשה בעולם. הבן עזרא, תינוק בן שנתיים וחצי, שהיה נוהג להקשיב לשיחות בעניין, זוכר שיחות ביניהם לגבי אפשרות פרוץ מלחמת עולם שנייה, כשהאחד טוען שלא תפרוץ מלחמה כזו, מכיוון שאנשים עדיין זוכרים את זוועות מלחמת העולם הראשונה, והשני טוען שאין מנוס מפריצת מלחמת עולם שנייה. עזרא אינו זוכר מי טען מה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, עקרו להדר הכרמל כדי שאבישג לא תהיה במקום כל כך "מבודד" במשך היום, כאשר יעקב נמצא בעבודה. הבית נמכר לד"ר דנקוורט, רופא שיניים אחר, שיעקב הכיר מקשרי העבודה המקצועיים. עד שנת 1948 גרו בשכירות ברחוב הרצל מספר 8. בשנת 1948 רכשו בית ברחוב צפרירים 15 וחזרו לגור בהר הכרמל. בבית זה, ברחוב צפרירים, גרו עד יום מותם.

אבישג נולדה כאמור בצפת בשנת 1903. היא הייתה דור שישי לילידי צפת. למדה בביה"ס אליאנס ושלטה בשפות עברית, צרפתית, אנגלית, ערבית ואידיש. עבדה בצעירותה עבדה בבית מרקחת. שנים רבות הייתה מתנדבת במגן דוד אדום. יעקב היה אחד מראשוני רופאי השיניים בחיפה. שמעו יצא למרחוק כרופא מצוין, סבלן, שאינו מתנשא, וזכה להערכה וכבוד רב מצד הפציינטים שלו. רבים הגיעו למרפאתו גם מחוץ לחיפה. הוא היה גם רופא השיניים הקבוע של מספר חברות ספנות.

יעקב ניהל שתי מרפאות, האחת בעיר התחתית בדרך העצמאות והשנייה בהדר הכרמל ברחוב הרצל. בשנת 1948 התנדב לטפל כרופא שיניים במחנות המעפילים היהודים שהוגלו לקפריסין ע"י הבריטים בזמן העלייה הבלתי לגלית שאחרי מלחמת העולם השנייה. הוא שהה שישה חודשים בקפריסין עד לחיסול המחנות והעלאת הפליטים ארצה.

לאבישג ויעקב נולדו שני בנים: הבן הבכור דוד נולד בחיפה ב 16/9/1925, למד בטכניון הנדסת חשמל והשלים לתואר דוקטור בהנדסת מחשבים באוניברסיטת קרנגי מלון בארה"ב. עבד שנים רבות במעבדות המחקר של חברת IBM. וכיום הוא פנסיונר. דוד התחתן עם פנינה לבית דובי ויש להם בן בשם רון ובת בשם תמר. הבן השני עזרא נולד בחיפה (ברחוב סיני 15) ב2/3/1937.ולמד גם הוא בטכניון הנדסת חשמל עד לתואר דוקטור. היום הוא פרופסור אמריטוס בטכניון.

עזרא התחתן עם רותי לבית פרויקט ויש להם 3 בנים: אורן, נועם ודני. נכון להיום,יש לאבישג ויעקב 10 נינים ונינות : לין, ג'ניפר, דניאל, שמואל, יהושע, אייל, שירה, גל,יובל ויעל.

אבישג נפטרה מהתקף לב ב11/11/1961 בגיל צעיר יחסית. יעקב נשאר אלמן עד יום מותו ב-16/7/1980, גם הוא מהתקף לב.

6o
יעקב זאב                                             אבישג זאב

בשנת 1946 עברה להתגורר כאן משפחת דנקוורט. ד"ר דנקוורט היה גם הוא רופא שיניים, ויתכן שהכיר את ד"ר יעקב זאב, הבעלים הקודמים. לאחר העלייה ארצה התגוררו בני הזוג דנקוורט ברחוב הרצל 23, ולאחר מכן עברו להתגורר בדירה שכורה ברחוב שושנת הכרמל בכרמל המערבי.
לאחר שעברו להתגורר בשדרות סיני, הוסיף בעל הבית החדש חצי קומה למבנה, הפך חדר אחד לפרקטיקה, והתחיל לקבל פציינטים בביתו.
ד"ר קורט דנקוורט נולד בשנת 1901 בבלייכרודה, גרמניה ולמד בהיידלברג רפואת שיניים. הוא היה ציוני וחבר בתנועת ה"בלאו-וייס". בשנת 1926 קורט נישא לאילזה, ילידת 1904 וירצבורג, שהייתה רק בת עשרים ושתיים כשנישאה, וכיון שלא למדה מקצוע הייתה עקרת בית. כאשר ה"היטלר יוגנד" הרימו ראש, החליטו בני הזוג לעלות לישראל ולהשתקע בחיפה. היה זה בשנת 1932. כאן נולדו להם שתי בנות: יעל נולדה בשנת 1934 ורונית נולדה בשנת 1937. שתיהן למדו בבית הספר היסודי ה"ריאלי". יעל סיימה לימודים בבית ספר זה, ואילו רונית סיימה לימודים בבית הספר "חוגים". ד"ר דנקוורט המשיך לקבל פציינטים במרפאה ברחוב הרצל בהדר.

3o
קורט ואילזה  דנקוורט                                                                        

רונית, בתו של רופא השיניים, סיפרה שאביה היה אחד האנשים המשכילים ביותר בשכונה, והיה בקיא "בכל נושא שבעולם". הוא היה אספן אמנות ואיש העולם הגדול, אדם רחב אופקים, שנהג לנסוע לחו"ל מידי שנה, אך אף פעם לא לגרמניה. היה לו קשר טוב עם בית הכנסת ועם האנשים הדתיים בשכונה. בחיפה היה יו"ר של מגן דוד אדום. קורט דנקוורט היה חילוני. הוא לא הלך לבית הכנסת, בניגוד לאשתו אילזה. אבל "בשבת לא הזיז את האוטו פורד שלו".

יותר מכל אהב ד"ר דנקוורט מוסיקה קלאסית והיה לו אוסף תקליטים "מהגדולים בארץ באותה תקופה". את אהבתו למוסיקה ואת האוסף שלו העמיד לטובת תושבי אחוזה. מידי שבת היה מתקיים קונצרט של מוסיקה קלאסית בחצר ביתו. לקונצרט הגיעו תושבי אחוזה אוהבי מוסיקה וכן מבחר גדול מהייקים של חיפה. את הקונצרטים מעל גבי תקליטים ערך עוד בעת מגורי המשפחה ברחוב שושנת הכרמל. לד"ר דנקוורט היה את הפטפון הראשון בשכונה.
מאחורי הבית שברחוב סיני 15 הייתה רחבה וגינה יפה, ותושבי אחוזה התקהלו שם לשמיעת הקונצרטים. עליזה הרט מספרת בספרה "השמש חיממה לנו את הגב" על "הפסלון של הילד הקטן העירום, שקורט אמר שקוראים לו מניקן פיס, משתין ומשתין לתוך הבריכונת ודגי הזהב הקטנים שוחים שם במעגלים הלוך וחזור בלתי להתעייף". דודתה של עליזה הרט, הייתה גם היא רופאת שיניים, ושתיהן עברו להתגורר ברחוב סיני, מול בית דנקוורט.
בספר "מערכות ההגנה בחיפה" עמ' 108 קראתי עוד על ד"ר דנקוורט:
"עד מהרה יצאו לו מוניטין של רופא שיניים מומחה. ד"ר דנקוורט היה רופא השיניים של בן-גוריון ולמרפאתו הגיע גם האמיר עבדאללה, כמו גם האצולה החיפאית. נציג ה"הגנה" הציע לו להצטרף לארגון. ד"ר דנקורט בן ה-31 היה בעל השקפת עולם ליברלית וסלד מארגוני מחתרת, אך למקס נמצא-בי היה כוח שכנוע רב ועד מהרה דנקוורט נשבע אמונים ל"הגנה". בקבוצה אליה הצטרף היו כולם יוצאי גרמניה, רובם ככולם אקדמאים. דירתו של ד"ר דנקורט, שכללה מוסך, נבחרה כמקום אימונים לכיתה. השתמשו בו גם לצרכי מטווח. בסיום קורס מפקדי כתות נערכה מסיבה בביתו של ד"ר דנקוורט. הכיבוד היה מכלי בדולח יקרים, שהובאו ע"י המשפחה מגרמניה". והבית רונית הוסיפה שאביה היה פעיל בשחרור העיר חיפה, וליווה את השיירה שפרצה לירושלים.

את ביקורו של דוד בן-גוריון לטיפול בביתו של רופא השיניים דנקוורט זכרו כמעט כל תושבי אחוזה הותיקים עמם שוחחתי. חלקם גם זוכרים את ההתקהלויות, עקב הביקור של הפציינט המפורסם.
מתיק העירייה וגם ממראה הבית, ניתן ללמוד שהבית לא עבר שינויים במשך השנים. בשנת 1970 התקבל אישור להקים סככה עבור המכונית.
יעל הייתה אחות במקצועה ונפטרה בגיל צעיר ממחלקה קשה. הבת רונית עזבה את חיפה לאחר מות הוריה והבית הושכר לקופת חולים "מכבי", שפתחה כאן מרפאה. בשנת 2005 נמכר הבית.

בתחילת חודש אוגוסט 2005 ראיתי שלט ליד הבית, המבשר שבית זה עומד להיהרס ובית גדול וחדש יבנה תחתיו. מיהרתי לצלם את הבית. בסוף החודש חזרתי לבקר, ומהבית נותר רק קיר אחד. את תמונה של "הקיר האחרון" שלחתי לבת רונית וזו סיפרה לי שזה היה קיר המטבח. "המטבח לא היה גדול. אבל היה בו גם מזווה וכיורים מנירוסטה, והיה גם האוכל נהדר שאילזה הייתה מבשלת. ישירות מהמטבח יצאו לפינת האוכל, שהייתה פינה מוגבהת שממנה ירדו ב-2-3 מדרגות לסלון הענקי".

4o

כיום ניצב כאן מבנה בעל צורה בלתי מוגדרת. אילזה וקורט דנקוורט אינם עוד עמנו, גם המנקן פיס והבריכה הקטנה אינם, הבית הקטן נעלם, ומחלון הבית הגדול עולה מוזיקת היפ-הופ.

מקורות:

שיחות עם רונית (דנקוורט) שטרסברג

שיחה עם יונה אל גרינברג, שכנה

אשל, צדוק. מערכות ההגנה בחיפה, הוצאת משרד הביטחון. 1978

הרט, עליזה. והשמש חיממה לנו את הגב. תל-אביב : משכל, 2005

התמונות של קורט ואלזה דנקנר נמסרו לי באדיבות רונית שטרסברג

התמונות הצבעוניות צולמו על ידי.

חלונות הספרייה
צילום: מיכאל פריבורוטסקי

לכבוד הקיץ הנמצא בשיאו, אורגנה תצוגה חדשה בחלונות הספריה. התצוגה הוקמה במסגרת הפינה הקבועה "זרקור לאוסף הספריה" בה אנו מאפשרים הצצה לאוסף הספריה בתחום מסוים.
הנושא הנבחר הפעם: טיולים ומסעות הולם את תקופת הקיץ בה רבים מאיתנו נמצאים בחופשה שנתית .
בתצוגה אפשר למצוא ספרים, סרטים, מפות ומדריכי טיולים מאוסף הספריה.
את התצוגה מלוות תמונות מרהיבות שצולמו ע"י אנשי צוות הספריה במסעותיהם בעולם: חומי רקם, ראש מינהל הספריה -תמונות מויאטנם וקמבודיה ומיכאל פריבורוטסקי, מנתח מערכות בספריה - טיוליו בארה"ב, קנדה וצרפת.
 
בהמשך לתצוגה בחלונות הספריה אנו מבקשים להפנות את תשומת ליבכם לאוספי אלבומי תמונות מן העבר ובהם מסעות וטיולים בארץ ישראל והסביבה שנסרקו והועלו למערכת המרכז למדיה דיגיטלית בספריה:
אוסף משפחת הלב"ץ- טיולים לפטרה וג'רש,  ואוסף יוסף פריזם-נהריה והגליל המערבי

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: ג'ני כרמל. עריכת וידאו - נעמי תירוש. תודה לאורה זהבי וריקי גרינברג

התצוגה מלווה בסרטון הכולל קטעים ערוכים מסרטים מאוסף הספריה המצורף להלן:



 

 

מול ביתה של משפחות סגל יש, בשנת 1936, מגרש גדול וריק. על המגרש חורשת אורנים דלילה, המקיפה את בית-הספר "זיכרון יוסף" ומגיעה עד לרחוב מוריה.

אחוזה, תצלום אויר 1946
חלק מתצלום אוויר משנת 1946

רק בשנת 1938 נוכל לראות כאן בית צנוע בעל שלושה חדרים בקומה אחת. תיק העירייה מלמד כי זהו ביתם של ד"ר יעקב זאב ונפתלי רומן. על נפתלי רומן לא יסופר לי דבר, אך ספר הטלפונים של שנת 1964 מראה שד"ר יעקב זאב היה רופא שיניים. בעוד ששטח המגרש הוא 900 מ"ר, גודל הבניין הוא 180 מ"ר בלבד. לבית מרפסות בשטח של 47 מ"ר. את עזרא זאב, בנו של ד"ר יעקב זאב פגשתי בשנת 2011 והוא סיפר לי את סיפור המשפחה. אדריכל הבניין הוא המהנדס דוד פריצקר, אחיו של יעקב פריצקר הקבלן. בשנת 1941 עבר הבית שינויים קטנים ועל גג הבניין נבנה מחסן.

תכניות הבית משנת 1938
תכניות הבית משנת 1938

ד"ר יעקב זאב נולד בשנת 1902 בקונין, פולין. יעקב עלה ארצה בגיל צעיר באמצע לימודיו לקראת תואר ד"ר לרפואת שיניים באוניברסיטת ברלין, והיה חלוץ בגדוד העבודה. לאחר שהכיר את אבישג לבית רומן, ילידת צפת, התארס אתה וחזר לאוניברסיטת ברלין להשלים את לימודיו. יעקב קיבל תואר כפול של ד"ר לרפואת שיניים ושל מנתח פה ולסת, ושב ארצה להינשא לאבישג בשנת 1924.

אבישג ויעקב הקימו את ביתם בחיפה. בתחילה גרו בעיר התחתית באזור "המרכז המסחרי החדש", שם גם הייתה מרפאתו של ד"ר זאב. בשנות השלושים המוקדמות בנו את ביתם בהר הכרמל, ברחוב אשר נקרא כיום שדרות סיני 15, מול בית הכנסת "אליהו הנביא", ומול בית משפחת סגל. הם היו מראשוני המתיישבים בשכונת אחוזת הרברט סמואל, הידועה היום בשמה "אחוזה".

הידידות בין השכנים, משפחת סגל ומשפחת זאב, הייתה גדולה מאוד והם נהגו להיפגש כמעט מדי ערב. יוסף (סגל) ויעקב (זאב) אהבו לשחק שחמט והיו פחות או יותר "כוחות שווים", כשפעם זה מנצח ופעם האחר מנצח. ובין משחק למשחק הם היו מרבים לשוחח בענייני דיומא ובפרשנויות הקשורות בנעשה בעולם. הבן עזרא, תינוק בן שנתיים וחצי, שהיה נוהג להקשיב לשיחות בעניין, זוכר שיחות ביניהם לגבי אפשרות פרוץ מלחמת עולם שנייה, כשהאחד טוען שלא תפרוץ מלחמה כזו, מכיוון שאנשים עדיין זוכרים את זוועות מלחמת העולם הראשונה, והשני טוען שאין מנוס מפריצת מלחמת עולם שנייה. עזרא אינו זוכר מי טען מה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, עקרו להדר הכרמל כדי שאבישג לא תהיה במקום כל כך "מבודד" במשך היום, כאשר יעקב נמצא בעבודה. הבית נמכר לד"ר דנקוורט, רופא שיניים אחר, שיעקב הכיר מקשרי העבודה המקצועיים. עד שנת 1948 גרו בשכירות ברחוב הרצל מספר 8. בשנת 1948 רכשו בית ברחוב צפרירים 15 וחזרו לגור בהר הכרמל. בבית זה, ברחוב צפרירים, גרו עד יום מותם.

אבישג נולדה כאמור בצפת בשנת 1903. היא הייתה דור שישי לילידי צפת. למדה בביה"ס אליאנס ושלטה בשפות עברית, צרפתית, אנגלית, ערבית ואידיש. עבדה בצעירותה עבדה בבית מרקחת. שנים רבות הייתה מתנדבת במגן דוד אדום. יעקב היה אחד מראשוני רופאי השיניים בחיפה. שמעו יצא למרחוק כרופא מצוין, סבלן, שאינו מתנשא, וזכה להערכה וכבוד רב מצד הפציינטים שלו. רבים הגיעו למרפאתו גם מחוץ לחיפה. הוא היה גם רופא השיניים הקבוע של מספר חברות ספנות.

יעקב ניהל שתי מרפאות, האחת בעיר התחתית בדרך העצמאות והשנייה בהדר הכרמל ברחוב הרצל. בשנת 1948 התנדב לטפל כרופא שיניים במחנות המעפילים היהודים שהוגלו לקפריסין ע"י הבריטים בזמן העלייה הבלתי לגלית שאחרי מלחמת העולם השנייה. הוא שהה שישה חודשים בקפריסין עד לחיסול המחנות והעלאת הפליטים ארצה.

לאבישג ויעקב נולדו שני בנים: הבן הבכור דוד נולד בחיפה ב 16/9/1925, למד בטכניון הנדסת חשמל והשלים לתואר דוקטור בהנדסת מחשבים באוניברסיטת קרנגי מלון בארה"ב. עבד שנים רבות במעבדות המחקר של חברת IBM. וכיום הוא פנסיונר. דוד התחתן עם פנינה לבית דובי ויש להם בן בשם רון ובת בשם תמר. הבן השני עזרא נולד בחיפה (ברחוב סיני 15) ב2/3/1937.ולמד גם הוא בטכניון הנדסת חשמל עד לתואר דוקטור. היום הוא פרופסור אמריטוס בטכניון.

עזרא התחתן עם רותי לבית פרויקט ויש להם 3 בנים: אורן, נועם ודני. נכון להיום,יש לאבישג ויעקב 10 נינים ונינות : לין, ג'ניפר, דניאל, שמואל, יהושע, אייל, שירה, גל,יובל ויעל.

אבישג נפטרה מהתקף לב ב11/11/1961 בגיל צעיר יחסית. יעקב נשאר אלמן עד יום מותו ב-16/7/1980, גם הוא מהתקף לב.

יעקב זאב ואבישג זאב
יעקב זאב                                             אבישג זאב

בשנת 1946 עברה להתגורר כאן משפחת דנקוורט. ד"ר דנקוורט היה גם הוא רופא שיניים, ויתכן שהכיר את ד"ר יעקב זאב, הבעלים הקודמים. לאחר העלייה ארצה התגוררו בני הזוג דנקוורט ברחוב הרצל 23, ולאחר מכן עברו להתגורר בדירה שכורה ברחוב שושנת הכרמל בכרמל המערבי.
לאחר שעברו להתגורר בשדרות סיני, הוסיף בעל הבית החדש חצי קומה למבנה, הפך חדר אחד לפרקטיקה, והתחיל לקבל פציינטים בביתו.
ד"ר קורט דנקוורט נולד בשנת 1901 בבלייכרודה, גרמניה ולמד בהיידלברג רפואת שיניים. הוא היה ציוני וחבר בתנועת ה"בלאו-וייס". בשנת 1926 קורט נישא לאילזה, ילידת 1904 וירצבורג, שהייתה רק בת עשרים ושתיים כשנישאה, וכיון שלא למדה מקצוע הייתה עקרת בית. כאשר ה"היטלר יוגנד" הרימו ראש, החליטו בני הזוג לעלות לישראל ולהשתקע בחיפה. היה זה בשנת 1932. כאן נולדו להם שתי בנות: יעל נולדה בשנת 1934 ורונית נולדה בשנת 1937. שתיהן למדו בבית הספר היסודי ה"ריאלי". יעל סיימה לימודים בבית ספר זה, ואילו רונית סיימה לימודים בבית הספר "חוגים". ד"ר דנקוורט המשיך לקבל פציינטים במרפאה ברחוב הרצל בהדר.

קורט ואילזה דנקוורט
קורט ואילזה  דנקוורט                                                                        

רונית, בתו של רופא השיניים, סיפרה שאביה היה אחד האנשים המשכילים ביותר בשכונה, והיה בקיא "בכל נושא שבעולם". הוא היה אספן אמנות ואיש העולם הגדול, אדם רחב אופקים, שנהג לנסוע לחו"ל מידי שנה, אך אף פעם לא לגרמניה. היה לו קשר טוב עם בית הכנסת ועם האנשים הדתיים בשכונה. בחיפה היה יו"ר של מגן דוד אדום. קורט דנקוורט היה חילוני. הוא לא הלך לבית הכנסת, בניגוד לאשתו אילזה. אבל "בשבת לא הזיז את האוטו פורד שלו".

יותר מכל אהב ד"ר דנקוורט מוסיקה קלאסית והיה לו אוסף תקליטים "מהגדולים בארץ באותה תקופה". את אהבתו למוסיקה ואת האוסף שלו העמיד לטובת תושבי אחוזה. מידי שבת היה מתקיים קונצרט של מוסיקה קלאסית בחצר ביתו. לקונצרט הגיעו תושבי אחוזה אוהבי מוסיקה וכן מבחר גדול מהייקים של חיפה. את הקונצרטים מעל גבי תקליטים ערך עוד בעת מגורי המשפחה ברחוב שושנת הכרמל. לד"ר דנקוורט היה את הפטפון הראשון בשכונה.
מאחורי הבית שברחוב סיני 15 הייתה רחבה וגינה יפה, ותושבי אחוזה התקהלו שם לשמיעת הקונצרטים. עליזה הרט מספרת בספרה "השמש חיממה לנו את הגב" על "הפסלון של הילד הקטן העירום, שקורט אמר שקוראים לו מניקן פיס, משתין ומשתין לתוך הבריכונת ודגי הזהב הקטנים שוחים שם במעגלים הלוך וחזור בלתי להתעייף". דודתה של עליזה הרט, הייתה גם היא רופאת שיניים, ושתיהן עברו להתגורר ברחוב סיני, מול בית דנקוורט.
בספר "מערכות ההגנה בחיפה" עמ' 108 קראתי עוד על ד"ר דנקוורט:
"עד מהרה יצאו לו מוניטין של רופא שיניים מומחה. ד"ר דנקוורט היה רופא השיניים של בן-גוריון ולמרפאתו הגיע גם האמיר עבדאללה, כמו גם האצולה החיפאית. נציג ה"הגנה" הציע לו להצטרף לארגון. ד"ר דנקורט בן ה-31 היה בעל השקפת עולם ליברלית וסלד מארגוני מחתרת, אך למקס נמצא-בי היה כוח שכנוע רב ועד מהרה דנקוורט נשבע אמונים ל"הגנה". בקבוצה אליה הצטרף היו כולם יוצאי גרמניה, רובם ככולם אקדמאים. דירתו של ד"ר דנקורט, שכללה מוסך, נבחרה כמקום אימונים לכיתה. השתמשו בו גם לצרכי מטווח. בסיום קורס מפקדי כתות נערכה מסיבה בביתו של ד"ר דנקוורט. הכיבוד היה מכלי בדולח יקרים, שהובאו ע"י המשפחה מגרמניה". והבית רונית הוסיפה שאביה היה פעיל בשחרור העיר חיפה, וליווה את השיירה שפרצה לירושלים.

את ביקורו של דוד בן-גוריון לטיפול בביתו של רופא השיניים דנקוורט זכרו כמעט כל תושבי אחוזה הותיקים עמם שוחחתי. חלקם גם זוכרים את ההתקהלויות, עקב הביקור של הפציינט המפורסם.
מתיק העירייה וגם ממראה הבית, ניתן ללמוד שהבית לא עבר שינויים במשך השנים. בשנת 1970 התקבל אישור להקים סככה עבור המכונית.
יעל הייתה אחות במקצועה ונפטרה בגיל צעיר ממחלקה קשה. הבת רונית עזבה את חיפה לאחר מות הוריה והבית הושכר לקופת חולים "מכבי", שפתחה כאן מרפאה. בשנת 2005 נמכר הבית.

בתחילת חודש אוגוסט 2005 ראיתי שלט ליד הבית, המבשר שבית זה עומד להיהרס ובית גדול וחדש יבנה תחתיו. מיהרתי לצלם את הבית. בסוף החודש חזרתי לבקר, ומהבית נותר רק קיר אחד. את תמונה של "הקיר האחרון" שלחתי לבת רונית וזו סיפרה לי שזה היה קיר המטבח. "המטבח לא היה גדול. אבל היה בו גם מזווה וכיורים מנירוסטה, והיה גם האוכל נהדר שאילזה הייתה מבשלת. ישירות מהמטבח יצאו לפינת האוכל, שהייתה פינה מוגבהת שממנה ירדו ב-2-3 מדרגות לסלון הענקי".

שדרות סיני 15, 2008

כיום ניצב כאן מבנה בעל צורה בלתי מוגדרת. אילזה וקורט דנקוורט אינם עוד עמנו, גם המנקן פיס והבריכה הקטנה אינם, הבית הקטן נעלם, ומחלון הבית הגדול עולה מוזיקת היפ-הופ.

מקורות:

שיחות עם רונית (דנקוורט) שטרסברג

שיחה עם יונה אל גרינברג, שכנה

אשל, צדוק. מערכות ההגנה בחיפה, הוצאת משרד הביטחון. 1978

הרט, עליזה. והשמש חיממה לנו את הגב. תל-אביב : משכל, 2005

התמונות של קורט ואלזה דנקנר נמסרו לי באדיבות רונית שטרסברג

התמונות הצבעוניות צולמו על ידי.

מה עשינו השנה, ומה מתוכנן בשנה הקרובה

red_bullet.jpg סדנאות להורים וילדים

במהלך השנה קיימנו שש סדנאות אחר הצהריים, להורים וילדים מגילאי ארבע עד שבע.
הסדנאות התמקדו בספרי מידע מאוירים לילדים בנושאים שונים כמו חיות, כלי תחבורה וסביבה והעדפות אישיות של כל ילד בנושאים כמו  תחביב, מקצוע, טיול ועוד.
בעזרת הספרים, כל ילד יוצר כעין יומן על עצמו, אותו הוא "כורך" לספר בסוף הפעילות ולוקח איתו.
בסדנאות השתתפו ילדי סגל אקדמי וסגל מנהלי של האוניברסיטה, וגם ילדים אחרים, מחיפה ומהסביבה, דוברי עברית וערבית  כאחד.

red_bullet.jpg מיומנות מידע לתלמידי ביה"ס היסודי
 

3 כיתות ב' ו-3 כיתות ג' מביה"ס נופים השתתפו בפעילות "א"ב של אוריינות מידע", כאשר כל כיתה בילתה יום לימודים בספרייה. במסגרת פעילות זו בחר כל ילד בעל-חיים מסויים, כבסיס להפנמה של מיומנויות מידע, תהליך אותו עברה הכיתה במשותף. לעיונכם:  סקירה ותמונות מהפעילות

לתיאור הפעילות בהרצאה שניתנה בכנס "מולטידע 2011":

 

red_bullet.jpg פעילות לתלמידי החינוך המיוחד

כמדי שנה, גם השנה קיימנו עם תלמידי בי"ס גיל לילדים בעלי פיגור, פעילות של מדי שבוע
במהלך כל השנה ללא תשלום, כתרומה למען הקהילה.
לסקירה בנושא

בקרוב: אולפן הקיץ של האוניברסיטה מגיע לספריית הילדים בסוף יולי, לפעילות סביב ספרי ילדות מוכרים משפת-האם המתורגמים לעברית.
בשנה הקרובה: יום עיון לספרני ספריות ציבוריות ובתי-ספר מתוכנן ל-19 בספטמבר.
סדנאות ופעילויות גם בשפה הערבית.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: תמי צוק ויסמין אלעד
 

מה עשינו השנה, ומה מתוכנן בשנה הקרובה

red_bullet.jpg סדנאות להורים וילדים

במהלך השנה קיימנו שש סדנאות אחר הצהריים, להורים וילדים מגילאי ארבע עד שבע.
הסדנאות התמקדו בספרי מידע מאוירים לילדים בנושאים שונים כמו חיות, כלי תחבורה וסביבה והעדפות אישיות של כל ילד בנושאים כמו  תחביב, מקצוע, טיול ועוד.
בעזרת הספרים, כל ילד יוצר כעין יומן על עצמו, אותו הוא "כורך" לספר בסוף הפעילות ולוקח איתו.
בסדנאות השתתפו ילדי סגל אקדמי וסגל מנהלי של האוניברסיטה, וגם ילדים אחרים, מחיפה ומהסביבה, דוברי עברית וערבית  כאחד.

red_bullet.jpg מיומנות מידע לתלמידי ביה"ס היסודי
 

3 כיתות ב' ו-3 כיתות ג' מביה"ס נופים השתתפו בפעילות "א"ב של אוריינות מידע", כאשר כל כיתה בילתה יום לימודים בספרייה. במסגרת פעילות זו בחר כל ילד בעל-חיים מסויים, כבסיס להפנמה של מיומנויות מידע, תהליך אותו עברה הכיתה במשותף. לעיונכם:  סקירה ותמונות מהפעילות

לתיאור הפעילות בהרצאה שניתנה בכנס "מולטידע 2011":

 

red_bullet.jpg פעילות לתלמידי החינוך המיוחד

כמדי שנה, גם השנה קיימנו עם תלמידי בי"ס גיל לילדים בעלי פיגור, פעילות של מדי שבוע
במהלך כל השנה ללא תשלום, כתרומה למען הקהילה.
לסקירה בנושא

בקרוב: אולפן הקיץ של האוניברסיטה מגיע לספריית הילדים בסוף יולי, לפעילות סביב ספרי ילדות מוכרים משפת-האם המתורגמים לעברית.
בשנה הקרובה: יום עיון לספרני ספריות ציבוריות ובתי-ספר מתוכנן ל-19 בספטמבר.
סדנאות ופעילויות גם בשפה הערבית.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: תמי צוק ויסמין אלעד
 

במסגרת שבוע הספר בספריה, נערך "שוק קח תן" של ספרי קריאה ופתיחת תערוכה  "כתבים חתומים" באולם הקריאה באגף החדש.

כשגלגלנו את הרעיון של "שוק קח תן" של ספרים, לא היינו בטוחים שהוא מוצלח בפורמט גדול כל כך של אוניברסיטה. אנשים נוהגים להחליף ספרים עם קרוביהם, חבריהם אבל לא עם אנשים אנונימיים. אולם אני שמחה לכתוב שהתבדינו. עד לבוקר אותו היום לא ידענו בכמה ספרים מדובר והאם המושג "שוק" מצדיק את עצמו. לא ידענו כמה שולחנות נשריין והאם הרחבה הגדולה בפטיו לא תעמוד שוממה.

לשמחתנו היה שיתוף פעולה גדול, בעיקר מאנשי הספריה שחלקם הביאו תיקים עמוסים בספרים איכותיים, אולם ספרים נוספים הגיעו גם מאנשי סגל אקדמי, מינהלי וסטודנטים מהיחידות השונות. מהבוקר ערמנו ספרים רבים והם המשיכו להגיע לאורך כל הבוקר. מאות רבות של ספרים הצטברו בתצוגה ונפרשו לאורך מספר רב של שולחנות בפטיו התחתון באגף החדש של הספריה. עוד לפני הפתיחה הגיעו מספר סטודנטים שהביאו באמתחתם ספרים וביקשו להקדים ולקחת בגלל שהיו קצרים בזמן והיתה חוויה אמיתית לראות אותם עורמים בתיקיהם ספרים ישנים וחדשים.
עם הפתיחה הרשמית של השוק, אנשים מכל רחבי הקמפוס - אנשי סגל מינהלי ואנשי סגל אקדמי פקדו את רחבת הספרים עיינו, בדקו ולבסוף בחרו את הספרים המתאימים להם. היו כאלה שיצאו עם מספר שקיות מלאות והיו שהסתפקו בבודדים. מעט הספרים שלא נלקחו הועברו ישירות לכניסה לספריה לפינה"ספרים מחפשים בית חם" שם אנו מחלקים מדי יום עשרות ספרים מעודפי הספריה.

הופתענו מההיענות של עשרות האנשים שהגיעו לתת ולקחת ספרים. כל התהליך נעשה ללא רישום של מספר הספרים שכל אחד הביא או לקח, אלא מתוך הרגשה של שיתוף פעולה והדדיות. יתרון נוסף וחשוב הוא מחזור הספרים בשם הקמפוס הירוק אותו אנחנו מקדמים באוניברסיטה.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: ריקי גרינברג
במסגרת שבוע הספר בספריה, נערך "שוק קח תן" של ספרי קריאה ופתיחת תערוכה  "כתבים חתומים" באולם הקריאה באגף החדש.

כשגלגלנו את הרעיון של "שוק קח תן" של ספרים, לא היינו בטוחים שהוא מוצלח בפורמט גדול כל כך של אוניברסיטה. אנשים נוהגים להחליף ספרים עם קרוביהם, חבריהם אבל לא עם אנשים אנונימיים. אולם אני שמחה לכתוב שהתבדינו. עד לבוקר אותו היום לא ידענו בכמה ספרים מדובר והאם המושג "שוק" מצדיק את עצמו. לא ידענו כמה שולחנות נשריין והאם הרחבה הגדולה בפטיו לא תעמוד שוממה.

לשמחתנו היה שיתוף פעולה גדול, בעיקר מאנשי הספריה שחלקם הביאו תיקים עמוסים בספרים איכותיים, אולם ספרים נוספים הגיעו גם מאנשי סגל אקדמי, מינהלי וסטודנטים מהיחידות השונות. מהבוקר ערמנו ספרים רבים והם המשיכו להגיע לאורך כל הבוקר. מאות רבות של ספרים הצטברו בתצוגה ונפרשו לאורך מספר רב של שולחנות בפטיו התחתון באגף החדש של הספריה. עוד לפני הפתיחה הגיעו מספר סטודנטים שהביאו באמתחתם ספרים וביקשו להקדים ולקחת בגלל שהיו קצרים בזמן והיתה חוויה אמיתית לראות אותם עורמים בתיקיהם ספרים ישנים וחדשים.
עם הפתיחה הרשמית של השוק, אנשים מכל רחבי הקמפוס - אנשי סגל מינהלי ואנשי סגל אקדמי פקדו את רחבת הספרים עיינו, בדקו ולבסוף בחרו את הספרים המתאימים להם. היו כאלה שיצאו עם מספר שקיות מלאות והיו שהסתפקו בבודדים. מעט הספרים שלא נלקחו הועברו ישירות לכניסה לספריה לפינה"ספרים מחפשים בית חם" שם אנו מחלקים מדי יום עשרות ספרים מעודפי הספריה.

הופתענו מההיענות של עשרות האנשים שהגיעו לתת ולקחת ספרים. כל התהליך נעשה ללא רישום של מספר הספרים שכל אחד הביא או לקח, אלא מתוך הרגשה של שיתוף פעולה והדדיות. יתרון נוסף וחשוב הוא מחזור הספרים בשם הקמפוס הירוק אותו אנחנו מקדמים באוניברסיטה.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: ריקי גרינברג

במקום בו מתעקל רחוב סיני נמצאת אבן, יד זיכרון. ליד האבן שביל, המוביל לפינת מרגוע בלב אחוזה - גן הלוחם ע"ש משה ירוסט.

משה ירוסט היה חייל שנפל במלחמת העצמאות בהגנו על המולדת החדשה. משה היה יליד ורשה 1929, בן לצבי ופנינה, משפחה ציונית שעלתה ארצה. בהיות משה בגיל חמש. המשפחה התיישבה בהדר הכרמל ברחוב תל-חי. משה היה תלמיד הריאלי וחניך ה"צופים" ובהיותו בכתה י"ב עלה להכשרה לקיבוץ דפנה במסגרת הפלמ"ח. משה נפל בבית שאן בחודש מרץ 1949, וגם בעיר זה הוקמה אנדרטה לזכרו.

111a
יד לזכרו של משה ירוסט                                                   גן הלוחם ברחוב סיני, 2010

משפחת ירוסט לא הייתה תושבת אחוזה, אך היו לה מגרשים בקרבת רחוב סיני. צבי ופנינה החליטו לא להקים בתים על מגרשים אלה, אלא להנציח את זכר בנם בדרך שתשרת את שכונת אחוזה. את הגן מכירים דיירים בשכונה וגם אלו החוצים אותו בדרכם מרחוב חורב לרחוב סיני, אך בשנים האחרונות, לאחר שהוקם בסמיכות לו בית האבות "פסגות אחוזה" אפשר לראות על ספסלי הגן גם קשישים המתגוררים בבית ההורים.

בעת טיולנו באחוזה של שנת 1936 אין כאן לא אנדרטה ולא גן, אין כאן גני ילדים ולא בתי אבות. בתצלום האוויר משנת 1946 הנראה למטה ניתן להבחין שכל השטח במקום זה עדיין ריק, למעט בית הועד ובריכת המים בצדו הימני של התצלום.

12

בית הועד היווה את תחילתו של גוש מבני ציבור, שכלל בית ספר, בית כנסת ומאוחר יותר גם בית הורים.
גוש זה היה למעשה הלב של שכונת אחוזה משנות השלושים ואילך. באותה תקופה, ועד אחוזה היה מוסד חשוב, שהיו לו תפקידים רבים אותם ממלאת כיום העיריה. לעירייה פנו אז רק בענייני מקרקעין, בעוד שאר הנושאים היו בטיפולו של הועד. "שם היה גן הילדים ובו היו מתקיימות כל מיני פעולות קהילתיות: חוגי התעמלות, חוגי ריקוד, כינוסים וכו'", סיפרה אחת התושבות הותיקות. הועד שלט גם על המים וגבה מסים. ועד אחוזה פעל עד שהתמזג עם ועד הר הכרמל, וכך סיים את תפקידו. כיום עומד במקום מועדון גמלאים.

בתיקי העירייה נמצא רישיון לבנין בן קומה אחת מספטמבר 1935. בתכנית נראה מבנה קטן ולידו בריכה. האדריכלים: רוטנברג.
משפחת ינובסקי העבירה לי צילום בו נראה קטע מבית הועד, לאחר שזה חדל לפעול.
ניתן לראות שמדובר במבנה פשוט ביותר, בדומה ליתר בתי השכונה בימים ההם.
בשנת 1957 מועצת פועלי חיפה בנתה כאן מבנה קטן נוסף.

13
מועדון הגמלאים ברחוב סיני, 2010                                               קטע מבית הועד הנטוש

מצאתי מעט מידע על ועד אחוזה ועל בית הועד בסיפורי הותיקים.

מלכה סגל
מספרת בזיכרונותיה שבשנות ה-30 נבנה בית ועד השכונה בכספי דיירי השכונה. בתוך בית הועד היו כמה חדרים, שאחד מהם שימש מחסן הנשק הרשמי של השכונה. בשנת 1935 ראש הועד היה ד"ר זלוציסטי (ראו פרק ד'). מזכיר הועד באותו זמן היה מר קליין.

רות יעקובי סיפרה: "בבית ועד אחוזה היו שלושה חדרים: חדר המנהל, חדר המזכיר קליין, קבלת הקהל עם מרכזיית טלפון (שהיה אז הטלפון היחיד בשכונה), וחדר המזכירה. שם שכנו הארכיון ומחלקת החשבונות והתיוק. המזכירה הנאמנה של מר קליין הייתה גב' מתילדה ברונשטיין, רווקה שתמכה באמה "

"מזכירת הועד הייתה מלכה בראונשטיין". סיפר לי אחיין שלה, "כאשר הוועד התקשה לשלם משכורות, שולם לה הכסף באמצעות.... כמה מגרשים באחוזה" הרי לכם דרך יפה להפוך לבעל מגרשים באותם הימים. מלכה הייתה, לדברי האחיין שלה, "האישה הראשונה באחוזה". היא עלתה ארצה בשנת 1925 והייתה פקידה בצריפים של החלוצים הראשונים ברחוב סיני. פקידה נוספת בצריף הייתה ציפורה, שנישאה לאפרים מרכוס. כמו רבים אחרים באותם זמנים, מלכה לא הפכה לאישה עשירה הודות למגרשים שקיבלה. בצר לה, כמו לרבים אחרים, נאלצה למכור את מרביתם.

בחדר המזכיר, סופר לי, עמד ארון ברזל סגור אשר כלל רובים איטלקיים, אלו היו שייכים רשמית למשטרת אחוזה, אך מעשית שימשו בסודיות את התושבים למטרות שמירה. רובים אלו הוכחו כיעילים ביותר בזמן מאורעות תרפ"ט (1929) עת איימו כנופיות של ערבים מטירה על תושבי השכונה".

משה ינובסקי, האגרונום והעגלון של השכונה, סיפר בזיכרונותיו שהיה יוצא עם אביו מבית הועד לשמור על השכונה, כנראה לאחר שהצטיידו באותם רובים איטלקיים. מאחר שבית הועד ניצב בראש פסגה, ניתן היה לצפות ממנו למרחקים. קיימו קשר מורס מעל גג בית הועד עם הישובים בצפון עד חניתה ובדרום עד עתלית. מאוחר יותר עברו לאיתות מבתים גבוהים יותר, כמו הבית ברחוב סיני 11.

מזכיר אחר של הועד היה אהרון מלץ (ראו פרק י"א). גם יוסף בלכמן (פרק ט' ) שימש כיו"ר ועד אחוזה.

ועוד סיפרו הותיקים: בתחילה חיו התושבים בלי חשמל, בלי מים זורמים ובלי תחבורה ציבורית. "עוד בשנת 1924 נמצא במורד אחת הגבעות מעיין דל שהפיק בקושי, בימי הקיץ, שני מטרים מעוקבים ביממה. לאחר פעולה מאומצת של ניקוי המעיין וסביבתו החל המעיין להפיק 15 מ"ק."

יוסף סגל, מנהל בית הספר "זיכרון יוסף" ומראשוני השכונה סיפר: "בהתחלה נבנו שתי בריכות מים בוואדי, הרחק מכאן, ולא פעם הלכנו אל המעין בשביל קומקום מים. אחרי כן הביאו מים אל הצריפים בפחים טעונים על חמור, שני פחים למשפחה ביום".

גם בנו, בניהו סגל, סיפר על הימים הראשונים: "את המים שאבו ממעין שהיה סמוך לשכונה ושם גם כבסו את הבגדים, שקיבלו מהעזרה הסוציאלית. יותר מאוחר הקימו במרכז השכונה (במקום שהיום המבנה של הגנים ליד בית מס' 6 ברחוב סיני) בריכת מים עם ברז ומשם לקחו מים לכל השכונה. רק הרבה שנים אחרי כן התקינו צינורות מים לכל בית.".

לאה ארז טננבוים סיפרה: את המים היינו מביאים ממעיין שתייה שהיה בוואדי מרוחק בארבעה פחים שהיו נישאים על גבי חמורים. בדרך מהמעיין היו המים נשפכים, ולא נותרה בפח אלא מחצית כמות המים שמילאנו. בחצר עמדה חבית בה מילאנו את המים ששימשו לכל דבר: שתייה, רחצה, בישול וכביסה".

חיים אברמוביץ, בנו של האגרונום (פרק ג' ) סיפר: מים לא היו.... כדי להתרחץ חיממו את המים בפרימוס. בימי חול רחצו את הפנים והידיים ובערבי שבת היו ממלאים גיגית במים. יושבים בתוכה והשני היה יוצק את המים המחוממים".

היכן היה אותו מעיין? זהו מעיין ונחל אחוזה. על השביל היורד אל המעיין מספרת הגב' סגל: "בעלי ואני עבדו כפועלים ואחת העבודות שלנו הייתה סלילת השביל מהשכונה ועד למעיין, שנמצא במורד ההר כשני ק"מ מהשכונה. השביל היה מכוסה קוצים וברקנים ובעלי ואני ניקינו אותו והכשרנו אותו למעבר. מאוחר יותר הקימו במרכז השכונה, במקום שבו ניצבים היום מבני הגנים (ליד בית מס' 6 ברחוב סיני) בריכת מים עם ברז, ומשם לקחו מים לכל השכונה".

"במקביל הוחל בחיפושים אחרי מקורות מים נוספים" מספר ד"ר נתנזון. "עבודות נטיעה, שדרשו במקומות רבים בניית טרסות הועילו לתהליך אגירת המים והצטברותם במקורות המעיינות. בקיץ 1925, הודות לעבודות שבוצעו על ידי הנהלת אחוזה, הפיקו המעיינות 45 מ"ק ליממה בעונת הקיץ, ובחורף 400-500 מ"ק. בשלב זה אישרה האספה הכללית של "אחוזה" ברומניה בניית מפעל מים במקום. ישראל מרכוס הגיע לארץ וחתם עם הקבלנים גליקשטיין וקטינקה חוזה להקמת מפעל המים.
העבודות החלו בפברואר 1926. הממונה על העבודות במקום היה אגרונום ישראלי, שעסק גם במפעל המים". במהלך שנת 1927 הוקם מפעל המים, שסיפק מים לבתים ועבודות הבנייה".

ב"רשימת חדרים באחוזה" מיוני 1946 נרשמו הבעלים בכתובת זו: חברת פתוח אחוזה בע"מ. הדיירים: "אחוזת שמואל" - גן ילדים ציבורי בית הספר "זיכרון יוסף" (2 חדרים). לפי עדותו של מר משה רייס, דייר ותיק ברחוב, גן הילדים היה כאן גם בשנת 1957 עת נכנס לגור ברחוב סיני 6א. טובה (דופלט) בן דוב הייתה אחת מהגננות של גן ילדים זה, ובזיכרונותיה סיפרה שהגן שימש כ"סליק" של ההגנה.

רות יעקובי סיפרה כי "ניסו לפתוח בית קולנוע במבנה של בית הועד אך הדבר לא הצליח בגלל רעש, וגם... מי בכלל הלך אז לקולנוע"...?

14
גן ילדים ברחוב סיני, 2009                                                 גן הם ברחוב סיני, פינת מרגוע, 2010

כשתעברו בפעם הבאה ברחוב סיני, סורו לבקר בגן הלוחם, שבו על אחד הספסלים, הביטו בילדים המשחקים בגן המשחקים ובקשישים היושבים ונהנים מיופי המקום, וזכרו כי כאן, במקום בו טפטפות מרוות היום את הדשאים, הביאו פעם מים בפחים, להרוות את צימאונם של חלוצי אחוזה.


מקורות:

ארד, יודית וגיא, רונית. אחוזה - תושבים מספרים. קורס להכרת ארץ-ישראל. תשנ"ב, 1991-2. (החוברת נמצאת ב"עמותה לתולדות חיפה")

ארליך, אלינורה. בתים מספרים על אחוזה. קורס טיולים וידיעת הארץ, תשנ"א1990-.91 (החוברת נמצאת ב"עמותה לתולדות חיפה")

נתנזון, אפרים. ישראל מרכוס - חוזה ההתיישבות של יהודי רומניה בארץ-ישראל ("תקוות ישראל" ו"אחוזה")

על הכרמל. בתוך: יהדות רומניה בתקומת ישראל. תל-אביב, שיר, 1992-1997 , עמ'
87

שיחה עם אריה בראונשטיין.

במקום בו מתעקל רחוב סיני נמצאת אבן, יד זיכרון. ליד האבן שביל, המוביל לפינת מרגוע בלב אחוזה - גן הלוחם ע"ש משה ירוסט.

משה ירוסט היה חייל שנפל במלחמת העצמאות בהגנו על המולדת החדשה. משה היה יליד ורשה 1929, בן לצבי ופנינה, משפחה ציונית שעלתה ארצה. בהיות משה בגיל חמש. המשפחה התיישבה בהדר הכרמל ברחוב תל-חי. משה היה תלמיד הריאלי וחניך ה"צופים" ובהיותו בכתה י"ב עלה להכשרה לקיבוץ דפנה במסגרת הפלמ"ח. משה נפל בבית שאן בחודש מרץ 1949, וגם בעיר זה הוקמה אנדרטה לזכרו.

גן הלוחם, רחוב סיני
יד לזכרו של משה ירוסט                                                   גן הלוחם ברחוב סיני, 2010

משפחת ירוסט לא הייתה תושבת אחוזה, אך היו לה מגרשים בקרבת רחוב סיני. צבי ופנינה החליטו לא להקים בתים על מגרשים אלה, אלא להנציח את זכר בנם בדרך שתשרת את שכונת אחוזה. את הגן מכירים דיירים בשכונה וגם אלו החוצים אותו בדרכם מרחוב חורב לרחוב סיני, אך בשנים האחרונות, לאחר שהוקם בסמיכות לו בית האבות "פסגות אחוזה" אפשר לראות על ספסלי הגן גם קשישים המתגוררים בבית ההורים.

בעת טיולנו באחוזה של שנת 1936 אין כאן לא אנדרטה ולא גן, אין כאן גני ילדים ולא בתי אבות. בתצלום האוויר משנת 1946 הנראה למטה ניתן להבחין שכל השטח במקום זה עדיין ריק, למעט בית הועד ובריכת המים בצדו הימני של התצלום.

אחוזה, 1936

בית הועד היווה את תחילתו של גוש מבני ציבור, שכלל בית ספר, בית כנסת ומאוחר יותר גם בית הורים.
גוש זה היה למעשה הלב של שכונת אחוזה משנות השלושים ואילך. באותה תקופה, ועד אחוזה היה מוסד חשוב, שהיו לו תפקידים רבים אותם ממלאת כיום העיריה. לעירייה פנו אז רק בענייני מקרקעין, בעוד שאר הנושאים היו בטיפולו של הועד. "שם היה גן הילדים ובו היו מתקיימות כל מיני פעולות קהילתיות: חוגי התעמלות, חוגי ריקוד, כינוסים וכו'", סיפרה אחת התושבות הותיקות. הועד שלט גם על המים וגבה מסים. ועד אחוזה פעל עד שהתמזג עם ועד הר הכרמל, וכך סיים את תפקידו. כיום עומד במקום מועדון גמלאים.

בתיקי העירייה נמצא רישיון לבנין בן קומה אחת מספטמבר 1935. בתכנית נראה מבנה קטן ולידו בריכה. האדריכלים: רוטנברג.
משפחת ינובסקי העבירה לי צילום בו נראה קטע מבית הועד, לאחר שזה חדל לפעול.
ניתן לראות שמדובר במבנה פשוט ביותר, בדומה ליתר בתי השכונה בימים ההם.
בשנת 1957 מועצת פועלי חיפה בנתה כאן מבנה קטן נוסף.

מועדון הגמלאים ברחוב סיני
מועדון הגמלאים ברחוב סיני, 2010                                               קטע מבית הועד הנטוש

מצאתי מעט מידע על ועד אחוזה ועל בית הועד בסיפורי הותיקים.

מלכה סגל
מספרת בזיכרונותיה שבשנות ה-30 נבנה בית ועד השכונה בכספי דיירי השכונה. בתוך בית הועד היו כמה חדרים, שאחד מהם שימש מחסן הנשק הרשמי של השכונה. בשנת 1935 ראש הועד היה ד"ר זלוציסטי (ראו פרק ד'). מזכיר הועד באותו זמן היה מר קליין.

רות יעקובי סיפרה: "בבית ועד אחוזה היו שלושה חדרים: חדר המנהל, חדר המזכיר קליין, קבלת הקהל עם מרכזיית טלפון (שהיה אז הטלפון היחיד בשכונה), וחדר המזכירה. שם שכנו הארכיון ומחלקת החשבונות והתיוק. המזכירה הנאמנה של מר קליין הייתה גב' מתילדה ברונשטיין, רווקה שתמכה באמה "

"מזכירת הועד הייתה מלכה בראונשטיין". סיפר לי אחיין שלה, "כאשר הוועד התקשה לשלם משכורות, שולם לה הכסף באמצעות.... כמה מגרשים באחוזה" הרי לכם דרך יפה להפוך לבעל מגרשים באותם הימים. מלכה הייתה, לדברי האחיין שלה, "האישה הראשונה באחוזה". היא עלתה ארצה בשנת 1925 והייתה פקידה בצריפים של החלוצים הראשונים ברחוב סיני. פקידה נוספת בצריף הייתה ציפורה, שנישאה לאפרים מרכוס. כמו רבים אחרים באותם זמנים, מלכה לא הפכה לאישה עשירה הודות למגרשים שקיבלה. בצר לה, כמו לרבים אחרים, נאלצה למכור את מרביתם.

בחדר המזכיר, סופר לי, עמד ארון ברזל סגור אשר כלל רובים איטלקיים, אלו היו שייכים רשמית למשטרת אחוזה, אך מעשית שימשו בסודיות את התושבים למטרות שמירה. רובים אלו הוכחו כיעילים ביותר בזמן מאורעות תרפ"ט (1929) עת איימו כנופיות של ערבים מטירה על תושבי השכונה".

משה ינובסקי, האגרונום והעגלון של השכונה, סיפר בזיכרונותיו שהיה יוצא עם אביו מבית הועד לשמור על השכונה, כנראה לאחר שהצטיידו באותם רובים איטלקיים. מאחר שבית הועד ניצב בראש פסגה, ניתן היה לצפות ממנו למרחקים. קיימו קשר מורס מעל גג בית הועד עם הישובים בצפון עד חניתה ובדרום עד עתלית. מאוחר יותר עברו לאיתות מבתים גבוהים יותר, כמו הבית ברחוב סיני 11.

מזכיר אחר של הועד היה אהרון מלץ (ראו פרק י"א). גם יוסף בלכמן (פרק ט' ) שימש כיו"ר ועד אחוזה.

ועוד סיפרו הותיקים: בתחילה חיו התושבים בלי חשמל, בלי מים זורמים ובלי תחבורה ציבורית. "עוד בשנת 1924 נמצא במורד אחת הגבעות מעיין דל שהפיק בקושי, בימי הקיץ, שני מטרים מעוקבים ביממה. לאחר פעולה מאומצת של ניקוי המעיין וסביבתו החל המעיין להפיק 15 מ"ק."

יוסף סגל, מנהל בית הספר "זיכרון יוסף" ומראשוני השכונה סיפר: "בהתחלה נבנו שתי בריכות מים בוואדי, הרחק מכאן, ולא פעם הלכנו אל המעין בשביל קומקום מים. אחרי כן הביאו מים אל הצריפים בפחים טעונים על חמור, שני פחים למשפחה ביום".

גם בנו, בניהו סגל, סיפר על הימים הראשונים: "את המים שאבו ממעין שהיה סמוך לשכונה ושם גם כבסו את הבגדים, שקיבלו מהעזרה הסוציאלית. יותר מאוחר הקימו במרכז השכונה (במקום שהיום המבנה של הגנים ליד בית מס' 6 ברחוב סיני) בריכת מים עם ברז ומשם לקחו מים לכל השכונה. רק הרבה שנים אחרי כן התקינו צינורות מים לכל בית.".

לאה ארז טננבוים סיפרה: את המים היינו מביאים ממעיין שתייה שהיה בוואדי מרוחק בארבעה פחים שהיו נישאים על גבי חמורים. בדרך מהמעיין היו המים נשפכים, ולא נותרה בפח אלא מחצית כמות המים שמילאנו. בחצר עמדה חבית בה מילאנו את המים ששימשו לכל דבר: שתייה, רחצה, בישול וכביסה".

חיים אברמוביץ, בנו של האגרונום (פרק ג' ) סיפר: מים לא היו.... כדי להתרחץ חיממו את המים בפרימוס. בימי חול רחצו את הפנים והידיים ובערבי שבת היו ממלאים גיגית במים. יושבים בתוכה והשני היה יוצק את המים המחוממים".

היכן היה אותו מעיין? זהו מעיין ונחל אחוזה. על השביל היורד אל המעיין מספרת הגב' סגל: "בעלי ואני עבדו כפועלים ואחת העבודות שלנו הייתה סלילת השביל מהשכונה ועד למעיין, שנמצא במורד ההר כשני ק"מ מהשכונה. השביל היה מכוסה קוצים וברקנים ובעלי ואני ניקינו אותו והכשרנו אותו למעבר. מאוחר יותר הקימו במרכז השכונה, במקום שבו ניצבים היום מבני הגנים (ליד בית מס' 6 ברחוב סיני) בריכת מים עם ברז, ומשם לקחו מים לכל השכונה".

"במקביל הוחל בחיפושים אחרי מקורות מים נוספים" מספר ד"ר נתנזון. "עבודות נטיעה, שדרשו במקומות רבים בניית טרסות הועילו לתהליך אגירת המים והצטברותם במקורות המעיינות. בקיץ 1925, הודות לעבודות שבוצעו על ידי הנהלת אחוזה, הפיקו המעיינות 45 מ"ק ליממה בעונת הקיץ, ובחורף 400-500 מ"ק. בשלב זה אישרה האספה הכללית של "אחוזה" ברומניה בניית מפעל מים במקום. ישראל מרכוס הגיע לארץ וחתם עם הקבלנים גליקשטיין וקטינקה חוזה להקמת מפעל המים.
העבודות החלו בפברואר 1926. הממונה על העבודות במקום היה אגרונום ישראלי, שעסק גם במפעל המים". במהלך שנת 1927 הוקם מפעל המים, שסיפק מים לבתים ועבודות הבנייה".

ב"רשימת חדרים באחוזה" מיוני 1946 נרשמו הבעלים בכתובת זו: חברת פתוח אחוזה בע"מ. הדיירים: "אחוזת שמואל" - גן ילדים ציבורי בית הספר "זיכרון יוסף" (2 חדרים). לפי עדותו של מר משה רייס, דייר ותיק ברחוב, גן הילדים היה כאן גם בשנת 1957 עת נכנס לגור ברחוב סיני 6א. טובה (דופלט) בן דוב הייתה אחת מהגננות של גן ילדים זה, ובזיכרונותיה סיפרה שהגן שימש כ"סליק" של ההגנה.

רות יעקובי סיפרה כי "ניסו לפתוח בית קולנוע במבנה של בית הועד אך הדבר לא הצליח בגלל רעש, וגם... מי בכלל הלך אז לקולנוע"...?

גן ילדים ברחוב סיני
גן ילדים ברחוב סיני, 2009                                                 גן הם ברחוב סיני, פינת מרגוע, 2010

כשתעברו בפעם הבאה ברחוב סיני, סורו לבקר בגן הלוחם, שבו על אחד הספסלים, הביטו בילדים המשחקים בגן המשחקים ובקשישים היושבים ונהנים מיופי המקום, וזכרו כי כאן, במקום בו טפטפות מרוות היום את הדשאים, הביאו פעם מים בפחים, להרוות את צימאונם של חלוצי אחוזה.


מקורות:

ארד, יודית וגיא, רונית. אחוזה - תושבים מספרים. קורס להכרת ארץ-ישראל. תשנ"ב, 1991-2. (החוברת נמצאת ב"עמותה לתולדות חיפה")

ארליך, אלינורה. בתים מספרים על אחוזה. קורס טיולים וידיעת הארץ, תשנ"א1990-.91 (החוברת נמצאת ב"עמותה לתולדות חיפה")

נתנזון, אפרים. ישראל מרכוס - חוזה ההתיישבות של יהודי רומניה בארץ-ישראל ("תקוות ישראל" ו"אחוזה")

על הכרמל. בתוך: יהדות רומניה בתקומת ישראל. תל-אביב, שיר, 1992-1997 , עמ'
87

שיחה עם אריה בראונשטיין.