סקירות ועדכונים
סקירות ועדכונים
בהמשך פרסום אוסף הצלם משה שוורץ, במאגר תמונות היסטוריות של ארץ ישראל במרכז למדיה דיגיטלית-הספריה, התקבלה פנייה מאת שדרנית קול ישראל בעבר, נעמי דליות שזיהתה תמונה מתוך האוסף:
"לדעתי ועל פי זכרוני, הפסנתרן שבתמונה הוא לא אחר מאשר קרל (קראל) סלמון. מוסיקאי, מלחין ומנצח שהקים את מחלקת המוסיקה הראשונה בשעה העברית של הרדיו המנדטורי "קול ירושלים".

2
ה"פסנתרן": קרל סלומון, מלחין ומנצח, מנהלה הראשון של מחלקת המוסיקה ברדיו המנדטורי

התמונה שקוטלגה עד אז כ"פסנתרן" משום שזהותו של המוסיקאי לא היתה מוכרת שונתה מיד. פניתי לגברת דליות על מנת להודות לה ולשאול אם תהיה מוכנה לסייע בזיהוי תמונות נוספות. נעמי התגייסה בשמחה למשימה וצירפה למאמץ את אחיה יאיר זקס וחברים נוספים, כולם כמעט ילדי אותם מוסיקאים המופיעים בתמונות ולקחו חלק בעשייה בתחנת הרדיו "שרות השידור המנדטורי".

1452012
אריה זקס מנגן בפסנתר. אולפן קול ירושלים שנות ה-40 של המאה ה-20

וכך היא מספרת על תהליך הזיהוי: "שלום עליך קרן, ובכן, הנה היבול, לאחר עבודת נמלים והפעלת זיכרון הילדות. אני שולחת את הרשימות גם ליאיר אחי, אולי יהיה לו מה או את מי להוסיף, אז הוא ישלח אליך את תיקוניו.
עזרו לי בזיהוי: טוביה קינן טכנאי ברדיו עוד מימי המנדט. אביו רפאל כגן ניגן צ'לו ומופיע כמה פעמים בצילומים האלה. ואברהם (גודי) גת טכנאי ברדיו.
זה מצחיק מאד מבחינתנו, ילדי המוסיקאים האלה, שאנחנו מכירים את הסיטואציה "החברתית" שמאחורי התמונות, בעיקר אלו מימי המנדאט.
כשרואים את התזמורות הערביות ובין הנגנים יושבים הייקים מירושלים "ומחלטרים" בכל מני כלי- נגינה כדי לעבות את התזמורת, אני עוד שומעת את הצלילים וזה נורא מצחיק.
המנצח,חנן שלזינגר, מנגן בגיטרה, או מכה בתוף מרים. המלחין והמנצח שבתאי פטרושקה מנגן בגיטרה וכו..וכו...הפיקנטריה שמאחורי התמונה".

1447345
רפאל כגן בצ'לו, אליהו טורנר באבוב,ויליהלם פון בלייזה בחליל, מאיר פרנקל בכינור, תזמרת מנגנת, אלפן קול ירושלים, שנות ה-40 של המאה ה-20

נעמי דליות וחבריה עזרו בזיהוי של כ-70 תמונות ושמם התווסף כמזהי התמונות בפרטי המטהדאטה של כל תמונה ותמונה!
מכתב תודה רשמי מספריית אוניברסיטת חיפה נשלח כמובן.
המכתב מבטא את ההערכה לגברת דליות ולצוות שוחרי המוסיקה וידעני ההיסטוריה של רשות השידור לדורותיה על העזרה הרבה בזיהוי התמונות.
הירתמותם להעשרת המידע באוסף התמונות ההיסטוריות של מאגר הספריה גרם לכולם התרגשות ומהווה דוגמה חשובה לאפשרות שילוב ידע ממומחים ואנשים הבקיאים במורשת התרבותית של ישראל.
זיהוי התמונות והוספת המטהדאטה לתמונות עקב כך מעניקה משמעות ועומק לאוסף הנידון הן ברמת שימור מורשת והן כבסיס מידע למחקר.

1491288
נגן חליל אורי טפליץ

התמונות ניתנות לדליה וצפייה באינטרנט לציבור הרחב כך שסיוע בזיהוי הוא תרומה ממשית לטובת הכלל.

 red_bullet.jpg הכנת הסקירה: קרן ברנר

בהמשך פרסום אוסף הצלם משה שוורץ, במאגר תמונות היסטוריות של ארץ ישראל במרכז למדיה דיגיטלית-הספריה, התקבלה פנייה מאת שדרנית קול ישראל בעבר, נעמי דליות שזיהתה תמונה מתוך האוסף:
"לדעתי ועל פי זכרוני, הפסנתרן שבתמונה הוא לא אחר מאשר קרל (קראל) סלמון. מוסיקאי, מלחין ומנצח שהקים את מחלקת המוסיקה הראשונה בשעה העברית של הרדיו המנדטורי "קול ירושלים".

2
ה"פסנתרן": קרל סלומון, מלחין ומנצח, מנהלה הראשון של מחלקת המוסיקה ברדיו המנדטורי

התמונה שקוטלגה עד אז כ"פסנתרן" משום שזהותו של המוסיקאי לא היתה מוכרת שונתה מיד. פניתי לגברת דליות על מנת להודות לה ולשאול אם תהיה מוכנה לסייע בזיהוי תמונות נוספות. נעמי התגייסה בשמחה למשימה וצירפה למאמץ את אחיה יאיר זקס וחברים נוספים, כולם כמעט ילדי אותם מוסיקאים המופיעים בתמונות ולקחו חלק בעשייה בתחנת הרדיו "שרות השידור המנדטורי".

1452012
אריה זקס מנגן בפסנתר. אולפן קול ירושלים שנות ה-40 של המאה ה-20

וכך היא מספרת על תהליך הזיהוי: "שלום עליך קרן, ובכן, הנה היבול, לאחר עבודת נמלים והפעלת זיכרון הילדות. אני שולחת את הרשימות גם ליאיר אחי, אולי יהיה לו מה או את מי להוסיף, אז הוא ישלח אליך את תיקוניו.
עזרו לי בזיהוי: טוביה קינן טכנאי ברדיו עוד מימי המנדט. אביו רפאל כגן ניגן צ'לו ומופיע כמה פעמים בצילומים האלה. ואברהם (גודי) גת טכנאי ברדיו.
זה מצחיק מאד מבחינתנו, ילדי המוסיקאים האלה, שאנחנו מכירים את הסיטואציה "החברתית" שמאחורי התמונות, בעיקר אלו מימי המנדאט.
כשרואים את התזמורות הערביות ובין הנגנים יושבים הייקים מירושלים "ומחלטרים" בכל מני כלי- נגינה כדי לעבות את התזמורת, אני עוד שומעת את הצלילים וזה נורא מצחיק.
המנצח,חנן שלזינגר, מנגן בגיטרה, או מכה בתוף מרים. המלחין והמנצח שבתאי פטרושקה מנגן בגיטרה וכו..וכו...הפיקנטריה שמאחורי התמונה".

1447345
רפאל כגן בצ'לו, אליהו טורנר באבוב,ויליהלם פון בלייזה בחליל, מאיר פרנקל בכינור, תזמרת מנגנת, אלפן קול ירושלים, שנות ה-40 של המאה ה-20

נעמי דליות וחבריה עזרו בזיהוי של כ-70 תמונות ושמם התווסף כמזהי התמונות בפרטי המטהדאטה של כל תמונה ותמונה!
מכתב תודה רשמי מספריית אוניברסיטת חיפה נשלח כמובן.
המכתב מבטא את ההערכה לגברת דליות ולצוות שוחרי המוסיקה וידעני ההיסטוריה של רשות השידור לדורותיה על העזרה הרבה בזיהוי התמונות.
הירתמותם להעשרת המידע באוסף התמונות ההיסטוריות של מאגר הספריה גרם לכולם התרגשות ומהווה דוגמה חשובה לאפשרות שילוב ידע ממומחים ואנשים הבקיאים במורשת התרבותית של ישראל.
זיהוי התמונות והוספת המטהדאטה לתמונות עקב כך מעניקה משמעות ועומק לאוסף הנידון הן ברמת שימור מורשת והן כבסיס מידע למחקר.

1491288
נגן חליל אורי טפליץ

התמונות ניתנות לדליה וצפייה באינטרנט לציבור הרחב כך שסיוע בזיהוי הוא תרומה ממשית לטובת הכלל.

 red_bullet.jpg הכנת הסקירה: קרן ברנר

מערכת המרכז למדיה דיגיטלית של ספריית אוניברסיטת חיפה מהווה ביטוי לאחד מעשרת הטרנדים המובילים שפרסמה ACRL Research Planning and Review Committee לשנת 2010. הרשימה שפורסמה לא מכבר מבוססת על ספרות מחקרית ומקצועית בתחומי הספריות האקדמיות והאקדמיה .
הסעיף הראשון ברשימה מדבר על גדילה והתרחבות של אוספי הספריה האקדמית בתחום האוספים המיוחדים כמו למשל פרסומי חוקרים, עבודות גמר (מ.א. וד"ר) וארכיונים אחרים של האוניברסיטה. כל אלו ועוד מהווים כבר היום חלק ממאגר המרכז למדיה דיגיטלית של ספרית אוניברסיטת חיפה.
ההכרה כי על הספריה לזהות את הצורך באיסוף, שימור והנגשה דיגיטלית לחומרים כאלו הוא עקרון מנחה בבסיס פעילותו של המרכז למדיה דיגיטלית.

המרכז למדיה דיגיטלית מרחיב את האוספים המיוחדים כל העת לתחומים שונים ומגוונים.
בתחום התיאטרון למשל הוקם ארכיון דיגיטלי כללי לתיאטרון בישראל הכולל את הארכיון הדיגיטלי של תיאטרון חיפה , הארכיון הדיגיטלי של פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר ,הארכיון הדיגיטלי של התיאטרון הקאמרי שנמצא בשלבי בנייה, אוספים של אישים מעולם התיאטרון בישראל ,ואוספי תמונות מהפקות תיאטרון מרחבי העולם. בנוסף לכך מתוך רצון לקחת חלק משמעותי בשימור תרבות ומורשת הוקם מאגר תמונות היסטוריות של ארץ ישראל המורכב מאוספי תצלומים, גלויות ומסמכים שהתקבלו מאוספים פרטיים, מצלמים, ממוסדות ומארכיונים.
אוספים אלה מתעדים את תולדות היישוב בארץ ישראל במאה ה-20 ומאורגנים לרוב על פי שמות הצלמים, בעלי האוספים או שם היישוב.
המחויבות לשימור והנגשה דיגיטלית לקהל אקדמי (ובמקרים רבים גם לציבור הרחב) כוללת עבודה מאומצת ביצירת קשרים עם תורמי האוספים, תהליכי בחירה מיון וזיהוי חומרים, דיגיטיזציה ,קטלוג מדוקדק (המעניק ערך מוסף לחומרים בדמות מטהדאטה עשיר) והעלאת החומרים לסביבת האינטרנט באמצעות מערכת דיגיטול המאפשרת חיפוש, שמירה וארגון אישי של תוצאות נבחרות לשימושים שונים.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: קרן ברנר
מערכת המרכז למדיה דיגיטלית של ספריית אוניברסיטת חיפה מהווה ביטוי לאחד מעשרת הטרנדים המובילים שפרסמה ACRL Research Planning and Review Committee לשנת 2010. הרשימה שפורסמה לא מכבר מבוססת על ספרות מחקרית ומקצועית בתחומי הספריות האקדמיות והאקדמיה .
הסעיף הראשון ברשימה מדבר על גדילה והתרחבות של אוספי הספריה האקדמית בתחום האוספים המיוחדים כמו למשל פרסומי חוקרים, עבודות גמר (מ.א. וד"ר) וארכיונים אחרים של האוניברסיטה. כל אלו ועוד מהווים כבר היום חלק ממאגר המרכז למדיה דיגיטלית של ספרית אוניברסיטת חיפה.
ההכרה כי על הספריה לזהות את הצורך באיסוף, שימור והנגשה דיגיטלית לחומרים כאלו הוא עקרון מנחה בבסיס פעילותו של המרכז למדיה דיגיטלית.

המרכז למדיה דיגיטלית מרחיב את האוספים המיוחדים כל העת לתחומים שונים ומגוונים.
בתחום התיאטרון למשל הוקם ארכיון דיגיטלי כללי לתיאטרון בישראל הכולל את הארכיון הדיגיטלי של תיאטרון חיפה , הארכיון הדיגיטלי של פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר ,הארכיון הדיגיטלי של התיאטרון הקאמרי שנמצא בשלבי בנייה, אוספים של אישים מעולם התיאטרון בישראל ,ואוספי תמונות מהפקות תיאטרון מרחבי העולם. בנוסף לכך מתוך רצון לקחת חלק משמעותי בשימור תרבות ומורשת הוקם מאגר תמונות היסטוריות של ארץ ישראל המורכב מאוספי תצלומים, גלויות ומסמכים שהתקבלו מאוספים פרטיים, מצלמים, ממוסדות ומארכיונים.
אוספים אלה מתעדים את תולדות היישוב בארץ ישראל במאה ה-20 ומאורגנים לרוב על פי שמות הצלמים, בעלי האוספים או שם היישוב.
המחויבות לשימור והנגשה דיגיטלית לקהל אקדמי (ובמקרים רבים גם לציבור הרחב) כוללת עבודה מאומצת ביצירת קשרים עם תורמי האוספים, תהליכי בחירה מיון וזיהוי חומרים, דיגיטיזציה ,קטלוג מדוקדק (המעניק ערך מוסף לחומרים בדמות מטהדאטה עשיר) והעלאת החומרים לסביבת האינטרנט באמצעות מערכת דיגיטול המאפשרת חיפוש, שמירה וארגון אישי של תוצאות נבחרות לשימושים שונים.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: קרן ברנר
ב-2.6.10 נערך במוזיאון "יד ושם" בירושלים מפגש של ספרנים המטפלים בספרים נדירים. המפגש היה מעשיר מאוד ופתח לנו צוהר לפעילות הרבה והחשובה הנערכת במקום.
בתחילת היום אירח אותנו מנהל ספריית "יד ושם" ד"ר רוברט רוזט שהציג את פעילות המוזיאון.
ראוי לציון שבמוזיאון עובדים כ-700 עובדים ופזורים בו כ-1,000 מחשבים. כמליון מבקרים מגיעים אליו מידי שנה יחידים וקבוצות. המוזיאון אף עובד עם בתי ספר בכל רחבי הארץ ומארגן סמינרים למורים בארץ ובחו"ל (גם ללא יהודים)
מר רוזט תיאר בפנינו את המכלול המוזיאוני החדש הכולל את המוזיאון לתולדות השואה ובו היכל השמות החדש, המוזיאון לאמנות השואה ואת הביתן לתערוכות. שטחו של המוזיאון החדש הוא כ-4,200 מטר מרובע, ורובו בנוי מתחת לפני הקרקע.
המבנה הוא מבנה הלינארי דמוי החץ- 180 מטר אורכו - חודר להר מצדו האחד ויוצא מצדו האחר.
המוזיאון החדש מציג את סיפור השואה מנקודת מבט יהודית ייחודית על ידי חפצים מקוריים, מסמכים, עדויות, סרטים, יומנים, מכתבים ויצירות אמנות גם יחד, תוך שימת דגש על הסיפור האישי של הקרבן ומאפשר למבקר לספוג ולקלוט את שפע המידע באמצעות חוויה חושית רב ממדית. מה שלא התאפשר במוזיאון הישן.

בהמשך תיאר בפנינו מר רוזט את המכון הבינלאומי לחקר השואה הנמצא ב"יד ושם" הפועל לפיתוח ולתיאום של מחקר בין-לאומי, תכנון וישום פרויקטים אקדמיים, אמוץ פרויקטים משותפים למכוני מחקר, תמיכה באקדמאים צעירים החוקרים את השואה ופרסום מחקרים, פרוטוקולים של כנסים, מסמכים ומונוגרפיות בנושא השואה.
עם המכון עובדים צוותים שונים ברחבי העולם האוספים חומרים ועדיות.
במכון מתבצעים עבודות תרגום רבות להנגשת העדויות שנאספו במקומות שונים בעולם.
הפריטים שנאספים מקוטלגים וממויינים בשיטת מיון שפותחה ב"יד ושם" באמצעות תוכנת "ספיר" וזמינים ב-ULI (יש ספרים הניתנים להשאלה.)

במהלך היום נפגשנו גם עם גב' ליאת בן חביב מנהלת מרכז הצפייה הנמצא בליבו של אתר "יד ושם"
גב' בן חביב ספרה לנו על אוסף הסרטים מיונם וקטלוגם. מרכז הצפייה מקטלג סרטים על השואה מכל הז'אנרים ובמגוון שפות. המרכז אף מסריט מגוון עבודות שורשים של הציבור הרחב, ומתעד מפגשים עם נצולי שואה הנערכים בבתי אבות ברחבי הארץ (נקודה מעניינת בהקשר זה הינה תיעוד המפגשים עם הניצולים במהלך שלוש תקופות שונות של חייהם.) נכון לכתיבת שורות אלו נמצאים במרכז הצפייה כ- 3,800 סרטים הנתנים לצפייה במקום.
במהלך המפגש צפינו בסרטו הנוגע ללב של טל יפה " התעלומה במכולה הירוקה" המצורף להלן:

makolet menu

לקראת סיום היום נפגשנו עם מר דוד אייזיק אחראי "היכל השמות".
בהיכל השמות מונצחים היהודים שנספו בשואה באמצעות "דפי עד" בהם נרשמים שמותיהם ופרטיהם הביוגרפיים של הנספים.
בדרך זו מונצחים הנספים כאנשים ולא כמספרים אנונימיים, ומוחזרת להם זהותם האישית וכבודם, שנשלל מהם על ידי הנאצים.
הפעילות ב"היכל השמות" הינה הפעילות המרכזית ב-"יד ושם" והחלה בשנות החמישים של המאה שעברה
כאשר בין השנים 1955-1957 התבצע גל מאסיבי של איסוף. באותם שנים נערך מפקד בכל רחבי הארץ כולל תחנות איסוף במבצע זה נאספו כ- 800,000 שמות "דפי עד" אח"כ בשנות ה-70 וה-80 המשיכו לאסוף שמות בצורה לא כל כך מאורגנת.
בשנות ה-90 היתה "קפיצה" במסירת "דפי-עד" וב-92 החלו למחשב את דפי השמות בסוף שנת 99 סיימו להקליד כ- 2,000,000 שמות.
השמות ב"דפי עד" מופיעים בואריינטים שונים וקיימים ביותר מ-20 שפות. המאגר פתוח לחיפוש ברשת (שם נספה, הורה, מצהיר - מוסר "דף עד")
ב-2.6.10 נערך במוזיאון "יד ושם" בירושלים מפגש של ספרנים המטפלים בספרים נדירים. המפגש היה מעשיר מאוד ופתח לנו צוהר לפעילות הרבה והחשובה הנערכת במקום.
בתחילת היום אירח אותנו מנהל ספריית "יד ושם" ד"ר רוברט רוזט שהציג את פעילות המוזיאון.
ראוי לציון שבמוזיאון עובדים כ-700 עובדים ופזורים בו כ-1,000 מחשבים. כמליון מבקרים מגיעים אליו מידי שנה יחידים וקבוצות. המוזיאון אף עובד עם בתי ספר בכל רחבי הארץ ומארגן סמינרים למורים בארץ ובחו"ל (גם ללא יהודים)
מר רוזט תיאר בפנינו את המכלול המוזיאוני החדש הכולל את המוזיאון לתולדות השואה ובו היכל השמות החדש, המוזיאון לאמנות השואה ואת הביתן לתערוכות. שטחו של המוזיאון החדש הוא כ-4,200 מטר מרובע, ורובו בנוי מתחת לפני הקרקע.
המבנה הוא מבנה הלינארי דמוי החץ- 180 מטר אורכו - חודר להר מצדו האחד ויוצא מצדו האחר.
המוזיאון החדש מציג את סיפור השואה מנקודת מבט יהודית ייחודית על ידי חפצים מקוריים, מסמכים, עדויות, סרטים, יומנים, מכתבים ויצירות אמנות גם יחד, תוך שימת דגש על הסיפור האישי של הקרבן ומאפשר למבקר לספוג ולקלוט את שפע המידע באמצעות חוויה חושית רב ממדית. מה שלא התאפשר במוזיאון הישן.

בהמשך תיאר בפנינו מר רוזט את המכון הבינלאומי לחקר השואה הנמצא ב"יד ושם" הפועל לפיתוח ולתיאום של מחקר בין-לאומי, תכנון וישום פרויקטים אקדמיים, אמוץ פרויקטים משותפים למכוני מחקר, תמיכה באקדמאים צעירים החוקרים את השואה ופרסום מחקרים, פרוטוקולים של כנסים, מסמכים ומונוגרפיות בנושא השואה.
עם המכון עובדים צוותים שונים ברחבי העולם האוספים חומרים ועדיות.
במכון מתבצעים עבודות תרגום רבות להנגשת העדויות שנאספו במקומות שונים בעולם.
הפריטים שנאספים מקוטלגים וממויינים בשיטת מיון שפותחה ב"יד ושם" באמצעות תוכנת "ספיר" וזמינים ב-ULI (יש ספרים הניתנים להשאלה.)

במהלך היום נפגשנו גם עם גב' ליאת בן חביב מנהלת מרכז הצפייה הנמצא בליבו של אתר "יד ושם"
גב' בן חביב ספרה לנו על אוסף הסרטים מיונם וקטלוגם. מרכז הצפייה מקטלג סרטים על השואה מכל הז'אנרים ובמגוון שפות. המרכז אף מסריט מגוון עבודות שורשים של הציבור הרחב, ומתעד מפגשים עם נצולי שואה הנערכים בבתי אבות ברחבי הארץ (נקודה מעניינת בהקשר זה הינה תיעוד המפגשים עם הניצולים במהלך שלוש תקופות שונות של חייהם.) נכון לכתיבת שורות אלו נמצאים במרכז הצפייה כ- 3,800 סרטים הנתנים לצפייה במקום.
במהלך המפגש צפינו בסרטו הנוגע ללב של טל יפה " התעלומה במכולה הירוקה" המצורף להלן:

makolet menu

לקראת סיום היום נפגשנו עם מר דוד אייזיק אחראי "היכל השמות".
בהיכל השמות מונצחים היהודים שנספו בשואה באמצעות "דפי עד" בהם נרשמים שמותיהם ופרטיהם הביוגרפיים של הנספים.
בדרך זו מונצחים הנספים כאנשים ולא כמספרים אנונימיים, ומוחזרת להם זהותם האישית וכבודם, שנשלל מהם על ידי הנאצים.
הפעילות ב"היכל השמות" הינה הפעילות המרכזית ב-"יד ושם" והחלה בשנות החמישים של המאה שעברה
כאשר בין השנים 1955-1957 התבצע גל מאסיבי של איסוף. באותם שנים נערך מפקד בכל רחבי הארץ כולל תחנות איסוף במבצע זה נאספו כ- 800,000 שמות "דפי עד" אח"כ בשנות ה-70 וה-80 המשיכו לאסוף שמות בצורה לא כל כך מאורגנת.
בשנות ה-90 היתה "קפיצה" במסירת "דפי-עד" וב-92 החלו למחשב את דפי השמות בסוף שנת 99 סיימו להקליד כ- 2,000,000 שמות.
השמות ב"דפי עד" מופיעים בואריינטים שונים וקיימים ביותר מ-20 שפות. המאגר פתוח לחיפוש ברשת (שם נספה, הורה, מצהיר - מוסר "דף עד")
רחוב סיני הוא רחוב קטן, הפונה מרחוב חורב מזרחה ושוב צפונה, מתחבר לרחוב איילון ופוגש את רחוב מוריה בכיכר קריית ספר. בשנת 1936 רחוב סיני נקרא כבר בשמו זה, אבל בשנותיו הראשונות כינו אותו "רחוב בית הספר", על שום בית הספר הראשון באחוזה שהוקם בו. רחוב סיני היה הרחוב הראשון שאוכלס באחוזה על ידי המתיישבים הראשונים, עולים מרומניה.

בצילום האוויר משנת 1946 הנראה למטה ניתן להבחין שרחוב סיני, הניצב לגן יצחק, עדיין ריק מבתים, מפינת רחוב חורב ועד לבית מס 11. גם הבית הלבן הניצב בתחילתו, ברחוב סיני 1 פינת רחוב מוריה 133, נבנה רק בתחילת שנות הארבעים, ולא קיים בעת טיולנו ברחוב בשנת 1936. אולם כבר אז היו לרחוב זה סיפורים וזיכרונות, ולו הגעתם למקום שנים רבות קודם, בשנות העשרים, הייתם מוצא בו שכונת צריפים שוקקת חיים ופעילות.

8g
רחוב סיני בשנת 1946                                                       רחוב סיני בשנת 2010 מרחוק נראה גן יצחק

"כאן, על צלע אחת של הריש של רחוב סיני, הוקמו צריפים עבור הפועלים" סיפר לי בניהו, בנו של אחד המתיישבים הראשונים בשכונה. עבור מי נבנו הצריפים?
בניהו סיפר: "הצריפים הראשונים נבנו בערך במקום בו עומדים ברחוב סיני בתים מס' 2-6 עד שטח גן הלוחם. שם גרו הפועלים שהחלו בנטיעת עצי האורן ועצי הגפן. הצריף הראשון היה במרחק כ-50 או 60 מטר מרחוב חורב. בצריפים היו הרבה חדרים". פרופ' בן-ארצי מפרט בספרו "להפוך מדבר לכרמל": "בשלהי 1925 נבנו חמישה צריפי עץ שגודלם כ-80 מ"ר. הם חולקו לחדרים ושימשו דיור ארעי לפועלים, שעסקו בהכשרה ובנטיעות ולחברי האגודה העולים ארצה".

שכונת אחוזה תוכננה על ידי האדריכל ריכארד קאופמן כפרבר גנים, ולכן היה צריך לנטוע בה קודם כל עצים. הר הכרמל היה שומם ממאות שנים של רעיית צאן "עות'מאנית". הטמפלרים שתלו אורנים סביב מרכז הכרמל, "הכרמלהיים" דאז, ואילו אחוזה נשארה קירחת. חיים אברמוביץ, בנו של האגרונום, סיפר לי: "בראשית שנות העשרים הגיעו מטעם אגודת "אחוזה" כשלושים פועלים, שנטעו עצים על אדמת הטרשים. משפחתי הגיעה לאחוזה בשנת 1924, ואלו הגיעו לאחוזה מעט לפני משפחתי".
"באחד מהצריפים היה משרד, ומשה גראוור פתח לידו חנות מכולת לפועלים. המכולת הייתה שם עד שנת 1929, אז עברה לרחוב מאפו "2. סיפרה לי נכדתו שרה גראוור. "סבא משה גראוור ישן בצריף כדי לשמור על ה"מכולת" שלהם, בעוד המשפחה מתגוררת בצריף קטן משלה ברחוב קריית ספר 5. במשרד עבדו 2 פקידות: מלכה בראונשטיין ובוניה מרכוס". ובניהו סגל סיפר עוד: "החלוצים גרו שם בחדרים. הורי זכו, כמשפחה, לצריף דו-חדרי. אמא שלי שמה פיילה (קערת פח) על הרצפה כדי לאסוף את מי הגשם. היה שם עמוד עם פנס לוקס, והוא שהאיר את הצריף. רוב הפועלים היו חלוצים, רובם רווקים, שאחרי שעות העבודה שמחו ורקדו".

גם יוסף סגל ואשתו היו בין הנוטעים ושכרם היה 25 גרוש ליום עבודה. בספרו של חגי סגל מסופר על "חיל החלוץ של השכונה: רוב חברי הקבוצה היו סטודנטים עולים מרוסיה ומגרמניה, שלמרות השכלתם הגבוהה התנדבו להיות פועליה השחורים של המהפכה הציונית. סבתא (מלכה סגל) זכרה לטובה את עליצותם המתמדת, אך לא הסתירה את ביקורתה על מוסר העבודה שלהם... שרק שמועת הגעתו של מפקח העבודה, הייתה גורמת להם לשנס מותניים ולאמץ קצת שרירים."

אליעזר ינובסקי, יליד 1896 מאוקראינה, נקרא גם הוא לאחוזה מסג'רה בסביבות שנת 1925 כדי לסייע בנטיעות. לפני בואו עבד בפורייה, בחברה בשם 'אגודת נטעים', שעסקה בנטיעת כרמים של שקדים, והיה חקלאי מיומן. הוא הגיע עשרה חודשים לפני משפחתו, והתגורר בצריפים של רחוב סיני. בזיכרונותיו, שנמסרו לי על-ידי בתו, הוא כותב: "אחוזה של פעם הייתה רק כמה שורות של צריפים, כמו רכבת, כלומר, חדרים בשורה אחת עם קירות משותפים". בנוסף לעבודת הנטיעות, שימש ינובסקי גם העגלון של אחוזה, "ופעם בשבוע," כתב יוסף סגל, "ביום ה', נסע העירה בשביל קניות לצורכי שבת. הירידה והעלייה נמשכו כל אחת שעתיים שלוש או ארבע. מי שמצא חינו בעיני מר ינובסקי ישב כמו פריץ בעגלה והשאר רגלי על יד העגלה..."

באותה תקופה הגיע לאחוזה גם האגרונום יוסף אברמוביץ להנחות את השותלים (ראו פרק ג'), אך הוא ומשפחתו לא גרו בצריפים, אלא במעלה רחוב חורב, בפינת רחוב אידר. יוסף סגל כתב בזיכרונותיו ש"צריפים גדולים אחדים נבנו על שתיים מגבעות האחוזה בשביל הפועלים שעבדו כאן". גבעה אחת מצויה 300 מ' מעל הים ופסגתה רחוב סיני, והגבעה השנייה היא "ההר של ונטורה", ברחוב הנטקה ובסביבות רחוב אינשטיין של היום.

9g
החלוצים עוסקים בנטיעות

לאה ארז טננבוים
לבית מוסקוביץ סיפרה בראיון: "כשבאתי בשנת תרפ"ה (1925), מצאתי את משפחת גראוור ואברמוביץ באחוזה ואת משפחת ריגר על-יד האחוזה. אחרי כן נבנו צריפים גדולים אחדים על שתים מגבעות אחוזה, בשביל הפועלים שעבדו כאן.
גבעה אחת הייתה כאן, ברחוב סיני. בשבט, בלילות גשם, הייתי ישנה עם אגן על החזה מפני הדלף. עכברים גדולים מאד רקדו מעל לראשנו, כי חתול עוד טרם היה באחוזה. גם ציפורים לא נראו עוד מחוסר אילנות".

"אחוזה נוסדה בחנותו של מר זינגר ברחוב ליפסקן בבוקרשט רומניה..." כותב יוסף סגל בזיכרונותיו.

"בשנת 1921 נוסדה בבוקרשט "אגודת אחוזה" ע"י ארבעה ציונים: מר ישראל מרכוס ואפרים כ"ץ, בעל חנות מר זינגר והמורה יוסף סגל. אלו יצרו קשר עם בנק אפ"ק ומצאו אדמה ראויה להקמת שכונה גדולה בהר הכרמל". "הרעיון היה לארגן בתפוצות אירופה קבוצות של יהודים שוחרי ציון, שירכשו בתשלומים אחוזת קרקע במרומי הכרמל. חברי הקבוצה ימתינו בגלות עד אשר תירכש הקרקע, תעובד ותצמיח פירות, ויבואו ארצה על טפם ורכושם רק כשהכנסתם ממנה תהיה מובטחת". כך מספר לנו חגי סגל בספרו המרתק "רק לא מלחמת אחים".
יוסף סגל ממשיך לספר בזיכרונותיו: "לפני כן נוסדה אחוזה א' במטרה לקנות כברת אדמה על יד חדרה. וקראו למתנדבים לקנות כל אחד 50 דונמים. קניתי ושילמתי... ובדרך הביתה נזכרתי מה שכתוב בתנ"ך... והריני משבט לוי, ולשבט זה נאסר בתורה לקנות קרקעות מרובות... עד שנודע לי שהקניה בחדרה נתבטלה ויש הצעה חדשה לקנות מגרשים על הר הכרמל. חמישה דונמים לכל חבר ושמחתי על זה.

בשנת 1924 נערך טקס על שטח האגודה על הכרמל בהשתתפות הנציב העליון היהודי הראשון והוכרז על קריאת היישוב על שמו של הנציב - אחוזת הרברט סמואל". יוסף סגל היה הראשון מחברי הקבוצה שארז את חפציו בשנת 1925 ויצא עם משפחתו מרומניה לארץ ישראל.

גודל המגרשים שנקנו עוד ברומניה היה כשני דונם ויותר. על מגרשים אלו אנו רואים בשנת 2010 ארבעה בתים. אך אז, עמד על כל מגרש בית קטן, ובהתחלה, עד לבניית הבית, עמד על המגרש צריף, ובשאר השטח ניטע בוסתן. הכוונה הייתה להפוך את אחוזה למעין יישוב חקלאי. "בתכנית הקמתה של אחוזה", מציין ד"ר אפרים נתנזון, "ניתן להבחין ברעיונות הבאים: התיישבות ליד עיר, שילוב עבודה חקלאית במשק עזר עם עבודה בעיר, וכן "התיישבות ללא מתיישבים", כשחברת "אחוזה" נוטלת על עצמה את ביצוע השלב הראשון של ההתיישבות" תכנון היישוב, פרצלציה של השטח, נטיעת עצי פרי ויער, אספקת מים, חשמל וסלילת כבישים". ד"ר אפרים נתנזון טוען במאמרו ש"דובר בהקמתה של עיר בכרמל ולא שכונה של חיפה". אך כידוע היום, אחוזה לא הפכה לא לישוב חקלאי ולא לעיר, אלא לשכונה יוקרתית בעיר חיפה.

בנובמבר 1925 ניתנה הוראה למנהלת אחוזה על הכרמל להתחיל בבניית הבתים הראשונים.
בדו"ח אגודת אחוזה, מספר ד"ר נתנזון, נרשם: עד שנת 1927 כבר עמדו בשטחה של אחוזה שלושים ותשעה בתים, בנוסף לאחד עשר צריפים וחמישה צריפים המשמשים למגורי הפועלים. מספר התושבים באותה תקופה היה 127 חברי אחוזה. לאלו יש להוסיף כ-100 פועלים שאינם חברי אגודה, אבל עובדים וגרים במקום. בסוף שנת 1927 נמצאים באחוזה, פרט למבני המגורים והמבנים הציבוריים גם חנות מכולת של משפחת גראוור. קבוצה של רווקים, ביניהם שלום איכבום, הקימו נגריה בסביבות רחוב ויתקין וכן הוקם בית מלאכה לפחחות של משפחת רודוי ברחוב איילון.

כמה מתושבי אחוזה הותיקים סיפרו לי שהם הם המתיישבים הראשונים בשכונה. משפחת אברמוביץ התיישבה בשנת 1924 באופן זמני בבית אבן במעלה רחוב חורב והביאה את הילד הראשון לשכונה, הוא חיים אברמוביץ. משפחת גראוור הגיעה לכאן בשנת 1925 או 1926 ותקעה יתד ברחוב קריית ספר 5. אך גם שרה גראוור זכרה שמשפחת ריגר הגיעה לפניהם והשתקעה בפאתי אחוזה, בסביבת רחוב הנדיב של היום. בביתם גם היה בית הכנסת הראשון. משפחת סגל הגיעה לאחוזה בסוף חורף 1926 ועד מהרה הקימה צריף ברחוב סיני 18. בנם ידידיה סגל היה הילד הראשון שנולד באחוזה. גם משפחת מוסקוביץ הקימה צריף בשנה זו.

על הבתים שהקימו המתיישבים הראשנים ועל המשפחות שגרו ברחוב סיני, תוכלו לקרוא בפרקים הבאים.

וכשאתם מזדמנים לרחוב סיני כיום, ומחפשים חניה..., דמיינו את המקום כפי שנראה בשנת 1936, או אפילו בשנת 1925: ריק ממכוניות, נקי מזיהום אויר, ללא עצים וללא בתים. ואם תעצמו עיניים ותפקחו את אוזניכם, תוכלו לשמוע את שירת הנוטעים ואת הלמות מכושי הפועלים על אדמת אחוזה.

10g
סלילת הכביש הראשי באחוזה בשנים 1925/26                                    סלילת הכביש לאחוזה 1926

מקורות:

בן-ארצי, יוסי. להפוך מדבר לכרמל, התהוות הכרמל כמרחב נבדל בעיר מעורבת, 1948-1918. ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ד 2004

דביר, אדם. אחוזת סר הרברט סמואל, השנים הראשונות - 70 שנה לאחוזה, הקליט כתב וערך: ד"ר ד. אדם דביר, עירית חיפה, האגף לתרבות, יוני 1996

סגל, חגי. רק לא מלחמת אחים. בית אל : שילה/ברכץ, תשס"ט 2009.

אחוזה - תושבים מספרים. קורס להכרת א"י תשנ"ב, 1991.1992. מגישות יהודית ארד ורונית גיא (החוברת נמצאת בעמותה לתולדות חיפה).

נתנזון, אפרים. ומרכוס, ישראל - חוזה ההתיישבות של יהודי רומניה בארץ-ישראל ("תקוות ישראל" ו-"אחוזה") על הכרמל. יהדות רומניה בתקומת ישראל, כרך ג'. עמ' 83-91

את הראיונות עם שרה גראוור, יוסף אברמוביץ ובניהו סגל ערכתי בשנים 2005-2006.
התמונה של הנוטעים ניתנה לי על ידי חיים אברמוביץ

התמונה של סוללי הכבישים היא מתוך מאמרו של ד"ר אפרים נתנזון, התמונה של סלילת הכבישים היא מתוך החוברת: אחוזת סר הרברט סמואל, השנים הראשונות - 70 שנה לאחוזה, הקליט כתב וערך: ד"ר ד. אדם דביר, עירית חיפה, האגף לתרבות, יוני 1996.

קטע התמונה של אחוזה - מתוך מאגר התצלומים הלאומי

התמונה הצבעונית של רחוב סיני צולמה על ידי.
רחוב סיני הוא רחוב קטן, הפונה מרחוב חורב מזרחה ושוב צפונה, מתחבר לרחוב איילון ופוגש את רחוב מוריה בכיכר קריית ספר. בשנת 1936 רחוב סיני נקרא כבר בשמו זה, אבל בשנותיו הראשונות כינו אותו "רחוב בית הספר", על שום בית הספר הראשון באחוזה שהוקם בו. רחוב סיני היה הרחוב הראשון שאוכלס באחוזה על ידי המתיישבים הראשונים, עולים מרומניה.

בצילום האוויר משנת 1946 הנראה למטה ניתן להבחין שרחוב סיני, הניצב לגן יצחק, עדיין ריק מבתים, מפינת רחוב חורב ועד לבית מס 11. גם הבית הלבן הניצב בתחילתו, ברחוב סיני 1 פינת רחוב מוריה 133, נבנה רק בתחילת שנות הארבעים, ולא קיים בעת טיולנו ברחוב בשנת 1936. אולם כבר אז היו לרחוב זה סיפורים וזיכרונות, ולו הגעתם למקום שנים רבות קודם, בשנות העשרים, הייתם מוצא בו שכונת צריפים שוקקת חיים ופעילות.

רחוב סיני, 1946
רחוב סיני בשנת 1946                                                       רחוב סיני בשנת 2010 מרחוק נראה גן יצחק

"כאן, על צלע אחת של הריש של רחוב סיני, הוקמו צריפים עבור הפועלים" סיפר לי בניהו, בנו של אחד המתיישבים הראשונים בשכונה. עבור מי נבנו הצריפים?
בניהו סיפר: "הצריפים הראשונים נבנו בערך במקום בו עומדים ברחוב סיני בתים מס' 2-6 עד שטח גן הלוחם. שם גרו הפועלים שהחלו בנטיעת עצי האורן ועצי הגפן. הצריף הראשון היה במרחק כ-50 או 60 מטר מרחוב חורב. בצריפים היו הרבה חדרים". פרופ' בן-ארצי מפרט בספרו "להפוך מדבר לכרמל": "בשלהי 1925 נבנו חמישה צריפי עץ שגודלם כ-80 מ"ר. הם חולקו לחדרים ושימשו דיור ארעי לפועלים, שעסקו בהכשרה ובנטיעות ולחברי האגודה העולים ארצה".

שכונת אחוזה תוכננה על ידי האדריכל ריכארד קאופמן כפרבר גנים, ולכן היה צריך לנטוע בה קודם כל עצים. הר הכרמל היה שומם ממאות שנים של רעיית צאן "עות'מאנית". הטמפלרים שתלו אורנים סביב מרכז הכרמל, "הכרמלהיים" דאז, ואילו אחוזה נשארה קירחת. חיים אברמוביץ, בנו של האגרונום, סיפר לי: "בראשית שנות העשרים הגיעו מטעם אגודת "אחוזה" כשלושים פועלים, שנטעו עצים על אדמת הטרשים. משפחתי הגיעה לאחוזה בשנת 1924, ואלו הגיעו לאחוזה מעט לפני משפחתי".
"באחד מהצריפים היה משרד, ומשה גראוור פתח לידו חנות מכולת לפועלים. המכולת הייתה שם עד שנת 1929, אז עברה לרחוב מאפו "2. סיפרה לי נכדתו שרה גראוור. "סבא משה גראוור ישן בצריף כדי לשמור על ה"מכולת" שלהם, בעוד המשפחה מתגוררת בצריף קטן משלה ברחוב קריית ספר 5. במשרד עבדו 2 פקידות: מלכה בראונשטיין ובוניה מרכוס". ובניהו סגל סיפר עוד: "החלוצים גרו שם בחדרים. הורי זכו, כמשפחה, לצריף דו-חדרי. אמא שלי שמה פיילה (קערת פח) על הרצפה כדי לאסוף את מי הגשם. היה שם עמוד עם פנס לוקס, והוא שהאיר את הצריף. רוב הפועלים היו חלוצים, רובם רווקים, שאחרי שעות העבודה שמחו ורקדו".

גם יוסף סגל ואשתו היו בין הנוטעים ושכרם היה 25 גרוש ליום עבודה. בספרו של חגי סגל מסופר על "חיל החלוץ של השכונה: רוב חברי הקבוצה היו סטודנטים עולים מרוסיה ומגרמניה, שלמרות השכלתם הגבוהה התנדבו להיות פועליה השחורים של המהפכה הציונית. סבתא (מלכה סגל) זכרה לטובה את עליצותם המתמדת, אך לא הסתירה את ביקורתה על מוסר העבודה שלהם... שרק שמועת הגעתו של מפקח העבודה, הייתה גורמת להם לשנס מותניים ולאמץ קצת שרירים."

אליעזר ינובסקי, יליד 1896 מאוקראינה, נקרא גם הוא לאחוזה מסג'רה בסביבות שנת 1925 כדי לסייע בנטיעות. לפני בואו עבד בפורייה, בחברה בשם 'אגודת נטעים', שעסקה בנטיעת כרמים של שקדים, והיה חקלאי מיומן. הוא הגיע עשרה חודשים לפני משפחתו, והתגורר בצריפים של רחוב סיני. בזיכרונותיו, שנמסרו לי על-ידי בתו, הוא כותב: "אחוזה של פעם הייתה רק כמה שורות של צריפים, כמו רכבת, כלומר, חדרים בשורה אחת עם קירות משותפים". בנוסף לעבודת הנטיעות, שימש ינובסקי גם העגלון של אחוזה, "ופעם בשבוע," כתב יוסף סגל, "ביום ה', נסע העירה בשביל קניות לצורכי שבת. הירידה והעלייה נמשכו כל אחת שעתיים שלוש או ארבע. מי שמצא חינו בעיני מר ינובסקי ישב כמו פריץ בעגלה והשאר רגלי על יד העגלה..."

באותה תקופה הגיע לאחוזה גם האגרונום יוסף אברמוביץ להנחות את השותלים (ראו פרק ג'), אך הוא ומשפחתו לא גרו בצריפים, אלא במעלה רחוב חורב, בפינת רחוב אידר. יוסף סגל כתב בזיכרונותיו ש"צריפים גדולים אחדים נבנו על שתיים מגבעות האחוזה בשביל הפועלים שעבדו כאן". גבעה אחת מצויה 300 מ' מעל הים ופסגתה רחוב סיני, והגבעה השנייה היא "ההר של ונטורה", ברחוב הנטקה ובסביבות רחוב אינשטיין של היום.

חלוצים עוסקים בנטיעות
החלוצים עוסקים בנטיעות

לאה ארז טננבוים
לבית מוסקוביץ סיפרה בראיון: "כשבאתי בשנת תרפ"ה (1925), מצאתי את משפחת גראוור ואברמוביץ באחוזה ואת משפחת ריגר על-יד האחוזה. אחרי כן נבנו צריפים גדולים אחדים על שתים מגבעות אחוזה, בשביל הפועלים שעבדו כאן.
גבעה אחת הייתה כאן, ברחוב סיני. בשבט, בלילות גשם, הייתי ישנה עם אגן על החזה מפני הדלף. עכברים גדולים מאד רקדו מעל לראשנו, כי חתול עוד טרם היה באחוזה. גם ציפורים לא נראו עוד מחוסר אילנות".

"אחוזה נוסדה בחנותו של מר זינגר ברחוב ליפסקן בבוקרשט רומניה..." כותב יוסף סגל בזיכרונותיו.

"בשנת 1921 נוסדה בבוקרשט "אגודת אחוזה" ע"י ארבעה ציונים: מר ישראל מרכוס ואפרים כ"ץ, בעל חנות מר זינגר והמורה יוסף סגל. אלו יצרו קשר עם בנק אפ"ק ומצאו אדמה ראויה להקמת שכונה גדולה בהר הכרמל". "הרעיון היה לארגן בתפוצות אירופה קבוצות של יהודים שוחרי ציון, שירכשו בתשלומים אחוזת קרקע במרומי הכרמל. חברי הקבוצה ימתינו בגלות עד אשר תירכש הקרקע, תעובד ותצמיח פירות, ויבואו ארצה על טפם ורכושם רק כשהכנסתם ממנה תהיה מובטחת". כך מספר לנו חגי סגל בספרו המרתק "רק לא מלחמת אחים".
יוסף סגל ממשיך לספר בזיכרונותיו: "לפני כן נוסדה אחוזה א' במטרה לקנות כברת אדמה על יד חדרה. וקראו למתנדבים לקנות כל אחד 50 דונמים. קניתי ושילמתי... ובדרך הביתה נזכרתי מה שכתוב בתנ"ך... והריני משבט לוי, ולשבט זה נאסר בתורה לקנות קרקעות מרובות... עד שנודע לי שהקניה בחדרה נתבטלה ויש הצעה חדשה לקנות מגרשים על הר הכרמל. חמישה דונמים לכל חבר ושמחתי על זה.

בשנת 1924 נערך טקס על שטח האגודה על הכרמל בהשתתפות הנציב העליון היהודי הראשון והוכרז על קריאת היישוב על שמו של הנציב - אחוזת הרברט סמואל". יוסף סגל היה הראשון מחברי הקבוצה שארז את חפציו בשנת 1925 ויצא עם משפחתו מרומניה לארץ ישראל.

גודל המגרשים שנקנו עוד ברומניה היה כשני דונם ויותר. על מגרשים אלו אנו רואים בשנת 2010 ארבעה בתים. אך אז, עמד על כל מגרש בית קטן, ובהתחלה, עד לבניית הבית, עמד על המגרש צריף, ובשאר השטח ניטע בוסתן. הכוונה הייתה להפוך את אחוזה למעין יישוב חקלאי. "בתכנית הקמתה של אחוזה", מציין ד"ר אפרים נתנזון, "ניתן להבחין ברעיונות הבאים: התיישבות ליד עיר, שילוב עבודה חקלאית במשק עזר עם עבודה בעיר, וכן "התיישבות ללא מתיישבים", כשחברת "אחוזה" נוטלת על עצמה את ביצוע השלב הראשון של ההתיישבות" תכנון היישוב, פרצלציה של השטח, נטיעת עצי פרי ויער, אספקת מים, חשמל וסלילת כבישים". ד"ר אפרים נתנזון טוען במאמרו ש"דובר בהקמתה של עיר בכרמל ולא שכונה של חיפה". אך כידוע היום, אחוזה לא הפכה לא לישוב חקלאי ולא לעיר, אלא לשכונה יוקרתית בעיר חיפה.

בנובמבר 1925 ניתנה הוראה למנהלת אחוזה על הכרמל להתחיל בבניית הבתים הראשונים.
בדו"ח אגודת אחוזה, מספר ד"ר נתנזון, נרשם: עד שנת 1927 כבר עמדו בשטחה של אחוזה שלושים ותשעה בתים, בנוסף לאחד עשר צריפים וחמישה צריפים המשמשים למגורי הפועלים. מספר התושבים באותה תקופה היה 127 חברי אחוזה. לאלו יש להוסיף כ-100 פועלים שאינם חברי אגודה, אבל עובדים וגרים במקום. בסוף שנת 1927 נמצאים באחוזה, פרט למבני המגורים והמבנים הציבוריים גם חנות מכולת של משפחת גראוור. קבוצה של רווקים, ביניהם שלום איכבום, הקימו נגריה בסביבות רחוב ויתקין וכן הוקם בית מלאכה לפחחות של משפחת רודוי ברחוב איילון.

כמה מתושבי אחוזה הותיקים סיפרו לי שהם הם המתיישבים הראשונים בשכונה. משפחת אברמוביץ התיישבה בשנת 1924 באופן זמני בבית אבן במעלה רחוב חורב והביאה את הילד הראשון לשכונה, הוא חיים אברמוביץ. משפחת גראוור הגיעה לכאן בשנת 1925 או 1926 ותקעה יתד ברחוב קריית ספר 5. אך גם שרה גראוור זכרה שמשפחת ריגר הגיעה לפניהם והשתקעה בפאתי אחוזה, בסביבת רחוב הנדיב של היום. בביתם גם היה בית הכנסת הראשון. משפחת סגל הגיעה לאחוזה בסוף חורף 1926 ועד מהרה הקימה צריף ברחוב סיני 18. בנם ידידיה סגל היה הילד הראשון שנולד באחוזה. גם משפחת מוסקוביץ הקימה צריף בשנה זו.

על הבתים שהקימו המתיישבים הראשנים ועל המשפחות שגרו ברחוב סיני, תוכלו לקרוא בפרקים הבאים.

וכשאתם מזדמנים לרחוב סיני כיום, ומחפשים חניה..., דמיינו את המקום כפי שנראה בשנת 1936, או אפילו בשנת 1925: ריק ממכוניות, נקי מזיהום אויר, ללא עצים וללא בתים. ואם תעצמו עיניים ותפקחו את אוזניכם, תוכלו לשמוע את שירת הנוטעים ואת הלמות מכושי הפועלים על אדמת אחוזה.

סלילת הכביש הראשי באחוזה, 1925-6
סלילת הכביש הראשי באחוזה בשנים 1925/26                                    סלילת הכביש לאחוזה 1926

מקורות:

בן-ארצי, יוסי. להפוך מדבר לכרמל, התהוות הכרמל כמרחב נבדל בעיר מעורבת, 1948-1918. ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ד 2004

דביר, אדם. אחוזת סר הרברט סמואל, השנים הראשונות - 70 שנה לאחוזה, הקליט כתב וערך: ד"ר ד. אדם דביר, עירית חיפה, האגף לתרבות, יוני 1996

סגל, חגי. רק לא מלחמת אחים. בית אל : שילה/ברכץ, תשס"ט 2009.

אחוזה - תושבים מספרים. קורס להכרת א"י תשנ"ב, 1991.1992. מגישות יהודית ארד ורונית גיא (החוברת נמצאת בעמותה לתולדות חיפה).

נתנזון, אפרים. ומרכוס, ישראל - חוזה ההתיישבות של יהודי רומניה בארץ-ישראל ("תקוות ישראל" ו-"אחוזה") על הכרמל. יהדות רומניה בתקומת ישראל, כרך ג'. עמ' 83-91

את הראיונות עם שרה גראוור, יוסף אברמוביץ ובניהו סגל ערכתי בשנים 2005-2006.
התמונה של הנוטעים ניתנה לי על ידי חיים אברמוביץ

התמונה של סוללי הכבישים היא מתוך מאמרו של ד"ר אפרים נתנזון, התמונה של סלילת הכבישים היא מתוך החוברת: אחוזת סר הרברט סמואל, השנים הראשונות - 70 שנה לאחוזה, הקליט כתב וערך: ד"ר ד. אדם דביר, עירית חיפה, האגף לתרבות, יוני 1996.

קטע התמונה של אחוזה - מתוך מאגר התצלומים הלאומי

התמונה הצבעונית של רחוב סיני צולמה על ידי.
חמישי, 27 מאי 2010 00:00

תרומה של 17 ספרים נדירים

dsc 00981
חלק מהספרים שתרם מר סיאנו

לאחרונה קבלה ספריית הנדירים תרומה של כ-17 ספרים נדירים ואיכותיים בתחום היודאיקה מן המאות 16-18
התורם מר רפי סיאנו הגיע לספריית הנדירים להשתמש בספרים, במהלך שהותו בספריה סיפר שהוא מחזיק בביתו ספרים וכתבי-עת נדירים שירש מחמו ד"ר פייט וילר ז"ל, שהיה מנהיג ציוני, נשיא קרן היסוד בשוויץ, ד"ר לשם כבוד ממכון ויצמן למדע ובין מקימי המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה.
מר סיאנו ציין שכבר זמן מה הוא מחפש מקום שיש בו אחסון ואפשרות שימוש נאות לספרים איכותיים ונדירים אלו וספריית הנדירים שלנו נראית לו מקום ראוי.
בעזרת תרומה נדיבה זו קבלה הספריה ספר שמהדורה אחרת שלו היתה בסטאטוס "אבוד" ספרים שקיימים בספריה במהדורות אחרות, וספרים נוספים/חדשים לאוסף.

9

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: עדינה צור ג'יג'י. צילום: ג'ני כרמל
 ‬