סקירות ועדכונים
סקירות ועדכונים
אני חוצה את הכביש לכיוון רחוב דישראלי. בשנת 1936 רחוב דישראלי מכונה עדיין בפי תושבי אחוזה רחוב הפרות, על שום שלוש הרפתות השוכנות בו.

בשנת 1952, כשיבוא אבי לפקוד את המגרש שקנה בשנות השלושים ברחוב דישראלי, הוא ינוס מכאן בבהלה בגלל שמו של הרחוב, ויקנה דירה במרכז הכרמל. בפינת הרחובות חורב ודישראלי מגרש גדול ועליו בית קטן.

השכנים ברחוב מספרים, שהבית נבנה בשנת 1929 וכמה מהם זוכרים את ד"ר פוזנר שגר בבית קטן בחלק האחורי של המגרש.
בספר על רופאיה של ארץ-ישראל נמצאת רק שורה אחת: ד"ר פרידריך פוזנר, רופא מחיפה, שכונת אחוזה. עבד בשנות השלושים. רישיון מס' 1757. מספרים שחזר לגרמניה ומשם הגר לארצות הברית.

אחוזה, 1946
שנת 1946, הבית בצפונה של הכיכר, בפינת הרחובות חורב ודישראלי

ברשימת דיירים באחוזה משנת 1946 יירשם: יצחק ארטן, בעל הבית בדישראלי 1. הדיירים: פריץ לב, דוד גרינברג, משה דוד, אדולף קוטנר, מינה הרצברג, יונה אפלבאום (חנות), הינץ לזרוס, יצחק ונטורה.
כן נרשם "שרות מכוניות מס' 4". לדברי שכנים, הבית היה בית קטן משהו היום ועמד בפינת המגרש.
יצחק ארטן, יליד 1899 מוורשה וסוניה, ילידת 1909 מביאליסטוק, קנו את הבית בשנת 1936 וגרו בו עם ילדיהם. בשנת 1941 נרשם בספר הטלפונים שליצחק ארטן "בימ"ס לזכוכית, מראות, חלונות ראוה ומתקבלות עבודות זגגות", רח' הרצל 69.
משפחת ארטן תגור בבית עד שנת 1945 בצד הפונה לחורב בקומה א'. בשנת 1940 האיטלקים יפציצו את חיפה. הרבה חלונות ישברו בבתים. תושב אחוזה סיפר לי שיצחק ארטן, שהתחיל את דרכו בסלילת כבישים, תיקן זגוגיות רבות באותה שנה....

משפחת דוד תכנס לגור בחורב 13 בשנת 1942. משה דוד Davids נולד בהולנד בשנת 1907 ועלה לארץ בשנת 1931. סלמה ברך דוד נולדה גם היא בהולנד בשנת 1907 ועלתה ארצה בשנת 1936. בנם יוחנן סיפר שהייתה כאן קהילה הולנדית קטנה, באמצעותה נפגשו.
משה דוד הוא רואה חשבון בעיר. בנו יוחנן יולד בשנת 1950 ויהיה בן שנה וחצי כשיעברו לכאן. המשפחה תגור בפינת הבית, מעל לחנות המכולת, שתהיה אז "המכולת של לישה". חלונות המרפסת שלהם יפנו גם לחורב וגם לרחוב דישראלי. המשפחה תגור בבית בשכירות. יוחנן יגור בבית עד לנישואיו בשנת 1962 ואמו תעבור בשנת 1963 לרח' איינשטיין. המרפסת הפינתית של הבית הייתה בתחילה מעוגלת, ולבית הייתה רק קומה אחת מעל לחנות.

בשנת 1945 יורחב הבית, יתווסף לו אגף, והוא יגיע לגודלו הנוכחי.
לרגל השיפוצים והוספת הקומה, תהפוך המרפסת העגולה של משפחת דוד למרובעת. משפחת ארטן תעבור לגור בקומה העליונה. כפי שניתן לראות בתצלום משנת 1945, בחלק הצפוני של האגף הפונה לרחוב חורב אין עדיין חנויות. קיימת רק המכולת הפינתית.

חורב 13
רחוב חורב 13, פינת דישראלי, 1945            רחוב חורב 13, פינת דישראלי, 2009

בקומה מתחת למשפחת דוד גרה משפחתו של ד"ר הייכמן, קרדיולוג ברמב"ם. יהושוע הייכמן נולד באוקראינה בשנת 1896. ב-1919 סיים את לימודי הרפואה בוינה ועבד שם בשנים 1920-1928. אחר כך השתלם בוינה.
בסוף 1932 עלה ארצה התיישב ברעננה ועבד שם בקופ"ח. ב-1935 התמנה מנהל בקופ"ח בירושלים. בשנת 1947 יעבור לחיפה כדי לפתוח את המרפאה הקרדיולוגית הראשונה של קופ"ח.
ב-1949 ינהל את ביה"ח כרמל בחיפה ובשנת 1950 יתמנה מנהל מחלקת פנימית א' ברמב"ם, תפקיד שימלא עד מותו בשנת 1960. גם לד"ר יהושע פגי, השכן מרחוב דישראלי 3 הייתה פרקטיקה בבניין, בזמן לא ידוע.

שרה הרצוג פורגס סיפרה שאביה עמרם הרצוג בן משה, היה יליד הארץ שנת 1889, נכנס לגור בבית בשנת 1948 עם אשתו לאה רוזנפלד וארבעת ילדיהם: שרה, יוסי, משה ופיני.
עמרם הרצוג יפתח את חנות המכולת שלו בבניין שממול, ברחוב חורב 16. משפחת הרצוג תגור בקומה ראשונה של הבית. המשפחה תעבור לכאן ממשמר הירדן, שתיכבש ע"י הסורים במלחמת העצמאות ותיהרס. עמרם, יליד 1889, היה חקלאי במשמר הירדן והיו לו שם שדות. אשתו לאה, ילידת הארץ גם היא, גרה בילדותה במטולה. עמרם נפטר בגיל 67 בשנת 1965 ולאה בת עמרם ופייגה נפטרה בשנת 1969.

קלמן מילר יפתח כאן מחלבה-מעדנייה בין השנים 1941-1945. בנו חיים סיפר לי שמכרו בחנות בעיקר דברי חלב. "תנובה" בקיבוץ יגור סיפקה את התוצרת, ו"היה גם לחם טרי מהמאפייה של שיידו ואסר". אידה מילר בישלה אוכל ממוצרי החלב והבריטים אהבו להיכנס ולקנות מוצרים אלו. בסמוך למחלבה, ב"כיכר" המוארכת, היה לבריטים מגרש כדורגל וגם בי"ס לרכיבה על סוסים. את המכולת של קלמן מילר תחליף המכולת של לישה, שתחליף אותה בשנות החמישים המכולת של בן-זהב. קלמן מילר עצמו יפתח חנות ברחוב מוריה 131.

חנויות שונות יפתחו בבניין זה במשך השנים: יהיה שם בית קפה, אותו ינהלו שתי גברות. "היה להן פטפון שניגן שירים" נזכר יוחנן דוד. אחר כך תפתח כאן חנות הבשר של לוקוב, יהיה כאן סנדלר, שאת חנותו יקנה אברהם בר ויפתח חנות לצרכי בנין וכלים, ואני אקנה אצלו נורות וברזים, ואזמין אותו לתקן נזילות בצינורות הדירה שלנו.

בצד הפונה לרחוב חורב תהיה בבית זה חנות הירקות של רינה זמיר וחנות של יונה אפלבאום. בשנות התשעים יהיה כאן גם ספר. בפינת הבניין תהיה חנות בגדים בשם "פוש", אותה תחליף חנות הבגדים "סבנטין", הקיימת שם גם בשנת 2009.

קלמן מילר
קלמן מילר בפתח חנותו ברחוב מוריה

יצחק ארטן, משה דוד וקלמן מילר אינם עמנו עוד, אך הבניין עומד לו במקומו ומשקיף על העוברים ושבים. תהפוכות רבות עברו על בית זה, ועוד נכונו לו גלגולים שונים. האם תוכלו לזכור בעוד שנים מספר מה הייתה צורתו בשנת 2009?

מקורות:

לוי, נסים ויעל. רופאיה של ארץ ישראל, זיכרון יעקב, איתי בחור הוצאה לאו"ר, 2008

שיחות עם עוזי ארט, יוחנן דוד, שרה הרצוג פורגס, מרים סמולנסק, חיים מילר ועוד תושבים ותיקים באחוזה, בשנים 2005-2008

התמונה של אחוזה - מבט מהאויר, 1946, היא קטע קטן מתמונה הנמצאת באוסף
התצלומים של לשכת העיתונות.

התמונה של מר קלמן מילר נמסרה לי באדיבותו של חיים מילר

התמונה של רחוב חורב בשנת 1945, נמסרה לי באדיבות בנותיו של ד"ר פגי, מרחוב דישראלי

התמונה הצבעונית צולמה על ידי בשנת 2009
שני, 26 אוקטובר 2009 00:00

ליאורה קרן ז"ל




פרידה מחברה היא תמיד קשה, ובמקרה של ליאורה קשה שבעתיים. ליאורה פעלה בספריה במגוון כה רחב של תחומים שנוכחותה השפיעה עמוקות על אלו שנעזרו בשירותיה ועל רבות מההחלטות והפעילויות של הספריה. ליאורה היתה ממשכימות הקום בספריה, מאלו הפותחים את הספריה ונהנים משעת החסד לפני שדלתות הספריה נפתחות והסטודנטים והסגל מגיעים. ידיעותיה של ליאורה וניסיונה המקצועי העשיר הביאו רבים להתייעץ ולהיעזר בה והאהבה שלה לכל הפנים של עיסוקה כספרנית הניעו אותה באופן קבוע ממשרדה בשירותים הטכניים, שם עסקה בקיטלוג ומיון של פריטים בעברית, לדלפק היעץ שם סייעה בשאלות מחקר פשוטות ומורכבות, בהתמחות בלימודי המקרא, התחום אותו פיתחה בהתמדה ומקצועיות.

ואם באלו לא די היתה ליאורה ממהרת לפגישה על הנושאים במפתח לכתבי עת בעברית, להגיה פרסום של הספריה ולתת עצה בנוגע לכללי הכתיב, וחוזר חלילה. תמיד מנסה להספיק יותר משהיום מכיל, וכאשת משפחה מסורה היתה מתמרנת בין העזרה למשפחה, להורים, לטיפול בנכדים, ולמטלות הרבות שהוטלו עליה בעבודה, כל אלו נעשו באופן מושלם, בחיוך ובאהבה.

בשנה האחרונה בה נאבקת במחלה שמרת עלינו מרחוק, ובחרת להתמודד עם המחלה
בכוחות עצמך, בשקט ובצניעות שאיפיינו את הליכותייך. הליכתך מאיתנו בטרם עת הותירו אותנו עם דמותך כשהיתה, כואבים וחסרים.
חברייך לצוות הספריה
ליאורה קרן ז"ל ) 2.10.2008 – 21.9.1949 )
שני, 26 אוקטובר 2009 00:00

ליאורה קרן ז"ל




פרידה מחברה היא תמיד קשה, ובמקרה של ליאורה קשה שבעתיים. ליאורה פעלה בספריה במגוון כה רחב של תחומים שנוכחותה השפיעה עמוקות על אלו שנעזרו בשירותיה ועל רבות מההחלטות והפעילויות של הספריה. ליאורה היתה ממשכימות הקום בספריה, מאלו הפותחים את הספריה ונהנים משעת החסד לפני שדלתות הספריה נפתחות והסטודנטים והסגל מגיעים. ידיעותיה של ליאורה וניסיונה המקצועי העשיר הביאו רבים להתייעץ ולהיעזר בה והאהבה שלה לכל הפנים של עיסוקה כספרנית הניעו אותה באופן קבוע ממשרדה בשירותים הטכניים, שם עסקה בקיטלוג ומיון של פריטים בעברית, לדלפק היעץ שם סייעה בשאלות מחקר פשוטות ומורכבות, בהתמחות בלימודי המקרא, התחום אותו פיתחה בהתמדה ומקצועיות.

ואם באלו לא די היתה ליאורה ממהרת לפגישה על הנושאים במפתח לכתבי עת בעברית, להגיה פרסום של הספריה ולתת עצה בנוגע לכללי הכתיב, וחוזר חלילה. תמיד מנסה להספיק יותר משהיום מכיל, וכאשת משפחה מסורה היתה מתמרנת בין העזרה למשפחה, להורים, לטיפול בנכדים, ולמטלות הרבות שהוטלו עליה בעבודה, כל אלו נעשו באופן מושלם, בחיוך ובאהבה.

בשנה האחרונה בה נאבקת במחלה שמרת עלינו מרחוק, ובחרת להתמודד עם המחלה
בכוחות עצמך, בשקט ובצניעות שאיפיינו את הליכותייך. הליכתך מאיתנו בטרם עת הותירו אותנו עם דמותך כשהיתה, כואבים וחסרים.
חברייך לצוות הספריה
ליאורה קרן ז"ל ) 2.10.2008 – 21.9.1949 )

אוצרות רבים ומרתקים נמצאים בארכיון אבא חושי בספריה מידי פעם אנו מזכירים כמה מהם. הפעם: מי היה עד לזריקת הנעל המפורסמת של כרושצ'וב? ובזכות מי נמצאים שטיחי קיר של מארק שאגאל בכנסת?
אם כן במהלך עבודה שגרתית בארכיון יחד עם הפרקטיקנית המסייעת לי: ליאת פרוזר-רומנו נתקלנו במכתביו המעניינים של משה פומברוק לאבא חושי.
משה פומברוק (1901-1981) איש רב פעלים ועשייה ציבורית היה ידידו הטוב של אבא חושי.הוא עלה ארצה בגיל 18 מרוסיה והיה ממייסדי גדוד השומר הצעיר "שומריה".
ב-1928 עבר לחיפה והקים את חברת הביטוח "הסנה". כיום נקרא רחוב בקרית חיים על שמו.
באוקטובר שנת 1960 שהה מר פומברוק בניו-יורק והתאכסן במלון ליד חדרו של כרושצ'וב. במהלך שהותם במלון הפגינו מפגינים רבים נגד מדיניות כרושצ'וב, ונגד המשטר בברית המועצות.
מאות שוטרים הסתובבו באיזור, אך הם לא הפריעו למהלך התקין של ההפגנות. הדבר הרגיז מאוד את כרושצ'וב שהחל לצווח על המפגינים וברגע של איבוד שליטה, זרק את נעלו על המפגינים... מר פומברוק כתב לאבא חושי את רשמיו ממקרה זה, בהמשך המכתב עבר מר פומברוק לנושא אחר ושיבח את הופעתה ה"נאה והדרמטית" של גב' גולדה מאיר בטלוויזיה בארה"ב ואף הביע את התפעלותו ממכשיר הטלויזיה המוצב בחדרו במלון. ומה עם מארק שאגאל? ובכן מר פומברוק היה גם ידידו הקרוב של האומן וראה חשיבות גדולה שגדול הציירים יהיה מיוצג במשכן הכנסת.

במכתב לאבא חושי סיפר שהוא נפגש עם מארק שאגאל והציע לו ליצור כמה עבודות שיוצגו בכנסת ואף קיבל את הסכמתו לנושא.
ב- 27.12.1961 עדכן משה את אבא חושי שמר שאגאל יגיע לביקור בארץ במהלך חודש ינואר 1961.
הביקור נועד לפתיחה הרשמית לויטראז'ים שיצר שאגאל לבית-הכנסת בבית החולים הדסה בי-ם.
mus31 1
"חלונות שאגאל" בבית הכנסת בתוך ביה"ח הדסה בי-ם.

"הוא מבקש ממני לבוא ארצה באותה התקופה בכדי להיות איתו... יתכן שעוד אבוא... אם שאגאל יקבל את התנאי שלי שיעשה חוזה עם הכנסת כדי לעשות עבודה מסויימת בבניין הכנסת... "
לדעתו כדאי ליצור יצירה שתשקף את תקופת הגלות, קיבוץ גלויות והקמת המדינה.
חליפת המכתבים נמשכת ומר פומברוק כתב שיש החלטה עקרונית להזמין את מר שאגאל לבצע עבודה בכנסת, אך לדעתו העניין אינו מתקדם והוא אף הביע חשש לנושא, בשל גילו המתקדם של מר שאגאל. "אהיה מוכן לסייע בביצוע החוזה עם שאגאל..." הוא כותב.

הסוף הטוב מגיע במכתב שנשלח לאבא חושי ב-9.1.1961 בו כותב מר פומברוק שקבל מכתב ממר שאגאל, בו ציין בפניו שממשלת ישראל והדסה הזמינו אותו לארץ לצורך הצגת יצירה שלו בכנסת.

10

טרקלין שאגאל במשכן הכנסת

באותו מכתב מציע מר פומרוק לאבא חושי: "אני חושב שטוב יהיה אם תזמין אותו להיות אורח העיריה ליום יומיים.. אנא הזכר לו שהבטיח לעשות מודל עבור בית שאגאל, ולמיותר להוסיף איזה ערך רב זה יהיה לבית אשר נקרא על שמו ולחיפה העיר..."
לבסוף לא תרם מארק שאגאל מיצירתו לבית שאגאל בחיפה, אך בית הכנסת בבית חולים הדסה ומשכן הכנסת בירושלים יצאו נשכרים מתכניתו של משה פומברוק.

red_bullet.jpg לעיונכם: קבצי המכתבים

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: עדינה צור-ג'יג'י

אוצרות רבים ומרתקים נמצאים בארכיון אבא חושי בספריה מידי פעם אנו מזכירים כמה מהם. הפעם: מי היה עד לזריקת הנעל המפורסמת של כרושצ'וב? ובזכות מי נמצאים שטיחי קיר של מארק שאגאל בכנסת?
אם כן במהלך עבודה שגרתית בארכיון יחד עם הפרקטיקנית המסייעת לי: ליאת פרוזר-רומנו נתקלנו במכתביו המעניינים של משה פומברוק לאבא חושי.
משה פומברוק (1901-1981) איש רב פעלים ועשייה ציבורית היה ידידו הטוב של אבא חושי.הוא עלה ארצה בגיל 18 מרוסיה והיה ממייסדי גדוד השומר הצעיר "שומריה".
ב-1928 עבר לחיפה והקים את חברת הביטוח "הסנה". כיום נקרא רחוב בקרית חיים על שמו.
באוקטובר שנת 1960 שהה מר פומברוק בניו-יורק והתאכסן במלון ליד חדרו של כרושצ'וב. במהלך שהותם במלון הפגינו מפגינים רבים נגד מדיניות כרושצ'וב, ונגד המשטר בברית המועצות.
מאות שוטרים הסתובבו באיזור, אך הם לא הפריעו למהלך התקין של ההפגנות. הדבר הרגיז מאוד את כרושצ'וב שהחל לצווח על המפגינים וברגע של איבוד שליטה, זרק את נעלו על המפגינים... מר פומברוק כתב לאבא חושי את רשמיו ממקרה זה, בהמשך המכתב עבר מר פומברוק לנושא אחר ושיבח את הופעתה ה"נאה והדרמטית" של גב' גולדה מאיר בטלוויזיה בארה"ב ואף הביע את התפעלותו ממכשיר הטלויזיה המוצב בחדרו במלון. ומה עם מארק שאגאל? ובכן מר פומברוק היה גם ידידו הקרוב של האומן וראה חשיבות גדולה שגדול הציירים יהיה מיוצג במשכן הכנסת.

במכתב לאבא חושי סיפר שהוא נפגש עם מארק שאגאל והציע לו ליצור כמה עבודות שיוצגו בכנסת ואף קיבל את הסכמתו לנושא.
ב- 27.12.1961 עדכן משה את אבא חושי שמר שאגאל יגיע לביקור בארץ במהלך חודש ינואר 1961.
הביקור נועד לפתיחה הרשמית לויטראז'ים שיצר שאגאל לבית-הכנסת בבית החולים הדסה בי-ם.
mus31 1
"חלונות שאגאל" בבית הכנסת בתוך ביה"ח הדסה בי-ם.

"הוא מבקש ממני לבוא ארצה באותה התקופה בכדי להיות איתו... יתכן שעוד אבוא... אם שאגאל יקבל את התנאי שלי שיעשה חוזה עם הכנסת כדי לעשות עבודה מסויימת בבניין הכנסת... "
לדעתו כדאי ליצור יצירה שתשקף את תקופת הגלות, קיבוץ גלויות והקמת המדינה.
חליפת המכתבים נמשכת ומר פומברוק כתב שיש החלטה עקרונית להזמין את מר שאגאל לבצע עבודה בכנסת, אך לדעתו העניין אינו מתקדם והוא אף הביע חשש לנושא, בשל גילו המתקדם של מר שאגאל. "אהיה מוכן לסייע בביצוע החוזה עם שאגאל..." הוא כותב.

הסוף הטוב מגיע במכתב שנשלח לאבא חושי ב-9.1.1961 בו כותב מר פומברוק שקבל מכתב ממר שאגאל, בו ציין בפניו שממשלת ישראל והדסה הזמינו אותו לארץ לצורך הצגת יצירה שלו בכנסת.

10

טרקלין שאגאל במשכן הכנסת

באותו מכתב מציע מר פומרוק לאבא חושי: "אני חושב שטוב יהיה אם תזמין אותו להיות אורח העיריה ליום יומיים.. אנא הזכר לו שהבטיח לעשות מודל עבור בית שאגאל, ולמיותר להוסיף איזה ערך רב זה יהיה לבית אשר נקרא על שמו ולחיפה העיר..."
לבסוף לא תרם מארק שאגאל מיצירתו לבית שאגאל בחיפה, אך בית הכנסת בבית חולים הדסה ומשכן הכנסת בירושלים יצאו נשכרים מתכניתו של משה פומברוק.

red_bullet.jpg לעיונכם: קבצי המכתבים

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: עדינה צור-ג'יג'י
לאחר ביקורי ב"סנטוריום כרמל", אני מתחילה לצעוד ברחוב אידר לכיוון מרכז חורב, כפי שעשה ד"ר בודנהיימר לא אחת. בדמיוני השנה היא 1936. מול הסנטוריום נמצא מגרש ריק ועליו כמה אורנים. שכנה סיפרה לי, שהאורחים המכובדים שהיו מבקרים את קרוביהם ויקיריהם בסנטוריום, החנו כאן את כלי רכבם. מגרש זה יעמוד ריק עד שנת 1968, שנה בה ייבנו עליו ארבעה בתי דירות. באחד מהם אתגורר עם משפחתי במשך 25 שנים.

בינתיים רחוב אידר הוא רחוב צר שנסלל לא מכבר כדי לשמש את "סנטוריום כרמל", ובשנת 1936 עומדים בו רק בתים ספורים. לא הרחק מהסנטוריום, בבית מספר 17, ניצב ביתו של ד"ר ארתור בירם, גיסו של ד"ר בודנהיימר. שמו של ד"ר בירם קשור קשר הדוק עם בית הספר הריאלי.
ארתור בירם נולד בבישופסוורדה, גרמניה, בשנת 1897, לאהרון אדולף ולחווה אווה לבית נויפלד. הוא הצטרף לתנועה הציונית, למד באוניברסיטת ברלין ובסמינר ליהודים רפורמים והחליט להתמסר לעבודה בחינוך. בשנת 1913 התמנה ד"ר בירם מטעם חברת "עזרה" לנהל את בית הספר הריאלי, שעמד להיפתח ליד הטכניון בחיפה. בירם דגל בלימוד בשפה הגרמנית. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני בחזית הרוסית, אחר כך היה מפקח על התחבורה בחזית ארץ-ישראל. אחרי המלחמה חזר לארץ והמשיך ללמד בבית הספר הריאלי ולנהלו.
בשנת 1924 נישא ארתור לחיה בת חיים טומשבסקי, שהיתה מורה להתעמלות בבית הספר הריאלי. גברת טומשבסקי נשאה עמו בעול הדאגות למוסד. כמנהלת הפנימייה דאגה לעניינים המשקיים והחינוכיים גם יחד. ד"ר בירם הוא זה שהקים את סניף הריאלי בכרמל. הוא לימד תנ"ך בשילוב עם היסטוריה עתיקה ועסק בחקר התנ"ך, וכן היה פעיל בתחום החינוך הגופני. הוא זה שהקים את החג"ם (חינוך גופני מורחב) ושילב אותו בבתי הספר התיכוניים ובמסגרת ההגנה. לד"ר בירם היו שני בנים: אהרון, יליד 1926, שסיים את בית הספר הריאלי במחזור כ"ז בשנת 1944/5 ונהרג במלחמת השחרור, והבן בנימין, שנהרג בשנת 1968 ממוקש שהטמינו מחבלים בהר סדום כשעבד במפעלי ים המלח. ד"ר בירם עצמו נפטר ב-5 ביוני 1956. בירם כתב ופרסם מאמרים בפילוסופיה, היסטוריה ותיאולוגיה, ובשנת 1954 (תשי"ד) זכה בפרס ישראל בתחום החינוך. שמו הונצח בחיפה בשם של רחוב בירם ובשמו של סניף הריאלי ברחוב אבא חושי: "בית בירם".

biram
חיה וארתור בירם התצלום נמסר לי ע"י יגאל בודנהיימר.
אנו מתנצלים על איכות התמונה.

ביתם של חיה וד"ר ארתור בירם תוכנן על ידי האדריכלים דוסטרובסקי וגרין בשנת 1936. היה זה בניין חד-משפחתי צנוע בעל שלושה מפלסים וחמישה חדרים, מחופה טיח לבן ובעל קווים ישרים וחזיתות פשוטות בסגנון הבינלאומי, שתאם את הרוח החדשה שהתחילה לנשב בתחום האדריכלי בעולם באותה התקופה. המרפסות שהקיפו אותו מכיוונים שונים ריככו את המסה של המבנה הקובייתי, ואפשרו מבט אל הסביבה הקרובה ואל הגינה האחורית שבה היתה ברכה. קרוב לוודאי שנופו המרהיב של חוף הכרמל נראה משם.
שכנים ציינו כי היה זה הבית היחיד בסביבה באותה תקופה שהיתה בו ברכה פרטית, ולפיכך משך תשומת לב רבה והיה מוכר מאוד בקרב תושבי חיפה. המגרש כלל שטח פורח ומלבלב של גינה ירוקה, וילדי הגנים מהשכונה היו מגיעים לסיור בבית ובגינתו על מנת לחזות בפריחת כלניות ורקפות מרהיבה.
הבית עמד ברחוב לפחות עד שנת 1981 ונהרס, ובמקומו נבנה בית מגורים משותף.

biram1


ביתו של ד"ר בירם

גם הבית השכן ברחוב אידר מספר 15 היה בעל גינה מרהיבה וברכה, אך בניגוד לביתו של ד"ר בירם, שהיה פתוח וגלוי לעין, הכניסה לחצר של הבית הזה היתה אסורה. לפי מה שסופר לי, עמד כאן בית קטן ונאה ובו ארבעה חדרים. הכניסה לבית היתה מרחוב חורב, ליד המוסך של הבית. את מראה הבית איני זוכרת, למרות שחלפתי על פניו מדי יום, בגלל הצמחייה העבותה והגדר שהקיפו אותו. הבית עמד על שטח עצום של כמה מגרשים שהשתרעו בין הרחובות חורב ואידר. בשל יופיו ובשל האיסור להיכנס אליו הוא נקרא בפי ילדי השכונה "ביתו של הענק".
מתחקירים שערכתי בקרב שכנים ודיירים ותיקים באחוזה עולה, שהבית תוכנן כנראה על ידי האדריכל זאב וולטש בעבור אדם בשם בוש, נמכר לאדם בשם אוסקר דוד רוזנבלום שהתגורר בו בשנת 1946, עד שנקנה על ידי מיליונר מסתורי, שהיה מגיע ארצה לכמה חודשים בקיץ. בתה של סוכנת הבית שעמה שוחחתי לאחרונה, השלימה את הפרטים החסרים. אותו מיליונר מסתורי היה תעשיין יהודי ערירי, אזרח שווייץ בשם פאול ציבי שחי בדרום אמריקה, שם היו לו מפעלי מתכת. הוא נהג לחלק את זמנו בין שווייץ וברזיל ובין בית הקיץ באחוזה. לצורך אחזקת הבית הוא שכר את שירותיהם של גנן ושל סוכנת בית שהתגוררה בבית עם בתה. בשנות השמונים היה הבית ריק מדיירים, הוא עמד מוזנח ופרוץ וניתן היה לשוטט בחצר באין מפריע. האיש נפטר בסוף שנות השבעים והוריש את ביתו לוועד למען החייל כדי שיקימו עליו מועדון לחיילים, אך בסופו של דבר נמכר המגרש ונבנו עליו דירות מגורים.
אין בידי תצלום של הבית, אך שכנים וילדי הרחוב זוכרים את הגן הנפלא, שהשתלב בדמיונם בסיפורי הילדות כגון "גנו של הענק" ו"סוד הגן הנעלם". כשאני חולפת כיום על פני המגרש הגדוש דירות מרחוב חורב ועד לשפת המדרכה של רחוב אידר, אני מנסה לשווא לדמיין את הבית כפי שהיה בשנות השלושים והארבעים - צנוע, בודד ונסתר מסביבתו.


המקורות:
- הערך "ארתור בירם" בתוך ספרו של דוד תדהר אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו: דמויות ותמונות. תל-אביב : ספרית ראשונים, 1947
- עבודת תיעוד של הסטודנט לאדריכלות בטכניון רפאל גרנות משנת 1981, בתוך: תיעוד ארכיטקטורה בחיפה, 1918-1948. הטכניון, חיפה, 1981
- עבודת תיעוד של הסטודנטית לאדריכלות בטכניון ניצן קופרארד, בתוך: אדריכלות ישראלית - מבני מגורים בכרמל, חיפה, תיקי תיעוד בניינים, כרך 1, 2007.
- שיחות עם השכן פרופ' יעקב מעוז ובן האדריכל, גדעון וולטש, וכן עם בתה של סוכנת הבית.
לאחר ביקורי ב"סנטוריום כרמל", אני מתחילה לצעוד ברחוב אידר לכיוון מרכז חורב, כפי שעשה ד"ר בודנהיימר לא אחת. בדמיוני השנה היא 1936. מול הסנטוריום נמצא מגרש ריק ועליו כמה אורנים. שכנה סיפרה לי, שהאורחים המכובדים שהיו מבקרים את קרוביהם ויקיריהם בסנטוריום, החנו כאן את כלי רכבם. מגרש זה יעמוד ריק עד שנת 1968, שנה בה ייבנו עליו ארבעה בתי דירות. באחד מהם אתגורר עם משפחתי במשך 25 שנים.

בינתיים רחוב אידר הוא רחוב צר שנסלל לא מכבר כדי לשמש את "סנטוריום כרמל", ובשנת 1936 עומדים בו רק בתים ספורים. לא הרחק מהסנטוריום, בבית מספר 17, ניצב ביתו של ד"ר ארתור בירם, גיסו של ד"ר בודנהיימר. שמו של ד"ר בירם קשור קשר הדוק עם בית הספר הריאלי.
ארתור בירם נולד בבישופסוורדה, גרמניה, בשנת 1897, לאהרון אדולף ולחווה אווה לבית נויפלד. הוא הצטרף לתנועה הציונית, למד באוניברסיטת ברלין ובסמינר ליהודים רפורמים והחליט להתמסר לעבודה בחינוך. בשנת 1913 התמנה ד"ר בירם מטעם חברת "עזרה" לנהל את בית הספר הריאלי, שעמד להיפתח ליד הטכניון בחיפה. בירם דגל בלימוד בשפה הגרמנית. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני בחזית הרוסית, אחר כך היה מפקח על התחבורה בחזית ארץ-ישראל. אחרי המלחמה חזר לארץ והמשיך ללמד בבית הספר הריאלי ולנהלו.
בשנת 1924 נישא ארתור לחיה בת חיים טומשבסקי, שהיתה מורה להתעמלות בבית הספר הריאלי. גברת טומשבסקי נשאה עמו בעול הדאגות למוסד. כמנהלת הפנימייה דאגה לעניינים המשקיים והחינוכיים גם יחד. ד"ר בירם הוא זה שהקים את סניף הריאלי בכרמל. הוא לימד תנ"ך בשילוב עם היסטוריה עתיקה ועסק בחקר התנ"ך, וכן היה פעיל בתחום החינוך הגופני. הוא זה שהקים את החג"ם (חינוך גופני מורחב) ושילב אותו בבתי הספר התיכוניים ובמסגרת ההגנה. לד"ר בירם היו שני בנים: אהרון, יליד 1926, שסיים את בית הספר הריאלי במחזור כ"ז בשנת 1944/5 ונהרג במלחמת השחרור, והבן בנימין, שנהרג בשנת 1968 ממוקש שהטמינו מחבלים בהר סדום כשעבד במפעלי ים המלח. ד"ר בירם עצמו נפטר ב-5 ביוני 1956. בירם כתב ופרסם מאמרים בפילוסופיה, היסטוריה ותיאולוגיה, ובשנת 1954 (תשי"ד) זכה בפרס ישראל בתחום החינוך. שמו הונצח בחיפה בשם של רחוב בירם ובשמו של סניף הריאלי ברחוב אבא חושי: "בית בירם".

biram
חיה וארתור בירם התצלום נמסר לי ע"י יגאל בודנהיימר.
אנו מתנצלים על איכות התמונה.

ביתם של חיה וד"ר ארתור בירם תוכנן על ידי האדריכלים דוסטרובסקי וגרין בשנת 1936. היה זה בניין חד-משפחתי צנוע בעל שלושה מפלסים וחמישה חדרים, מחופה טיח לבן ובעל קווים ישרים וחזיתות פשוטות בסגנון הבינלאומי, שתאם את הרוח החדשה שהתחילה לנשב בתחום האדריכלי בעולם באותה התקופה. המרפסות שהקיפו אותו מכיוונים שונים ריככו את המסה של המבנה הקובייתי, ואפשרו מבט אל הסביבה הקרובה ואל הגינה האחורית שבה היתה ברכה. קרוב לוודאי שנופו המרהיב של חוף הכרמל נראה משם.
שכנים ציינו כי היה זה הבית היחיד בסביבה באותה תקופה שהיתה בו ברכה פרטית, ולפיכך משך תשומת לב רבה והיה מוכר מאוד בקרב תושבי חיפה. המגרש כלל שטח פורח ומלבלב של גינה ירוקה, וילדי הגנים מהשכונה היו מגיעים לסיור בבית ובגינתו על מנת לחזות בפריחת כלניות ורקפות מרהיבה.
הבית עמד ברחוב לפחות עד שנת 1981 ונהרס, ובמקומו נבנה בית מגורים משותף.

biram1


ביתו של ד"ר בירם

גם הבית השכן ברחוב אידר מספר 15 היה בעל גינה מרהיבה וברכה, אך בניגוד לביתו של ד"ר בירם, שהיה פתוח וגלוי לעין, הכניסה לחצר של הבית הזה היתה אסורה. לפי מה שסופר לי, עמד כאן בית קטן ונאה ובו ארבעה חדרים. הכניסה לבית היתה מרחוב חורב, ליד המוסך של הבית. את מראה הבית איני זוכרת, למרות שחלפתי על פניו מדי יום, בגלל הצמחייה העבותה והגדר שהקיפו אותו. הבית עמד על שטח עצום של כמה מגרשים שהשתרעו בין הרחובות חורב ואידר. בשל יופיו ובשל האיסור להיכנס אליו הוא נקרא בפי ילדי השכונה "ביתו של הענק".
מתחקירים שערכתי בקרב שכנים ודיירים ותיקים באחוזה עולה, שהבית תוכנן כנראה על ידי האדריכל זאב וולטש בעבור אדם בשם בוש, נמכר לאדם בשם אוסקר דוד רוזנבלום שהתגורר בו בשנת 1946, עד שנקנה על ידי מיליונר מסתורי, שהיה מגיע ארצה לכמה חודשים בקיץ. בתה של סוכנת הבית שעמה שוחחתי לאחרונה, השלימה את הפרטים החסרים. אותו מיליונר מסתורי היה תעשיין יהודי ערירי, אזרח שווייץ בשם פאול ציבי שחי בדרום אמריקה, שם היו לו מפעלי מתכת. הוא נהג לחלק את זמנו בין שווייץ וברזיל ובין בית הקיץ באחוזה. לצורך אחזקת הבית הוא שכר את שירותיהם של גנן ושל סוכנת בית שהתגוררה בבית עם בתה. בשנות השמונים היה הבית ריק מדיירים, הוא עמד מוזנח ופרוץ וניתן היה לשוטט בחצר באין מפריע. האיש נפטר בסוף שנות השבעים והוריש את ביתו לוועד למען החייל כדי שיקימו עליו מועדון לחיילים, אך בסופו של דבר נמכר המגרש ונבנו עליו דירות מגורים.
אין בידי תצלום של הבית, אך שכנים וילדי הרחוב זוכרים את הגן הנפלא, שהשתלב בדמיונם בסיפורי הילדות כגון "גנו של הענק" ו"סוד הגן הנעלם". כשאני חולפת כיום על פני המגרש הגדוש דירות מרחוב חורב ועד לשפת המדרכה של רחוב אידר, אני מנסה לשווא לדמיין את הבית כפי שהיה בשנות השלושים והארבעים - צנוע, בודד ונסתר מסביבתו.


המקורות:
- הערך "ארתור בירם" בתוך ספרו של דוד תדהר אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו: דמויות ותמונות. תל-אביב : ספרית ראשונים, 1947
- עבודת תיעוד של הסטודנט לאדריכלות בטכניון רפאל גרנות משנת 1981, בתוך: תיעוד ארכיטקטורה בחיפה, 1918-1948. הטכניון, חיפה, 1981
- עבודת תיעוד של הסטודנטית לאדריכלות בטכניון ניצן קופרארד, בתוך: אדריכלות ישראלית - מבני מגורים בכרמל, חיפה, תיקי תיעוד בניינים, כרך 1, 2007.
- שיחות עם השכן פרופ' יעקב מעוז ובן האדריכל, גדעון וולטש, וכן עם בתה של סוכנת הבית.
שני, 10 אוגוסט 2009 00:00

יש עובדים...יהודית קופרשטוק

יש עובדים, הנמצאים בפריפריה של הספריה ואינם זוכים להיות בצוות העובדים הקבוע שלנו. הם שוהים אתנו מספר שנים, אך כיוון שאין פוגשים אותם בכל אירועי הספריה, או בימי גיבוש, חלקם נשארים אנונימיים. לכן אני מבקשת לזרוק אור על אחת מעובדות "המפתח לכתבי-עת בעברית", אותה רציתי שתכירו גם אתם.

2520-201
יהודית קופרשטוק

אל יהודית קופרשטוק התוודעתי בשיחת טלפון באורח מקרי בקיץ 2006, בחיפושי אחר משפחת קופרשטוק המתגוררת באחוזה.
יהודית הכירה את "המפתח למאמרים" כסטודנטית בחוג למחשבת ישראל וציינה בשיחתנו כי היא עומדת לסיים תואר שני בחוג זה.
כיוון שחיפשנו אותה עת בנרות ממפתח בנושא היהדות, שאלתי אותה אם היא מעוניינת לעבוד אצלנו. יהודית נענתה לאתגר והתחילה לעבוד בספריה עוד באותו קיץ כעובדת ארעית. עד מהרה למדה את רזי המפתוח ורכשה מיומנות במערכת "אלף" ובהמשך גם גיליתי את מיומנותה הרבה בנושאי היהדות.

יהודית היא אדם צנוע, משכיל ורחב אופקים. הופעתה נאה ודרכיה דרכי נועם. עבודת המפתוח עוררה בה עניין רב והיא מקדישה ל"מפתח" את אותה תשומת לב רבה המוקדשת גם למשפחתה. את המאמרים "הבעייתיים" היא לוקחת עמה הביתה ומתייעצת עם בן זוגה, שלדבריה "מומחה" אף יותר ממנה בנושאים מסוימים. יהודית פיתחה אצלנו את מערכת הנושאים ביהדות והיא מנווטת בקלילות בין הנושאים השונים לבין חיי המשפחה, ביקורי קרובים, נגינה וציור, בשול ונכדים.
אם "אזלו" הגיליונות למפתוח בתחום היהדות, יהודית לא בוחלת בקטלוג עצמי של חוברות חדשות ומפתוחן בהמשך. ואם לא נעשו קישורים לטקסט מלא, אל דאגה, יהודית תקשר גם אותם. וכאשר לא מחכה במערכת כל גיליון בנושאי היהדות, יהודית שולחת ידה במפתוח מאמרים גם בתחומים אחרים. שום נושא אינו מפחיד אותה, כי היא "מאותגרת" מטבעה: היסטוריה וארכיאולוגיה, מדע ורפואה. כל נושא הוא טוב בעינה.
אצל יהודית הכול מתקבל כמובן מאליו, הערות והצעות, את הכול היא מקדמת בברכה, ותענוג הוא לי לעבוד במחיצתה. לצערי, הצעתי להעניק לה עובד מצטיין נדחתה גם השנה בגלל שפע המתחרים על תואר זה.

ב"מפתח למאמרים" שלנו גם עובדים ארעיים אחרים, העושים עבודתם נאמנה בתוך קיטונים קטנים, הרחק מעין כל. גם הם יפים למראה, חרוצים ונאמנים למטרה, וגם עליהם ניתן לכתוב ולספר ואולי יזדמן לי לעשות זאת בהזדמנות אחרת.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: אמירה קהת
שני, 10 אוגוסט 2009 00:00

יש עובדים...יהודית קופרשטוק

יש עובדים, הנמצאים בפריפריה של הספריה ואינם זוכים להיות בצוות העובדים הקבוע שלנו. הם שוהים אתנו מספר שנים, אך כיוון שאין פוגשים אותם בכל אירועי הספריה, או בימי גיבוש, חלקם נשארים אנונימיים. לכן אני מבקשת לזרוק אור על אחת מעובדות "המפתח לכתבי-עת בעברית", אותה רציתי שתכירו גם אתם.

2520-201
יהודית קופרשטוק

אל יהודית קופרשטוק התוודעתי בשיחת טלפון באורח מקרי בקיץ 2006, בחיפושי אחר משפחת קופרשטוק המתגוררת באחוזה.
יהודית הכירה את "המפתח למאמרים" כסטודנטית בחוג למחשבת ישראל וציינה בשיחתנו כי היא עומדת לסיים תואר שני בחוג זה.
כיוון שחיפשנו אותה עת בנרות ממפתח בנושא היהדות, שאלתי אותה אם היא מעוניינת לעבוד אצלנו. יהודית נענתה לאתגר והתחילה לעבוד בספריה עוד באותו קיץ כעובדת ארעית. עד מהרה למדה את רזי המפתוח ורכשה מיומנות במערכת "אלף" ובהמשך גם גיליתי את מיומנותה הרבה בנושאי היהדות.

יהודית היא אדם צנוע, משכיל ורחב אופקים. הופעתה נאה ודרכיה דרכי נועם. עבודת המפתוח עוררה בה עניין רב והיא מקדישה ל"מפתח" את אותה תשומת לב רבה המוקדשת גם למשפחתה. את המאמרים "הבעייתיים" היא לוקחת עמה הביתה ומתייעצת עם בן זוגה, שלדבריה "מומחה" אף יותר ממנה בנושאים מסוימים. יהודית פיתחה אצלנו את מערכת הנושאים ביהדות והיא מנווטת בקלילות בין הנושאים השונים לבין חיי המשפחה, ביקורי קרובים, נגינה וציור, בשול ונכדים.
אם "אזלו" הגיליונות למפתוח בתחום היהדות, יהודית לא בוחלת בקטלוג עצמי של חוברות חדשות ומפתוחן בהמשך. ואם לא נעשו קישורים לטקסט מלא, אל דאגה, יהודית תקשר גם אותם. וכאשר לא מחכה במערכת כל גיליון בנושאי היהדות, יהודית שולחת ידה במפתוח מאמרים גם בתחומים אחרים. שום נושא אינו מפחיד אותה, כי היא "מאותגרת" מטבעה: היסטוריה וארכיאולוגיה, מדע ורפואה. כל נושא הוא טוב בעינה.
אצל יהודית הכול מתקבל כמובן מאליו, הערות והצעות, את הכול היא מקדמת בברכה, ותענוג הוא לי לעבוד במחיצתה. לצערי, הצעתי להעניק לה עובד מצטיין נדחתה גם השנה בגלל שפע המתחרים על תואר זה.

ב"מפתח למאמרים" שלנו גם עובדים ארעיים אחרים, העושים עבודתם נאמנה בתוך קיטונים קטנים, הרחק מעין כל. גם הם יפים למראה, חרוצים ונאמנים למטרה, וגם עליהם ניתן לכתוב ולספר ואולי יזדמן לי לעשות זאת בהזדמנות אחרת.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: אמירה קהת