סקירות ועדכונים
סקירות ועדכונים
שני, 26 אוקטובר 2009 00:00

ליאורה קרן ז"ל




פרידה מחברה היא תמיד קשה, ובמקרה של ליאורה קשה שבעתיים. ליאורה פעלה בספריה במגוון כה רחב של תחומים שנוכחותה השפיעה עמוקות על אלו שנעזרו בשירותיה ועל רבות מההחלטות והפעילויות של הספריה. ליאורה היתה ממשכימות הקום בספריה, מאלו הפותחים את הספריה ונהנים משעת החסד לפני שדלתות הספריה נפתחות והסטודנטים והסגל מגיעים. ידיעותיה של ליאורה וניסיונה המקצועי העשיר הביאו רבים להתייעץ ולהיעזר בה והאהבה שלה לכל הפנים של עיסוקה כספרנית הניעו אותה באופן קבוע ממשרדה בשירותים הטכניים, שם עסקה בקיטלוג ומיון של פריטים בעברית, לדלפק היעץ שם סייעה בשאלות מחקר פשוטות ומורכבות, בהתמחות בלימודי המקרא, התחום אותו פיתחה בהתמדה ומקצועיות.

ואם באלו לא די היתה ליאורה ממהרת לפגישה על הנושאים במפתח לכתבי עת בעברית, להגיה פרסום של הספריה ולתת עצה בנוגע לכללי הכתיב, וחוזר חלילה. תמיד מנסה להספיק יותר משהיום מכיל, וכאשת משפחה מסורה היתה מתמרנת בין העזרה למשפחה, להורים, לטיפול בנכדים, ולמטלות הרבות שהוטלו עליה בעבודה, כל אלו נעשו באופן מושלם, בחיוך ובאהבה.

בשנה האחרונה בה נאבקת במחלה שמרת עלינו מרחוק, ובחרת להתמודד עם המחלה
בכוחות עצמך, בשקט ובצניעות שאיפיינו את הליכותייך. הליכתך מאיתנו בטרם עת הותירו אותנו עם דמותך כשהיתה, כואבים וחסרים.
חברייך לצוות הספריה
ליאורה קרן ז"ל ) 2.10.2008 – 21.9.1949 )

אוצרות רבים ומרתקים נמצאים בארכיון אבא חושי בספריה מידי פעם אנו מזכירים כמה מהם. הפעם: מי היה עד לזריקת הנעל המפורסמת של כרושצ'וב? ובזכות מי נמצאים שטיחי קיר של מארק שאגאל בכנסת?
אם כן במהלך עבודה שגרתית בארכיון יחד עם הפרקטיקנית המסייעת לי: ליאת פרוזר-רומנו נתקלנו במכתביו המעניינים של משה פומברוק לאבא חושי.
משה פומברוק (1901-1981) איש רב פעלים ועשייה ציבורית היה ידידו הטוב של אבא חושי.הוא עלה ארצה בגיל 18 מרוסיה והיה ממייסדי גדוד השומר הצעיר "שומריה".
ב-1928 עבר לחיפה והקים את חברת הביטוח "הסנה". כיום נקרא רחוב בקרית חיים על שמו.
באוקטובר שנת 1960 שהה מר פומברוק בניו-יורק והתאכסן במלון ליד חדרו של כרושצ'וב. במהלך שהותם במלון הפגינו מפגינים רבים נגד מדיניות כרושצ'וב, ונגד המשטר בברית המועצות.
מאות שוטרים הסתובבו באיזור, אך הם לא הפריעו למהלך התקין של ההפגנות. הדבר הרגיז מאוד את כרושצ'וב שהחל לצווח על המפגינים וברגע של איבוד שליטה, זרק את נעלו על המפגינים... מר פומברוק כתב לאבא חושי את רשמיו ממקרה זה, בהמשך המכתב עבר מר פומברוק לנושא אחר ושיבח את הופעתה ה"נאה והדרמטית" של גב' גולדה מאיר בטלוויזיה בארה"ב ואף הביע את התפעלותו ממכשיר הטלויזיה המוצב בחדרו במלון. ומה עם מארק שאגאל? ובכן מר פומברוק היה גם ידידו הקרוב של האומן וראה חשיבות גדולה שגדול הציירים יהיה מיוצג במשכן הכנסת.

במכתב לאבא חושי סיפר שהוא נפגש עם מארק שאגאל והציע לו ליצור כמה עבודות שיוצגו בכנסת ואף קיבל את הסכמתו לנושא.
ב- 27.12.1961 עדכן משה את אבא חושי שמר שאגאל יגיע לביקור בארץ במהלך חודש ינואר 1961.
הביקור נועד לפתיחה הרשמית לויטראז'ים שיצר שאגאל לבית-הכנסת בבית החולים הדסה בי-ם.
mus31 1
"חלונות שאגאל" בבית הכנסת בתוך ביה"ח הדסה בי-ם.

"הוא מבקש ממני לבוא ארצה באותה התקופה בכדי להיות איתו... יתכן שעוד אבוא... אם שאגאל יקבל את התנאי שלי שיעשה חוזה עם הכנסת כדי לעשות עבודה מסויימת בבניין הכנסת... "
לדעתו כדאי ליצור יצירה שתשקף את תקופת הגלות, קיבוץ גלויות והקמת המדינה.
חליפת המכתבים נמשכת ומר פומברוק כתב שיש החלטה עקרונית להזמין את מר שאגאל לבצע עבודה בכנסת, אך לדעתו העניין אינו מתקדם והוא אף הביע חשש לנושא, בשל גילו המתקדם של מר שאגאל. "אהיה מוכן לסייע בביצוע החוזה עם שאגאל..." הוא כותב.

הסוף הטוב מגיע במכתב שנשלח לאבא חושי ב-9.1.1961 בו כותב מר פומברוק שקבל מכתב ממר שאגאל, בו ציין בפניו שממשלת ישראל והדסה הזמינו אותו לארץ לצורך הצגת יצירה שלו בכנסת.

10

טרקלין שאגאל במשכן הכנסת

באותו מכתב מציע מר פומרוק לאבא חושי: "אני חושב שטוב יהיה אם תזמין אותו להיות אורח העיריה ליום יומיים.. אנא הזכר לו שהבטיח לעשות מודל עבור בית שאגאל, ולמיותר להוסיף איזה ערך רב זה יהיה לבית אשר נקרא על שמו ולחיפה העיר..."
לבסוף לא תרם מארק שאגאל מיצירתו לבית שאגאל בחיפה, אך בית הכנסת בבית חולים הדסה ומשכן הכנסת בירושלים יצאו נשכרים מתכניתו של משה פומברוק.

red_bullet.jpg לעיונכם: קבצי המכתבים

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: עדינה צור-ג'יג'י

אוצרות רבים ומרתקים נמצאים בארכיון אבא חושי בספריה מידי פעם אנו מזכירים כמה מהם. הפעם: מי היה עד לזריקת הנעל המפורסמת של כרושצ'וב? ובזכות מי נמצאים שטיחי קיר של מארק שאגאל בכנסת?
אם כן במהלך עבודה שגרתית בארכיון יחד עם הפרקטיקנית המסייעת לי: ליאת פרוזר-רומנו נתקלנו במכתביו המעניינים של משה פומברוק לאבא חושי.
משה פומברוק (1901-1981) איש רב פעלים ועשייה ציבורית היה ידידו הטוב של אבא חושי.הוא עלה ארצה בגיל 18 מרוסיה והיה ממייסדי גדוד השומר הצעיר "שומריה".
ב-1928 עבר לחיפה והקים את חברת הביטוח "הסנה". כיום נקרא רחוב בקרית חיים על שמו.
באוקטובר שנת 1960 שהה מר פומברוק בניו-יורק והתאכסן במלון ליד חדרו של כרושצ'וב. במהלך שהותם במלון הפגינו מפגינים רבים נגד מדיניות כרושצ'וב, ונגד המשטר בברית המועצות.
מאות שוטרים הסתובבו באיזור, אך הם לא הפריעו למהלך התקין של ההפגנות. הדבר הרגיז מאוד את כרושצ'וב שהחל לצווח על המפגינים וברגע של איבוד שליטה, זרק את נעלו על המפגינים... מר פומברוק כתב לאבא חושי את רשמיו ממקרה זה, בהמשך המכתב עבר מר פומברוק לנושא אחר ושיבח את הופעתה ה"נאה והדרמטית" של גב' גולדה מאיר בטלוויזיה בארה"ב ואף הביע את התפעלותו ממכשיר הטלויזיה המוצב בחדרו במלון. ומה עם מארק שאגאל? ובכן מר פומברוק היה גם ידידו הקרוב של האומן וראה חשיבות גדולה שגדול הציירים יהיה מיוצג במשכן הכנסת.

במכתב לאבא חושי סיפר שהוא נפגש עם מארק שאגאל והציע לו ליצור כמה עבודות שיוצגו בכנסת ואף קיבל את הסכמתו לנושא.
ב- 27.12.1961 עדכן משה את אבא חושי שמר שאגאל יגיע לביקור בארץ במהלך חודש ינואר 1961.
הביקור נועד לפתיחה הרשמית לויטראז'ים שיצר שאגאל לבית-הכנסת בבית החולים הדסה בי-ם.
mus31 1
"חלונות שאגאל" בבית הכנסת בתוך ביה"ח הדסה בי-ם.

"הוא מבקש ממני לבוא ארצה באותה התקופה בכדי להיות איתו... יתכן שעוד אבוא... אם שאגאל יקבל את התנאי שלי שיעשה חוזה עם הכנסת כדי לעשות עבודה מסויימת בבניין הכנסת... "
לדעתו כדאי ליצור יצירה שתשקף את תקופת הגלות, קיבוץ גלויות והקמת המדינה.
חליפת המכתבים נמשכת ומר פומברוק כתב שיש החלטה עקרונית להזמין את מר שאגאל לבצע עבודה בכנסת, אך לדעתו העניין אינו מתקדם והוא אף הביע חשש לנושא, בשל גילו המתקדם של מר שאגאל. "אהיה מוכן לסייע בביצוע החוזה עם שאגאל..." הוא כותב.

הסוף הטוב מגיע במכתב שנשלח לאבא חושי ב-9.1.1961 בו כותב מר פומברוק שקבל מכתב ממר שאגאל, בו ציין בפניו שממשלת ישראל והדסה הזמינו אותו לארץ לצורך הצגת יצירה שלו בכנסת.

10

טרקלין שאגאל במשכן הכנסת

באותו מכתב מציע מר פומרוק לאבא חושי: "אני חושב שטוב יהיה אם תזמין אותו להיות אורח העיריה ליום יומיים.. אנא הזכר לו שהבטיח לעשות מודל עבור בית שאגאל, ולמיותר להוסיף איזה ערך רב זה יהיה לבית אשר נקרא על שמו ולחיפה העיר..."
לבסוף לא תרם מארק שאגאל מיצירתו לבית שאגאל בחיפה, אך בית הכנסת בבית חולים הדסה ומשכן הכנסת בירושלים יצאו נשכרים מתכניתו של משה פומברוק.

red_bullet.jpg לעיונכם: קבצי המכתבים

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: עדינה צור-ג'יג'י
לאחר ביקורי ב"סנטוריום כרמל", אני מתחילה לצעוד ברחוב אידר לכיוון מרכז חורב, כפי שעשה ד"ר בודנהיימר לא אחת. בדמיוני השנה היא 1936. מול הסנטוריום נמצא מגרש ריק ועליו כמה אורנים. שכנה סיפרה לי, שהאורחים המכובדים שהיו מבקרים את קרוביהם ויקיריהם בסנטוריום, החנו כאן את כלי רכבם. מגרש זה יעמוד ריק עד שנת 1968, שנה בה ייבנו עליו ארבעה בתי דירות. באחד מהם אתגורר עם משפחתי במשך 25 שנים.

בינתיים רחוב אידר הוא רחוב צר שנסלל לא מכבר כדי לשמש את "סנטוריום כרמל", ובשנת 1936 עומדים בו רק בתים ספורים. לא הרחק מהסנטוריום, בבית מספר 17, ניצב ביתו של ד"ר ארתור בירם, גיסו של ד"ר בודנהיימר. שמו של ד"ר בירם קשור קשר הדוק עם בית הספר הריאלי.
ארתור בירם נולד בבישופסוורדה, גרמניה, בשנת 1897, לאהרון אדולף ולחווה אווה לבית נויפלד. הוא הצטרף לתנועה הציונית, למד באוניברסיטת ברלין ובסמינר ליהודים רפורמים והחליט להתמסר לעבודה בחינוך. בשנת 1913 התמנה ד"ר בירם מטעם חברת "עזרה" לנהל את בית הספר הריאלי, שעמד להיפתח ליד הטכניון בחיפה. בירם דגל בלימוד בשפה הגרמנית. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני בחזית הרוסית, אחר כך היה מפקח על התחבורה בחזית ארץ-ישראל. אחרי המלחמה חזר לארץ והמשיך ללמד בבית הספר הריאלי ולנהלו.
בשנת 1924 נישא ארתור לחיה בת חיים טומשבסקי, שהיתה מורה להתעמלות בבית הספר הריאלי. גברת טומשבסקי נשאה עמו בעול הדאגות למוסד. כמנהלת הפנימייה דאגה לעניינים המשקיים והחינוכיים גם יחד. ד"ר בירם הוא זה שהקים את סניף הריאלי בכרמל. הוא לימד תנ"ך בשילוב עם היסטוריה עתיקה ועסק בחקר התנ"ך, וכן היה פעיל בתחום החינוך הגופני. הוא זה שהקים את החג"ם (חינוך גופני מורחב) ושילב אותו בבתי הספר התיכוניים ובמסגרת ההגנה. לד"ר בירם היו שני בנים: אהרון, יליד 1926, שסיים את בית הספר הריאלי במחזור כ"ז בשנת 1944/5 ונהרג במלחמת השחרור, והבן בנימין, שנהרג בשנת 1968 ממוקש שהטמינו מחבלים בהר סדום כשעבד במפעלי ים המלח. ד"ר בירם עצמו נפטר ב-5 ביוני 1956. בירם כתב ופרסם מאמרים בפילוסופיה, היסטוריה ותיאולוגיה, ובשנת 1954 (תשי"ד) זכה בפרס ישראל בתחום החינוך. שמו הונצח בחיפה בשם של רחוב בירם ובשמו של סניף הריאלי ברחוב אבא חושי: "בית בירם".

biram
חיה וארתור בירם התצלום נמסר לי ע"י יגאל בודנהיימר.
אנו מתנצלים על איכות התמונה.

ביתם של חיה וד"ר ארתור בירם תוכנן על ידי האדריכלים דוסטרובסקי וגרין בשנת 1936. היה זה בניין חד-משפחתי צנוע בעל שלושה מפלסים וחמישה חדרים, מחופה טיח לבן ובעל קווים ישרים וחזיתות פשוטות בסגנון הבינלאומי, שתאם את הרוח החדשה שהתחילה לנשב בתחום האדריכלי בעולם באותה התקופה. המרפסות שהקיפו אותו מכיוונים שונים ריככו את המסה של המבנה הקובייתי, ואפשרו מבט אל הסביבה הקרובה ואל הגינה האחורית שבה היתה ברכה. קרוב לוודאי שנופו המרהיב של חוף הכרמל נראה משם.
שכנים ציינו כי היה זה הבית היחיד בסביבה באותה תקופה שהיתה בו ברכה פרטית, ולפיכך משך תשומת לב רבה והיה מוכר מאוד בקרב תושבי חיפה. המגרש כלל שטח פורח ומלבלב של גינה ירוקה, וילדי הגנים מהשכונה היו מגיעים לסיור בבית ובגינתו על מנת לחזות בפריחת כלניות ורקפות מרהיבה.
הבית עמד ברחוב לפחות עד שנת 1981 ונהרס, ובמקומו נבנה בית מגורים משותף.

biram1


ביתו של ד"ר בירם

גם הבית השכן ברחוב אידר מספר 15 היה בעל גינה מרהיבה וברכה, אך בניגוד לביתו של ד"ר בירם, שהיה פתוח וגלוי לעין, הכניסה לחצר של הבית הזה היתה אסורה. לפי מה שסופר לי, עמד כאן בית קטן ונאה ובו ארבעה חדרים. הכניסה לבית היתה מרחוב חורב, ליד המוסך של הבית. את מראה הבית איני זוכרת, למרות שחלפתי על פניו מדי יום, בגלל הצמחייה העבותה והגדר שהקיפו אותו. הבית עמד על שטח עצום של כמה מגרשים שהשתרעו בין הרחובות חורב ואידר. בשל יופיו ובשל האיסור להיכנס אליו הוא נקרא בפי ילדי השכונה "ביתו של הענק".
מתחקירים שערכתי בקרב שכנים ודיירים ותיקים באחוזה עולה, שהבית תוכנן כנראה על ידי האדריכל זאב וולטש בעבור אדם בשם בוש, נמכר לאדם בשם אוסקר דוד רוזנבלום שהתגורר בו בשנת 1946, עד שנקנה על ידי מיליונר מסתורי, שהיה מגיע ארצה לכמה חודשים בקיץ. בתה של סוכנת הבית שעמה שוחחתי לאחרונה, השלימה את הפרטים החסרים. אותו מיליונר מסתורי היה תעשיין יהודי ערירי, אזרח שווייץ בשם פאול ציבי שחי בדרום אמריקה, שם היו לו מפעלי מתכת. הוא נהג לחלק את זמנו בין שווייץ וברזיל ובין בית הקיץ באחוזה. לצורך אחזקת הבית הוא שכר את שירותיהם של גנן ושל סוכנת בית שהתגוררה בבית עם בתה. בשנות השמונים היה הבית ריק מדיירים, הוא עמד מוזנח ופרוץ וניתן היה לשוטט בחצר באין מפריע. האיש נפטר בסוף שנות השבעים והוריש את ביתו לוועד למען החייל כדי שיקימו עליו מועדון לחיילים, אך בסופו של דבר נמכר המגרש ונבנו עליו דירות מגורים.
אין בידי תצלום של הבית, אך שכנים וילדי הרחוב זוכרים את הגן הנפלא, שהשתלב בדמיונם בסיפורי הילדות כגון "גנו של הענק" ו"סוד הגן הנעלם". כשאני חולפת כיום על פני המגרש הגדוש דירות מרחוב חורב ועד לשפת המדרכה של רחוב אידר, אני מנסה לשווא לדמיין את הבית כפי שהיה בשנות השלושים והארבעים - צנוע, בודד ונסתר מסביבתו.


המקורות:
- הערך "ארתור בירם" בתוך ספרו של דוד תדהר אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו: דמויות ותמונות. תל-אביב : ספרית ראשונים, 1947
- עבודת תיעוד של הסטודנט לאדריכלות בטכניון רפאל גרנות משנת 1981, בתוך: תיעוד ארכיטקטורה בחיפה, 1918-1948. הטכניון, חיפה, 1981
- עבודת תיעוד של הסטודנטית לאדריכלות בטכניון ניצן קופרארד, בתוך: אדריכלות ישראלית - מבני מגורים בכרמל, חיפה, תיקי תיעוד בניינים, כרך 1, 2007.
- שיחות עם השכן פרופ' יעקב מעוז ובן האדריכל, גדעון וולטש, וכן עם בתה של סוכנת הבית.
לאחר ביקורי ב"סנטוריום כרמל", אני מתחילה לצעוד ברחוב אידר לכיוון מרכז חורב, כפי שעשה ד"ר בודנהיימר לא אחת. בדמיוני השנה היא 1936. מול הסנטוריום נמצא מגרש ריק ועליו כמה אורנים. שכנה סיפרה לי, שהאורחים המכובדים שהיו מבקרים את קרוביהם ויקיריהם בסנטוריום, החנו כאן את כלי רכבם. מגרש זה יעמוד ריק עד שנת 1968, שנה בה ייבנו עליו ארבעה בתי דירות. באחד מהם אתגורר עם משפחתי במשך 25 שנים.

בינתיים רחוב אידר הוא רחוב צר שנסלל לא מכבר כדי לשמש את "סנטוריום כרמל", ובשנת 1936 עומדים בו רק בתים ספורים. לא הרחק מהסנטוריום, בבית מספר 17, ניצב ביתו של ד"ר ארתור בירם, גיסו של ד"ר בודנהיימר. שמו של ד"ר בירם קשור קשר הדוק עם בית הספר הריאלי.
ארתור בירם נולד בבישופסוורדה, גרמניה, בשנת 1897, לאהרון אדולף ולחווה אווה לבית נויפלד. הוא הצטרף לתנועה הציונית, למד באוניברסיטת ברלין ובסמינר ליהודים רפורמים והחליט להתמסר לעבודה בחינוך. בשנת 1913 התמנה ד"ר בירם מטעם חברת "עזרה" לנהל את בית הספר הריאלי, שעמד להיפתח ליד הטכניון בחיפה. בירם דגל בלימוד בשפה הגרמנית. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני בחזית הרוסית, אחר כך היה מפקח על התחבורה בחזית ארץ-ישראל. אחרי המלחמה חזר לארץ והמשיך ללמד בבית הספר הריאלי ולנהלו.
בשנת 1924 נישא ארתור לחיה בת חיים טומשבסקי, שהיתה מורה להתעמלות בבית הספר הריאלי. גברת טומשבסקי נשאה עמו בעול הדאגות למוסד. כמנהלת הפנימייה דאגה לעניינים המשקיים והחינוכיים גם יחד. ד"ר בירם הוא זה שהקים את סניף הריאלי בכרמל. הוא לימד תנ"ך בשילוב עם היסטוריה עתיקה ועסק בחקר התנ"ך, וכן היה פעיל בתחום החינוך הגופני. הוא זה שהקים את החג"ם (חינוך גופני מורחב) ושילב אותו בבתי הספר התיכוניים ובמסגרת ההגנה. לד"ר בירם היו שני בנים: אהרון, יליד 1926, שסיים את בית הספר הריאלי במחזור כ"ז בשנת 1944/5 ונהרג במלחמת השחרור, והבן בנימין, שנהרג בשנת 1968 ממוקש שהטמינו מחבלים בהר סדום כשעבד במפעלי ים המלח. ד"ר בירם עצמו נפטר ב-5 ביוני 1956. בירם כתב ופרסם מאמרים בפילוסופיה, היסטוריה ותיאולוגיה, ובשנת 1954 (תשי"ד) זכה בפרס ישראל בתחום החינוך. שמו הונצח בחיפה בשם של רחוב בירם ובשמו של סניף הריאלי ברחוב אבא חושי: "בית בירם".

biram
חיה וארתור בירם התצלום נמסר לי ע"י יגאל בודנהיימר.
אנו מתנצלים על איכות התמונה.

ביתם של חיה וד"ר ארתור בירם תוכנן על ידי האדריכלים דוסטרובסקי וגרין בשנת 1936. היה זה בניין חד-משפחתי צנוע בעל שלושה מפלסים וחמישה חדרים, מחופה טיח לבן ובעל קווים ישרים וחזיתות פשוטות בסגנון הבינלאומי, שתאם את הרוח החדשה שהתחילה לנשב בתחום האדריכלי בעולם באותה התקופה. המרפסות שהקיפו אותו מכיוונים שונים ריככו את המסה של המבנה הקובייתי, ואפשרו מבט אל הסביבה הקרובה ואל הגינה האחורית שבה היתה ברכה. קרוב לוודאי שנופו המרהיב של חוף הכרמל נראה משם.
שכנים ציינו כי היה זה הבית היחיד בסביבה באותה תקופה שהיתה בו ברכה פרטית, ולפיכך משך תשומת לב רבה והיה מוכר מאוד בקרב תושבי חיפה. המגרש כלל שטח פורח ומלבלב של גינה ירוקה, וילדי הגנים מהשכונה היו מגיעים לסיור בבית ובגינתו על מנת לחזות בפריחת כלניות ורקפות מרהיבה.
הבית עמד ברחוב לפחות עד שנת 1981 ונהרס, ובמקומו נבנה בית מגורים משותף.

biram1


ביתו של ד"ר בירם

גם הבית השכן ברחוב אידר מספר 15 היה בעל גינה מרהיבה וברכה, אך בניגוד לביתו של ד"ר בירם, שהיה פתוח וגלוי לעין, הכניסה לחצר של הבית הזה היתה אסורה. לפי מה שסופר לי, עמד כאן בית קטן ונאה ובו ארבעה חדרים. הכניסה לבית היתה מרחוב חורב, ליד המוסך של הבית. את מראה הבית איני זוכרת, למרות שחלפתי על פניו מדי יום, בגלל הצמחייה העבותה והגדר שהקיפו אותו. הבית עמד על שטח עצום של כמה מגרשים שהשתרעו בין הרחובות חורב ואידר. בשל יופיו ובשל האיסור להיכנס אליו הוא נקרא בפי ילדי השכונה "ביתו של הענק".
מתחקירים שערכתי בקרב שכנים ודיירים ותיקים באחוזה עולה, שהבית תוכנן כנראה על ידי האדריכל זאב וולטש בעבור אדם בשם בוש, נמכר לאדם בשם אוסקר דוד רוזנבלום שהתגורר בו בשנת 1946, עד שנקנה על ידי מיליונר מסתורי, שהיה מגיע ארצה לכמה חודשים בקיץ. בתה של סוכנת הבית שעמה שוחחתי לאחרונה, השלימה את הפרטים החסרים. אותו מיליונר מסתורי היה תעשיין יהודי ערירי, אזרח שווייץ בשם פאול ציבי שחי בדרום אמריקה, שם היו לו מפעלי מתכת. הוא נהג לחלק את זמנו בין שווייץ וברזיל ובין בית הקיץ באחוזה. לצורך אחזקת הבית הוא שכר את שירותיהם של גנן ושל סוכנת בית שהתגוררה בבית עם בתה. בשנות השמונים היה הבית ריק מדיירים, הוא עמד מוזנח ופרוץ וניתן היה לשוטט בחצר באין מפריע. האיש נפטר בסוף שנות השבעים והוריש את ביתו לוועד למען החייל כדי שיקימו עליו מועדון לחיילים, אך בסופו של דבר נמכר המגרש ונבנו עליו דירות מגורים.
אין בידי תצלום של הבית, אך שכנים וילדי הרחוב זוכרים את הגן הנפלא, שהשתלב בדמיונם בסיפורי הילדות כגון "גנו של הענק" ו"סוד הגן הנעלם". כשאני חולפת כיום על פני המגרש הגדוש דירות מרחוב חורב ועד לשפת המדרכה של רחוב אידר, אני מנסה לשווא לדמיין את הבית כפי שהיה בשנות השלושים והארבעים - צנוע, בודד ונסתר מסביבתו.


המקורות:
- הערך "ארתור בירם" בתוך ספרו של דוד תדהר אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו: דמויות ותמונות. תל-אביב : ספרית ראשונים, 1947
- עבודת תיעוד של הסטודנט לאדריכלות בטכניון רפאל גרנות משנת 1981, בתוך: תיעוד ארכיטקטורה בחיפה, 1918-1948. הטכניון, חיפה, 1981
- עבודת תיעוד של הסטודנטית לאדריכלות בטכניון ניצן קופרארד, בתוך: אדריכלות ישראלית - מבני מגורים בכרמל, חיפה, תיקי תיעוד בניינים, כרך 1, 2007.
- שיחות עם השכן פרופ' יעקב מעוז ובן האדריכל, גדעון וולטש, וכן עם בתה של סוכנת הבית.
שני, 10 אוגוסט 2009 00:00

יש עובדים...יהודית קופרשטוק

יש עובדים, הנמצאים בפריפריה של הספריה ואינם זוכים להיות בצוות העובדים הקבוע שלנו. הם שוהים אתנו מספר שנים, אך כיוון שאין פוגשים אותם בכל אירועי הספריה, או בימי גיבוש, חלקם נשארים אנונימיים. לכן אני מבקשת לזרוק אור על אחת מעובדות "המפתח לכתבי-עת בעברית", אותה רציתי שתכירו גם אתם.

2520-201
יהודית קופרשטוק

אל יהודית קופרשטוק התוודעתי בשיחת טלפון באורח מקרי בקיץ 2006, בחיפושי אחר משפחת קופרשטוק המתגוררת באחוזה.
יהודית הכירה את "המפתח למאמרים" כסטודנטית בחוג למחשבת ישראל וציינה בשיחתנו כי היא עומדת לסיים תואר שני בחוג זה.
כיוון שחיפשנו אותה עת בנרות ממפתח בנושא היהדות, שאלתי אותה אם היא מעוניינת לעבוד אצלנו. יהודית נענתה לאתגר והתחילה לעבוד בספריה עוד באותו קיץ כעובדת ארעית. עד מהרה למדה את רזי המפתוח ורכשה מיומנות במערכת "אלף" ובהמשך גם גיליתי את מיומנותה הרבה בנושאי היהדות.

יהודית היא אדם צנוע, משכיל ורחב אופקים. הופעתה נאה ודרכיה דרכי נועם. עבודת המפתוח עוררה בה עניין רב והיא מקדישה ל"מפתח" את אותה תשומת לב רבה המוקדשת גם למשפחתה. את המאמרים "הבעייתיים" היא לוקחת עמה הביתה ומתייעצת עם בן זוגה, שלדבריה "מומחה" אף יותר ממנה בנושאים מסוימים. יהודית פיתחה אצלנו את מערכת הנושאים ביהדות והיא מנווטת בקלילות בין הנושאים השונים לבין חיי המשפחה, ביקורי קרובים, נגינה וציור, בשול ונכדים.
אם "אזלו" הגיליונות למפתוח בתחום היהדות, יהודית לא בוחלת בקטלוג עצמי של חוברות חדשות ומפתוחן בהמשך. ואם לא נעשו קישורים לטקסט מלא, אל דאגה, יהודית תקשר גם אותם. וכאשר לא מחכה במערכת כל גיליון בנושאי היהדות, יהודית שולחת ידה במפתוח מאמרים גם בתחומים אחרים. שום נושא אינו מפחיד אותה, כי היא "מאותגרת" מטבעה: היסטוריה וארכיאולוגיה, מדע ורפואה. כל נושא הוא טוב בעינה.
אצל יהודית הכול מתקבל כמובן מאליו, הערות והצעות, את הכול היא מקדמת בברכה, ותענוג הוא לי לעבוד במחיצתה. לצערי, הצעתי להעניק לה עובד מצטיין נדחתה גם השנה בגלל שפע המתחרים על תואר זה.

ב"מפתח למאמרים" שלנו גם עובדים ארעיים אחרים, העושים עבודתם נאמנה בתוך קיטונים קטנים, הרחק מעין כל. גם הם יפים למראה, חרוצים ונאמנים למטרה, וגם עליהם ניתן לכתוב ולספר ואולי יזדמן לי לעשות זאת בהזדמנות אחרת.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: אמירה קהת
שני, 10 אוגוסט 2009 00:00

יש עובדים...יהודית קופרשטוק

יש עובדים, הנמצאים בפריפריה של הספריה ואינם זוכים להיות בצוות העובדים הקבוע שלנו. הם שוהים אתנו מספר שנים, אך כיוון שאין פוגשים אותם בכל אירועי הספריה, או בימי גיבוש, חלקם נשארים אנונימיים. לכן אני מבקשת לזרוק אור על אחת מעובדות "המפתח לכתבי-עת בעברית", אותה רציתי שתכירו גם אתם.

2520-201
יהודית קופרשטוק

אל יהודית קופרשטוק התוודעתי בשיחת טלפון באורח מקרי בקיץ 2006, בחיפושי אחר משפחת קופרשטוק המתגוררת באחוזה.
יהודית הכירה את "המפתח למאמרים" כסטודנטית בחוג למחשבת ישראל וציינה בשיחתנו כי היא עומדת לסיים תואר שני בחוג זה.
כיוון שחיפשנו אותה עת בנרות ממפתח בנושא היהדות, שאלתי אותה אם היא מעוניינת לעבוד אצלנו. יהודית נענתה לאתגר והתחילה לעבוד בספריה עוד באותו קיץ כעובדת ארעית. עד מהרה למדה את רזי המפתוח ורכשה מיומנות במערכת "אלף" ובהמשך גם גיליתי את מיומנותה הרבה בנושאי היהדות.

יהודית היא אדם צנוע, משכיל ורחב אופקים. הופעתה נאה ודרכיה דרכי נועם. עבודת המפתוח עוררה בה עניין רב והיא מקדישה ל"מפתח" את אותה תשומת לב רבה המוקדשת גם למשפחתה. את המאמרים "הבעייתיים" היא לוקחת עמה הביתה ומתייעצת עם בן זוגה, שלדבריה "מומחה" אף יותר ממנה בנושאים מסוימים. יהודית פיתחה אצלנו את מערכת הנושאים ביהדות והיא מנווטת בקלילות בין הנושאים השונים לבין חיי המשפחה, ביקורי קרובים, נגינה וציור, בשול ונכדים.
אם "אזלו" הגיליונות למפתוח בתחום היהדות, יהודית לא בוחלת בקטלוג עצמי של חוברות חדשות ומפתוחן בהמשך. ואם לא נעשו קישורים לטקסט מלא, אל דאגה, יהודית תקשר גם אותם. וכאשר לא מחכה במערכת כל גיליון בנושאי היהדות, יהודית שולחת ידה במפתוח מאמרים גם בתחומים אחרים. שום נושא אינו מפחיד אותה, כי היא "מאותגרת" מטבעה: היסטוריה וארכיאולוגיה, מדע ורפואה. כל נושא הוא טוב בעינה.
אצל יהודית הכול מתקבל כמובן מאליו, הערות והצעות, את הכול היא מקדמת בברכה, ותענוג הוא לי לעבוד במחיצתה. לצערי, הצעתי להעניק לה עובד מצטיין נדחתה גם השנה בגלל שפע המתחרים על תואר זה.

ב"מפתח למאמרים" שלנו גם עובדים ארעיים אחרים, העושים עבודתם נאמנה בתוך קיטונים קטנים, הרחק מעין כל. גם הם יפים למראה, חרוצים ונאמנים למטרה, וגם עליהם ניתן לכתוב ולספר ואולי יזדמן לי לעשות זאת בהזדמנות אחרת.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: אמירה קהת
lq

פורום מנהלות ספריות מונה כ-12 מנהלות ספריות אקדמיות, מכללות, משרדים ממשלתיים (משרד מבקר המדינה, בנק ישראל) ועוד.
מאז שנת 2001 נפגשות משתתפות הפורום במסגרת בלתי פורמאלית מספר פעמים בשנה. במפגשים אלו הן מתארחות בספריות שונות בארץ ומזמינות מרצים שונים. הפעם הן הגיעו אלינו במטרה לשמוע ולהשמיע רעיונות ותובנות בנושא הערכת ספריות.

המפגש החל בהרצאתה של גב' ענת בנסון מנהלת ספריית בית ברל. ענת דיווחה על הסקרים שנערכו בבית ברל ועל צעדים שננקטו בספריות בעקבותיהם. היא סיפרה על הנעשה בעולם בתחום ההערכה והסבירה את הקונספט מאחורי מבדק LibQUAL
בהמשך הציגה לין את פעילות ועדת הערכה אצלנו בספריה. ראשית הוצגו יעדי הועדה והפעילויות שהתבצעו בה עד כה: משוב על דף הבית, סקר שימוש בספריה, שאלון קצר על מדיניות היעץ, ומבדק התמצאות פיסית בספריה.
כמו כן הוצגו הפעילויות העתידיות: קבוצת מיקוד וראיונות בנושא המבנה הפיסי של הספריה וסקר שביעות רצון מקיףLibQUAL המבוסס על הפער בין ציפיות המשתמשים לבין המציאות.
הודגש שיתרונו הגדול של סקר ה- LibQUAL בכך שהוא מאפשר השוואה לתוצאות וממצאים מספריות אקדמיות אחרות בעולם שביצעו אותו. ראו: סקירה קודמת שלנו בנושא
במהלך המפגש הוחלפו דעות והועלו רעיונות שונים בנוגע לנושאים שעלו בתוצאות הסקרים כמו סוגיית השמירה על השקט בספריה, התמצאות הקהל באוספים ועוד. חשוב כתמיד לציין שפעילות ההערכה לא באה על חשבון השירות לקהל, המקבל אצלנו תמיד עדיפות ראשונה.
שמחנו לראות את ההתעניינות הרבה שהביעו הנוכחות באתר הספריה, בבלוג שלנו ובפעילויות הרבה המתבצעת בספריה.
lq

פורום מנהלות ספריות מונה כ-12 מנהלות ספריות אקדמיות, מכללות, משרדים ממשלתיים (משרד מבקר המדינה, בנק ישראל) ועוד.
מאז שנת 2001 נפגשות משתתפות הפורום במסגרת בלתי פורמאלית מספר פעמים בשנה. במפגשים אלו הן מתארחות בספריות שונות בארץ ומזמינות מרצים שונים. הפעם הן הגיעו אלינו במטרה לשמוע ולהשמיע רעיונות ותובנות בנושא הערכת ספריות.

המפגש החל בהרצאתה של גב' ענת בנסון מנהלת ספריית בית ברל. ענת דיווחה על הסקרים שנערכו בבית ברל ועל צעדים שננקטו בספריות בעקבותיהם. היא סיפרה על הנעשה בעולם בתחום ההערכה והסבירה את הקונספט מאחורי מבדק LibQUAL
בהמשך הציגה לין את פעילות ועדת הערכה אצלנו בספריה. ראשית הוצגו יעדי הועדה והפעילויות שהתבצעו בה עד כה: משוב על דף הבית, סקר שימוש בספריה, שאלון קצר על מדיניות היעץ, ומבדק התמצאות פיסית בספריה.
כמו כן הוצגו הפעילויות העתידיות: קבוצת מיקוד וראיונות בנושא המבנה הפיסי של הספריה וסקר שביעות רצון מקיףLibQUAL המבוסס על הפער בין ציפיות המשתמשים לבין המציאות.
הודגש שיתרונו הגדול של סקר ה- LibQUAL בכך שהוא מאפשר השוואה לתוצאות וממצאים מספריות אקדמיות אחרות בעולם שביצעו אותו. ראו: סקירה קודמת שלנו בנושא
במהלך המפגש הוחלפו דעות והועלו רעיונות שונים בנוגע לנושאים שעלו בתוצאות הסקרים כמו סוגיית השמירה על השקט בספריה, התמצאות הקהל באוספים ועוד. חשוב כתמיד לציין שפעילות ההערכה לא באה על חשבון השירות לקהל, המקבל אצלנו תמיד עדיפות ראשונה.
שמחנו לראות את ההתעניינות הרבה שהביעו הנוכחות באתר הספריה, בבלוג שלנו ובפעילויות הרבה המתבצעת בספריה.