סקירות ועדכונים
סקירות ועדכונים
אני ממשיכה בדרכי ברחוב אידר לכיוון רחוב חורב. בשנת 1936 ישנם ברחוב זה רק בתים בודדים.אני חולפת ליד בית מספר 10. אדון וגברת בנבנישתי יבנו כאן את ביתם רק בעוד כעשור, ויקראו לבית החד קומתי וילה דיטיקה, על שם בעלת הבית. הבית היחידי שנראה עתה לעיני הוא מבנה בפינת הרחובות אידר וחורב.
במפה משנת 1938 נראים על המגרש הפינתי שני מבנים: אחד מרובע וקטן, סמוך יותר לרחוב אידר ואחד מאורך, מערבה, בכיוון דרך פרויד.

הבית הנראה לעיני בשנת 1936 הוא בית הקיץ של שרה וילבושביץ. הבית נתרם לויצ"ו כבר בשנת 1933 ע"י המהנדס החיפאי גדליהו וילבושביץ לזכר אמו שרה. גדליהו היה אחיהם הבכור של מניה שוחט וילבושביץ, של נחום וילבוש (ממקימי מפעל "שמן") ושל משה וילבושביץ. גדליהו בנה בניינים רבים בחיפה, ביניהם בנין הטכניון הישן.

ומעשה שהיה כך היה: צילה, אשתו של גדליהו וילבושביץ, היתה בעלת מגרשים באחוזה בהם שוכנים היום קלונוע מוריה, גן הבנים וקופת חולים בונן ועוד. צילה וילבושביץ נפטרה בשנת 1932 ובעלה גדליהו תרם את המגרש ברחוב חורב פינת אידר לוועד אחוזה, אשר מסר את הקרקע לויצ"ו כדי להקים עליו מוסד לילדים. גדליהו וילבושביץ התנה את תרומתו בקריאת שם המוסד על שם אמו, והמוסד כונה "הקייטנה הארצית על שם שרה וילבושביץ".
לפני כחמש עשרה שנה ויצ"ו ביקשה למכור את המקום ורק לאחר התערבות המשפחה, החליטה ויצ"ו לגנוז את הרעיון, והחזירה את השלט הקטן המנציח את תרומתה של משפחת וילבושביץ. לאחרונה אף שיפצה את המתחם והוסיפה מבנה חדש.

במודעה שהופיעה ב"פלסטיין פוסט" מסופר על פועלה של ויצ"ו בהוספת מתקנים לבית ובכתבה בעיתון זה מאוגוסט 1939 מודיעה שרה וילבושביץ על פסטיבל סגירת "בית הקיץ של שרה וילבושביץ" (שנקרא במודעה אחרת בית-ספר קיץ של ויצ"ו).
"הבית נמצא על שטח של 13 דונם, מוקף עצי אורן ודקלים, והוא נועד כמקום מרגוע לילדים נזקקים בגילאים 8-14. כ-75 ילדים מכל הארץ התארחו ב"בית" בשני מחזורים ביולי ואוגוסט 1939.
הילדים למדו לשחק וכן להשתתף בעבודות בית, פעילות גופנית ועבודות נגרות. הבית מיועד ל-150 ילדים, ותקציבו השנתי 500 לירות פלשתינאיות, בנוסף להשתתפות ההורים ב-30 אחוזים, וכן תרומות של ויצ"ו וחברים של המוסד". כמו כן מציינת המודעה שהמבנים של הבית עברו לאחרונה לקרן הקיימת לישראל.ויצ"ו המשיכה לארח במקום ילדים נזקקים במסגרות שונות.

בשנת 1942, הוזעק לכאן בנימין יונס על מנת שינהל את המוסד הנקרא "אחוזת ילדים". יונס, יליד בוואריה 1909 ובעל הכשרה בחינוך מיוחד, עלה ארצה בשנת 1934 ובשנת 1936 היה בשפיה ועסק שם בעבודה חינוכית.
בנו אורי ינאי, היום פרופסור לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, שנולד בשנת 1943 באחוזת הילדים, סיפר לי על ההיסטוריה של המוסד.
בנימין יונס טיפל בילדים יתומים ניצולי האנייה "פטרייה" שויצ"ו הביאה לקייטנה.
הגיעו גם ילדים של מגויסי הצבא הבריטי. אחריהם הגיעו ילדים ניצולי השואה, ילדי עליית הנוער וילדי עולים מתקופת המעברות. המוסד התאים עצמו לאוכלוסיה שהגיעה ונזקקה לעזרה בתחום החינוך. במוסד היו ילדים בגילאי 10-18. בשנות החמישים קם לראשונה בארץ ביזמת בנימין יונס מושג חדש "בית השוליה": ילדים ילמדו עד סוף בית הספר העממי, אחר כך ילמדו מקצוע, ובערב ילמדו לימודים עיוניים.
הטובים ילמדו מתמטיקה ופיסיקה ויוכלו לעשות גם בגרות. היו במוסד נגריות, מסגריות, וכד'. ויצ"ו הפעילה כן מסגרות שונות. בשנות החמישים, כאשר לא היו עוד מועדוניות בבתי הספר, זכור לי שבאתי לכן אחרי הלימודים כדי לאכול צהריים, לשמוע סיפור ולנוח עד השעה ארבע אחר הצהריים.
לו צעדתי ברחוב אידר בשנת 1924, הייתי פוגשת כאן את בני משפחת אברמוביץ, עומדים ליד ביתם הקטן עם בנם חיים ועם חמור.
כאשר משפחת אברמוביץ הגיעה לאחוזה, היה כאן רק בית ערבי חד-קומתי שעמד בודד כמעט בסביבה זו "בית א-דוורי", שנקנה מערבי.

t
לדברי הבן חיים, בתמונה נראה בעל הבית יוסף אברמוביץ עם הרברט סמואל. מאחור נראה הר שומם.
הר זה כונה בפי התושבים הראשונים של אחוזה "ההר של ונטורה". מאוחר יותר תבנה כאן הווילה של ליידי דאונס, ייסלל רחוב איינשטיין וההר יתכסה בבתים. אך כעת, בשנת 1924 המקום שומם. וזוהי בדיוק הסיבה שמר יוסף אברמוביץ נקרא לכאן, להפריח את השממה. יוסף אברמוביץ, יליד 1893 היה אגרונום, שעלה ארצה בשנת 1910. עסק בנטיעות בראשון לציון וברחובות, ובזמן הגירוש ע"י התורכים הגיע צפונה לגליל, ועבד ביבנאל, בסג'רה ובמסחה. יוסף נישא לשפרה בשנת 1920 ובשנת 1922 נולד בנם חיים.

אחוזה תוכננה ע"י ריכרד קאופמן כ"עיר גנים". אך על מנת להפכה לכזאת, היה צורך ליער את ההר החשוף. יחד עם המתיישבים הראשונים הגיעו לאחוזה גם פועלים, שעסקו בסלילת כבישים ובנטיעת עצים, בהדרכתו של האגרונום. בעוד הפועלים משתכנים בצריפים ברחוב סיני, האגרונום יוסף אברמוביץ השתכן בבית אבן ערבי.

חיים אברמוביץ סיפר בראיון ל"עמותה לתולדות חיפה": ...אבא הגיע לגליל התחתון. הוא גר בפורייה ועבד ביבנאל ועזר שם בטיפול בחורשות השקדים של המושבה וגם בכרמי היין שלהם. מיבנאל עבר למסחה, שאחר כך נקראה כפר תבור. שם נולדתי ב-1922 וכשהייתי בן שנה עברנו לסג'רה.
לאגודה שהקימה את אחוזת סמואל,שישבה ברומניה, היו נציגים בארץ שקנו את האדמות. הכסף נתרם ע"י יהודי רומניה. אדמות אחוזה השתרעו בערך מקרית ספר ועד אחרי בית בירם בדרום.
כל השטח הזה נקנה ע"י התאחדות עולי רומניה ולא על ידי "הקרן הקיימת". בהדרגה מכרו את האדמות לאנשים פרטיים כדי שיבנו בתים.
אדמות אחוזה כולן היו גבעות קרחות. לא היו כאן עצים כי במשך מאות שנים, העזים של העדרים מהכפרים הערבים טירה וכבאביר אכלו את כל הצמחייה הטבעית של הכרמל - האלונים. העזים והכבשים אהבו מאד את העלים של האלונים, ואת הבלוטים. הן טיפסו עם הרגליים הקדמיות, כמה שרק יכלו להגיע, והרסו את כל העצים שהיו בכרמל. אגודת עולי רומניה רצתה להצמיח מחדש עצים. הם שמעו על אבא שלי, שהיה מומחה לנטיעות, והזמינו אותו לנהל את הנטיעות באחוזה..."
חיים אברמוביץ סיפר לי שמשפחתו הגיעה לכאן בשנת 1924 בעגלה רתומה לשני סוסים מסג'רה עם מעט מיטלטלין. העגלה עלתה בדרך סלולה, דרך ההר (כיום שדרות הציונות) שהגיעה עד למרכז הכרמל ושימשה את הטמפלרים, ומשם הגיעו לאחוזה בדרך עפר.
לדבריו הם היו המשפחה הראשונה שהגיעה לאחוזה. כשלושים פועלים הגיעו מעט לפניהם. חיים היה הילד הראשון והיחיד באחוזה באותה תקופה. חיים זוכר שהמטבח היה בצריף עץ בחצר. לא היו מים זורמים. את המים הביאו ממעיין שהיה בואדי.
הבית היה בית בודד, היו שם עצי תאנה שנתנו פרי. מכיוון שהבית בן שני החדרים היה קטן מלהכיל את המשפחה, נבנתה לו עוד קומה.
החמור שקיבלה המשפחה, היה כלי הרכב המשפחתי. במסמך שנמצא בידי המשפחה הנושא את הכותרת "אחוזת הרברט סמואל" משנת 1924 נכתב: "בזה אנו מאשרים כי אדון יוסף אברמוביץ נשכר אצלנו בתור נוטע במשכורת חודשית של 12 וחמש מאות לירות מנדטוריות, ומתחייב לנהל ולמלא את כל עבודות הנטיעה וכל הכרוך בהן ולעבוד לפי החלטות הנהלת המחוז הנ"ל. אנו מקבלים עלינו לכסות את הוצאות מספוא האתון השייכת למר אברמוביץ". היו אלו הוצאות הנסיעה הראשונות ששולמו לתושב אחוזה.

שפרה אברמוביץ, אשתו של יוסף ואמו של חיים סיפרה: "גרנו באחוזת ילדים. שם למטה אם שמתם לב, יש צורה מיוחדת עם מרפסת, שם גרנו אפשר לראות זאת היום. זאת הייתה חושה של ערבים עם שני חדרים קטנטנים, דלת לא הייתה מחדר אחד לשני. חיים היה בן שנתיים. הוא היה צריך להיות כמובן עם מיטה בחדר השינה שלנו, כמו שקראנו לו. אנחנו היינו פה, בעוד חדר....זה צריף למטבח בו היינו מחזיקים כל מיני דברים. זה היה צריף של חדר, ארבע על ארבע. זה לא היה כל כך פשוט להשיג בן אדם כדי לבנות את הצריף. לא היה פה כביש, שום דבר...היינו צריכים לעשות חור בקיר, כדי שאני אראה אם הילד בוכה, ישן או מה שקורה אתו. אחרת היינו צריכים לצאת החוצה בכל מזג אויר..."
חיים זוכר עדיין את הדרך הארוכה לגן הילדים ברחוב מוריה הדרך שעשה ברגל הייתה ארוכה, אך הוריו רצו שיקבל חינוך ממוסד וייפגש עם ילדים אחרים. כדי לשעשע את חיים בשעות הפנאי, קנו ההורים כלבה, שנקראה אפורה.

יוסף פיקח כאמור על הנטיעות. "בחרנו את העץ המתאים למקום ורצינו להבטיח את החברים ולדאוג להם כשיבואו להתיישב, שיהיה להם צל. נטענו על הגבולות [של המגרשים], נטענו כרם, גפנים, לפעמים עצים אחרים ובאמצע השארנו בשביל הבניין שהיה צריך לבנות. ... את השתילים הבאנו ממשתלת עין חרוד. את האורנים אנחנו זרענו. הבאנו זרעים וזרענו בשורות. האורנים גדלים לאט מאד. נוטעים צפוף ואז צריך לדלל אותם.. לא כל הבעלים ביקשו לקבל שתילים... השארנו את החלק האמצעי של המגרש פנוי, כדי שבעל הבית ייטע בעצמו מה שהוא רוצה..." ומנהג יפה היה באחוזה. כל מי שבא לבקר, היו מכבדים אותו בנטיעת עץ.

משפחת אברמוביץ התגוררה כאן במשך 4 שנים משנת 1924 עד 1928. האגודה האחראית ליסודה של אחוזה הפסיקה לשלוח כספים מרומניה. היה צורך בכספים נוספים למימון "אגודת אחוזת הרברט סמואל", והובא אגרונום אחר."היו לו קשרים עם הסוכנות ועם קרן קיימת והוא היה משיג כספים מהמוסדות האלו. אחוזה הייתה זקוקה לכספים, אז קיבלו אותו בתור מנהל ראשי". כך סיפר בצער יוסף אברמוביץ, שנאלץ לוותר על עבודתו... משפחת אברמוביץ עברה לגור ברחוב מאפו, ויוסף נאלץ להחליף מקצוע, והפך לבעל מכולת. המקום עבר כזכור למשפחת וילבושביץ וממנה לויצ"ו ולקרן הקיימת. בשנות הששים הפך המקום מקייטנה לנזקקים לפנימייה עם בית ספר לחינוך מיוחד. הפעילות החינוכית החשובה של המוסד הפועל בה ממשיכה עד היום.
כשתעברו להבא ליד הגדר הירוקה, הציצו פנימה ונסו לדמיין את מר יוסף אברמוביץ וחמורו ואת חיים הקטן, הילד הראשון באחוזה.


מקורות:

בן-ארצי, יוסי. להפוך מדבר לכרמל: התהוות הכרמל כמרחב נבדל בעיר מעורבת, 1948-1918. ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ד 2004
שיחות עם חיים אברמוביץ בשנת 2005 ו-2007.
שיחה עם פרופ' אורי ינאי בשנת 2005
ראיון של חיים אברמוביץ - העמותה לתולדות חיפה, 2008
ראיון עם יוסף אברמוביץ - העמותה לתולדות חיפה, 1975
המודעות מתוך ה"פלסטיין פוסט" באתר אוניברסיטת תל אביב
התמונה נמסרה לי ע"י מר חיים אברמוביץ
המידע על המהנדס גדליהו וילבושביץ נמסר ע"י נינתו בתגובה לכתבה זו
רביעי, 11 פברואר 2009 00:00

יתרונות וחסרונות גוגל סקולר


מבוסס על המאמר:
Jacso´, P. (2008). Savvy searching:Google Scholar revisited.

Google Scholar הופיע לראשונה בנובמבר 2004 ותכניו גדלו משמעותית בזכות מאגרי מידע שהפכו נגישים ואפשרו לו לאסוף מידע ולמפתח את הטקסט המלא של מיליוני מאמרים מכתבי עת אקדמיים ומאגרים אקדמיים של פריטים ופרסומים במהדורות שונות.

במחקר קיימת היום התמחות בבדיקת Google Scholar באמצעות שימוש בקריטריונים מסורתיים להערכת מאגרי מידע כגון: גודל, דיוק, סוג המקור ובמיוחד רוחב הכיסוי של כתבי עת וספרים. Google Scholar גם נבדק כמאגר מידע לא מסורתי אשר מוסיף למקורות אחרים.
לפני הדיון בתכני המאגר חשוב בראש ובראשונה לשים לב לחסרונותיו של Google Scholar בהקשר של חיפוש ודליית מידע:

red_bullet.jpg המנוע לוקה בביצועי החיפוש הבסיסי.

red_bullet.jpg אין לו אפשרויות מיון (מעבר לדירוג הרלוונטיות המוטל בספק).

red_bullet.jpg הוא מציע מאפייני סינון רק לקטגוריות נושאים רחבות

red_bullet.jpg אפשרויות ה- and/or שלו לוקות בחסר.

red_bullet.jpg ישנם בין מאות לאלפי שמות שגויים של מחברים, המונעים בדרך כלל מן המחברים האמיתיים מלקבל קרדיט בעבור חלק מעבודותיהם (כולל עבודות שנצפות פעמים רבות) ולפיכך, מונעים מהם מלקבל h-index ראוי. לפיכך, שימוש ב- Google Scholar לשם ביצוע הערכה ביביליומטרית ומדעית למטרות השוואה ודירוג יכול להוביל להטיות, מדידות ואינדיקאטורים שאינם אקדמיים.

red_bullet.jpg מספרי עמודים, החלק הראשון או השני של ISSN , או כל מספר אחר בעל ארבע ספרות מפורש על ידי Google Scholar כשנת פרסום.

red_bullet.jpg חיפוש מוגבל בשימוש במונח "The". Google Scholar מניב רשימת תוצאות של יותר מ-1.5 ביליון תוצאות, בין אם משתמשים בה עם או בלי הסימן + או מקיפים אותה במירכאות, מכיוון שהיא אמורה להיות Stop word ללא סימנים אלה, אך ככל הנראה היא אינה כזו.
למרות הליקויים, יתרונו הגדול של Google Scholar הינו חיפוש מהיר במיוחד בטקסט מלא של פרסומים ממילוני מקורות. בנוסף, המצדדים ב- Google Scholar מדגישים את חלקו התוכני: כיסוי, מגוון מקורות, גודל ותפוצה.
כתבי העת

אחוז כתבי-העת גדל במידה ניכרת מאז היווסדו, מכיוון שכל מפרסם אקדמי רוצה להיות חלק מן העולם של גוגל. גם איכות בסיס הנתונים (source base) השתפרה באמצעות מפתוח הטקסט המלא של אלפי כתבי עת אקדמיים.
שני המפרסמים החשובים ביותר של כתבי עת שהחלו לשתף פעולה עם Google Scholar הם: Elsevier ו-American Chemical Society . גם אם אחוז קטנטן בלבד של האוספים הדיגיטליים של מפרסמים אלה (ל- Elsevier 7 מיליון פריטים ול-ACS 0.75 מיליון פריטים) מופתח עד כה על ידי Google Scholar, חלקם צפוי לעלות במהירות.
ספרים

צירוף רשומות של ספרים ל- Google Scholar בעיקר מ-Books Google מהווה יתרון אדיר, במיוחד לאור העובדה שספרים נמצאים בקושי כרשומה ממופתחת/ מתומצתת, ובטח לא כפריט ממופתח ובטקסט מלא (לחיפוש, לא לצפייה) ברוב המאגרים הרב תחומיים האחרים ברשת (מלבד Amazon.com).

כיסוי גיאוגרפי ושפתי

הכיסוי הגיאוגרפי והשפתי של Google Scholar הינו מרשים. בניגוד למאגרים אקדמיים אחרים, אשר בדרך כלל מכסים כמעט רק מקורות דוברי אנגלית שפורסמו בעיקר בארה"ב, בריטניה, אוסטרליה וקנדה (בכל מקום מכוסים גם מסמכים בצרפתית), ל- Google Scholar יש גישה לכל אוסף מסמכים אקדמי דיגיטלי ומפתחיו החליטו למפתח אוספים אקדמיים חשובים של עבודות בספרדית, פורטוגזית, גרמנית, יפנית, סינית, קוריאנית ורוסית(באמצעות תוכנה). ישנם פרסומים שיש חשיבות לקריאתם בשפת המקור ומתפרסמים אך ורק בשפה זו.

מאגרים דיגיטליים

כיסוי המאגרים הדיגיטליים הינו רחוק מלהיות מושלם. הם מהווים נכס נהדר במיוחד עבור פיסיקה, אסטרופיסיקה, רפואה, כלכלה, מדעי המחשב והמידע וטכנולוגיה. אך השימוש במאגרי מידע כאלה בטקסט מלא עדיין יכול להשתפר משמעותית. כך לדוגמא, רק כרבע מן הפריטים בגישה חופשית מ- PubMed Central (PMC) זמינים ישירות ב- Google Scholar.
כאשר משבחים את כיסוי התוכן הרחב של Google Scholar, יש לציין שעדיין ישנם פערים אדירים במיפתוח הטקסט המלא של רוב פרסומי הסדרות החשובות. לדוגמא, פחות מ-17% מתוך 430,500 מסמכים באתר האינטרנט nature.com מופתחו על ידי Google Scholar ישירות מאתר זה (אשר כולל לא רק את המגזין (Nature, ליותר מ-17% מהם יש רשומה ב-Google Scholar, אך רבות מתוכן הן רק רשומות ביבליוגרפיות הכוללות מידע מינימאלי.

גודל

למחקר עדין אין תשובה מדויקת בנושא זה. מפתחי מנוע החיפוש מסרבים לענות על השאלה ולספק כל מאפיין עובדתי אחר של מאגר המידע (כגון: מספר כתבי העת, המפרסמים, חומרים בשפה זרה, מאמרים, מסמכי ועידה, דוחות וספרים שהוא מכסה).
המאפיינים הטובים בתוכנה הם קישורי הספרייה (Find @ Haifa Library) ואפשרויות החיפוש של הספריה (More Options @ Haifa Library), המודיעים למשתמשים באם ספרייתם מציעה גישה למסמך המבוקש (במידה והספריה מנויה ומספקת מידע אודות המצאי של כתבי העת האלקטרוניים שלה).

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: איריס ביתן טולדנו, תחום יעץ
אני ממשיכה בדרכי ברחוב אידר לכיוון רחוב חורב. בשנת 1936 ישנם ברחוב זה רק בתים בודדים.אני חולפת ליד בית מספר 10. אדון וגברת בנבנישתי יבנו כאן את ביתם רק בעוד כעשור, ויקראו לבית החד קומתי וילה דיטיקה, על שם בעלת הבית. הבית היחידי שנראה עתה לעיני הוא מבנה בפינת הרחובות אידר וחורב.
במפה משנת 1938 נראים על המגרש הפינתי שני מבנים: אחד מרובע וקטן, סמוך יותר לרחוב אידר ואחד מאורך, מערבה, בכיוון דרך פרויד.

הבית הנראה לעיני בשנת 1936 הוא בית הקיץ של שרה וילבושביץ. הבית נתרם לויצ"ו כבר בשנת 1933 ע"י המהנדס החיפאי גדליהו וילבושביץ לזכר אמו שרה. גדליהו היה אחיהם הבכור של מניה שוחט וילבושביץ, של נחום וילבוש (ממקימי מפעל "שמן") ושל משה וילבושביץ. גדליהו בנה בניינים רבים בחיפה, ביניהם בנין הטכניון הישן.

ומעשה שהיה כך היה: צילה, אשתו של גדליהו וילבושביץ, היתה בעלת מגרשים באחוזה בהם שוכנים היום קלונוע מוריה, גן הבנים וקופת חולים בונן ועוד. צילה וילבושביץ נפטרה בשנת 1932 ובעלה גדליהו תרם את המגרש ברחוב חורב פינת אידר לוועד אחוזה, אשר מסר את הקרקע לויצ"ו כדי להקים עליו מוסד לילדים. גדליהו וילבושביץ התנה את תרומתו בקריאת שם המוסד על שם אמו, והמוסד כונה "הקייטנה הארצית על שם שרה וילבושביץ".
לפני כחמש עשרה שנה ויצ"ו ביקשה למכור את המקום ורק לאחר התערבות המשפחה, החליטה ויצ"ו לגנוז את הרעיון, והחזירה את השלט הקטן המנציח את תרומתה של משפחת וילבושביץ. לאחרונה אף שיפצה את המתחם והוסיפה מבנה חדש.

במודעה שהופיעה ב"פלסטיין פוסט" מסופר על פועלה של ויצ"ו בהוספת מתקנים לבית ובכתבה בעיתון זה מאוגוסט 1939 מודיעה שרה וילבושביץ על פסטיבל סגירת "בית הקיץ של שרה וילבושביץ" (שנקרא במודעה אחרת בית-ספר קיץ של ויצ"ו).
"הבית נמצא על שטח של 13 דונם, מוקף עצי אורן ודקלים, והוא נועד כמקום מרגוע לילדים נזקקים בגילאים 8-14. כ-75 ילדים מכל הארץ התארחו ב"בית" בשני מחזורים ביולי ואוגוסט 1939.
הילדים למדו לשחק וכן להשתתף בעבודות בית, פעילות גופנית ועבודות נגרות. הבית מיועד ל-150 ילדים, ותקציבו השנתי 500 לירות פלשתינאיות, בנוסף להשתתפות ההורים ב-30 אחוזים, וכן תרומות של ויצ"ו וחברים של המוסד". כמו כן מציינת המודעה שהמבנים של הבית עברו לאחרונה לקרן הקיימת לישראל.ויצ"ו המשיכה לארח במקום ילדים נזקקים במסגרות שונות.

בשנת 1942, הוזעק לכאן בנימין יונס על מנת שינהל את המוסד הנקרא "אחוזת ילדים". יונס, יליד בוואריה 1909 ובעל הכשרה בחינוך מיוחד, עלה ארצה בשנת 1934 ובשנת 1936 היה בשפיה ועסק שם בעבודה חינוכית.
בנו אורי ינאי, היום פרופסור לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, שנולד בשנת 1943 באחוזת הילדים, סיפר לי על ההיסטוריה של המוסד.
בנימין יונס טיפל בילדים יתומים ניצולי האנייה "פטרייה" שויצ"ו הביאה לקייטנה.
הגיעו גם ילדים של מגויסי הצבא הבריטי. אחריהם הגיעו ילדים ניצולי השואה, ילדי עליית הנוער וילדי עולים מתקופת המעברות. המוסד התאים עצמו לאוכלוסיה שהגיעה ונזקקה לעזרה בתחום החינוך. במוסד היו ילדים בגילאי 10-18. בשנות החמישים קם לראשונה בארץ ביזמת בנימין יונס מושג חדש "בית השוליה": ילדים ילמדו עד סוף בית הספר העממי, אחר כך ילמדו מקצוע, ובערב ילמדו לימודים עיוניים.
הטובים ילמדו מתמטיקה ופיסיקה ויוכלו לעשות גם בגרות. היו במוסד נגריות, מסגריות, וכד'. ויצ"ו הפעילה כן מסגרות שונות. בשנות החמישים, כאשר לא היו עוד מועדוניות בבתי הספר, זכור לי שבאתי לכן אחרי הלימודים כדי לאכול צהריים, לשמוע סיפור ולנוח עד השעה ארבע אחר הצהריים.
לו צעדתי ברחוב אידר בשנת 1924, הייתי פוגשת כאן את בני משפחת אברמוביץ, עומדים ליד ביתם הקטן עם בנם חיים ועם חמור.
כאשר משפחת אברמוביץ הגיעה לאחוזה, היה כאן רק בית ערבי חד-קומתי שעמד בודד כמעט בסביבה זו "בית א-דוורי", שנקנה מערבי.

t
לדברי הבן חיים, בתמונה נראה בעל הבית יוסף אברמוביץ עם הרברט סמואל. מאחור נראה הר שומם.
הר זה כונה בפי התושבים הראשונים של אחוזה "ההר של ונטורה". מאוחר יותר תבנה כאן הווילה של ליידי דאונס, ייסלל רחוב איינשטיין וההר יתכסה בבתים. אך כעת, בשנת 1924 המקום שומם. וזוהי בדיוק הסיבה שמר יוסף אברמוביץ נקרא לכאן, להפריח את השממה. יוסף אברמוביץ, יליד 1893 היה אגרונום, שעלה ארצה בשנת 1910. עסק בנטיעות בראשון לציון וברחובות, ובזמן הגירוש ע"י התורכים הגיע צפונה לגליל, ועבד ביבנאל, בסג'רה ובמסחה. יוסף נישא לשפרה בשנת 1920 ובשנת 1922 נולד בנם חיים.

אחוזה תוכננה ע"י ריכרד קאופמן כ"עיר גנים". אך על מנת להפכה לכזאת, היה צורך ליער את ההר החשוף. יחד עם המתיישבים הראשונים הגיעו לאחוזה גם פועלים, שעסקו בסלילת כבישים ובנטיעת עצים, בהדרכתו של האגרונום. בעוד הפועלים משתכנים בצריפים ברחוב סיני, האגרונום יוסף אברמוביץ השתכן בבית אבן ערבי.

חיים אברמוביץ סיפר בראיון ל"עמותה לתולדות חיפה": ...אבא הגיע לגליל התחתון. הוא גר בפורייה ועבד ביבנאל ועזר שם בטיפול בחורשות השקדים של המושבה וגם בכרמי היין שלהם. מיבנאל עבר למסחה, שאחר כך נקראה כפר תבור. שם נולדתי ב-1922 וכשהייתי בן שנה עברנו לסג'רה.
לאגודה שהקימה את אחוזת סמואל,שישבה ברומניה, היו נציגים בארץ שקנו את האדמות. הכסף נתרם ע"י יהודי רומניה. אדמות אחוזה השתרעו בערך מקרית ספר ועד אחרי בית בירם בדרום.
כל השטח הזה נקנה ע"י התאחדות עולי רומניה ולא על ידי "הקרן הקיימת". בהדרגה מכרו את האדמות לאנשים פרטיים כדי שיבנו בתים.
אדמות אחוזה כולן היו גבעות קרחות. לא היו כאן עצים כי במשך מאות שנים, העזים של העדרים מהכפרים הערבים טירה וכבאביר אכלו את כל הצמחייה הטבעית של הכרמל - האלונים. העזים והכבשים אהבו מאד את העלים של האלונים, ואת הבלוטים. הן טיפסו עם הרגליים הקדמיות, כמה שרק יכלו להגיע, והרסו את כל העצים שהיו בכרמל. אגודת עולי רומניה רצתה להצמיח מחדש עצים. הם שמעו על אבא שלי, שהיה מומחה לנטיעות, והזמינו אותו לנהל את הנטיעות באחוזה..."
חיים אברמוביץ סיפר לי שמשפחתו הגיעה לכאן בשנת 1924 בעגלה רתומה לשני סוסים מסג'רה עם מעט מיטלטלין. העגלה עלתה בדרך סלולה, דרך ההר (כיום שדרות הציונות) שהגיעה עד למרכז הכרמל ושימשה את הטמפלרים, ומשם הגיעו לאחוזה בדרך עפר.
לדבריו הם היו המשפחה הראשונה שהגיעה לאחוזה. כשלושים פועלים הגיעו מעט לפניהם. חיים היה הילד הראשון והיחיד באחוזה באותה תקופה. חיים זוכר שהמטבח היה בצריף עץ בחצר. לא היו מים זורמים. את המים הביאו ממעיין שהיה בואדי.
הבית היה בית בודד, היו שם עצי תאנה שנתנו פרי. מכיוון שהבית בן שני החדרים היה קטן מלהכיל את המשפחה, נבנתה לו עוד קומה.
החמור שקיבלה המשפחה, היה כלי הרכב המשפחתי. במסמך שנמצא בידי המשפחה הנושא את הכותרת "אחוזת הרברט סמואל" משנת 1924 נכתב: "בזה אנו מאשרים כי אדון יוסף אברמוביץ נשכר אצלנו בתור נוטע במשכורת חודשית של 12 וחמש מאות לירות מנדטוריות, ומתחייב לנהל ולמלא את כל עבודות הנטיעה וכל הכרוך בהן ולעבוד לפי החלטות הנהלת המחוז הנ"ל. אנו מקבלים עלינו לכסות את הוצאות מספוא האתון השייכת למר אברמוביץ". היו אלו הוצאות הנסיעה הראשונות ששולמו לתושב אחוזה.

שפרה אברמוביץ, אשתו של יוסף ואמו של חיים סיפרה: "גרנו באחוזת ילדים. שם למטה אם שמתם לב, יש צורה מיוחדת עם מרפסת, שם גרנו אפשר לראות זאת היום. זאת הייתה חושה של ערבים עם שני חדרים קטנטנים, דלת לא הייתה מחדר אחד לשני. חיים היה בן שנתיים. הוא היה צריך להיות כמובן עם מיטה בחדר השינה שלנו, כמו שקראנו לו. אנחנו היינו פה, בעוד חדר....זה צריף למטבח בו היינו מחזיקים כל מיני דברים. זה היה צריף של חדר, ארבע על ארבע. זה לא היה כל כך פשוט להשיג בן אדם כדי לבנות את הצריף. לא היה פה כביש, שום דבר...היינו צריכים לעשות חור בקיר, כדי שאני אראה אם הילד בוכה, ישן או מה שקורה אתו. אחרת היינו צריכים לצאת החוצה בכל מזג אויר..."
חיים זוכר עדיין את הדרך הארוכה לגן הילדים ברחוב מוריה הדרך שעשה ברגל הייתה ארוכה, אך הוריו רצו שיקבל חינוך ממוסד וייפגש עם ילדים אחרים. כדי לשעשע את חיים בשעות הפנאי, קנו ההורים כלבה, שנקראה אפורה.

יוסף פיקח כאמור על הנטיעות. "בחרנו את העץ המתאים למקום ורצינו להבטיח את החברים ולדאוג להם כשיבואו להתיישב, שיהיה להם צל. נטענו על הגבולות [של המגרשים], נטענו כרם, גפנים, לפעמים עצים אחרים ובאמצע השארנו בשביל הבניין שהיה צריך לבנות. ... את השתילים הבאנו ממשתלת עין חרוד. את האורנים אנחנו זרענו. הבאנו זרעים וזרענו בשורות. האורנים גדלים לאט מאד. נוטעים צפוף ואז צריך לדלל אותם.. לא כל הבעלים ביקשו לקבל שתילים... השארנו את החלק האמצעי של המגרש פנוי, כדי שבעל הבית ייטע בעצמו מה שהוא רוצה..." ומנהג יפה היה באחוזה. כל מי שבא לבקר, היו מכבדים אותו בנטיעת עץ.

משפחת אברמוביץ התגוררה כאן במשך 4 שנים משנת 1924 עד 1928. האגודה האחראית ליסודה של אחוזה הפסיקה לשלוח כספים מרומניה. היה צורך בכספים נוספים למימון "אגודת אחוזת הרברט סמואל", והובא אגרונום אחר."היו לו קשרים עם הסוכנות ועם קרן קיימת והוא היה משיג כספים מהמוסדות האלו. אחוזה הייתה זקוקה לכספים, אז קיבלו אותו בתור מנהל ראשי". כך סיפר בצער יוסף אברמוביץ, שנאלץ לוותר על עבודתו... משפחת אברמוביץ עברה לגור ברחוב מאפו, ויוסף נאלץ להחליף מקצוע, והפך לבעל מכולת. המקום עבר כזכור למשפחת וילבושביץ וממנה לויצ"ו ולקרן הקיימת. בשנות הששים הפך המקום מקייטנה לנזקקים לפנימייה עם בית ספר לחינוך מיוחד. הפעילות החינוכית החשובה של המוסד הפועל בה ממשיכה עד היום.
כשתעברו להבא ליד הגדר הירוקה, הציצו פנימה ונסו לדמיין את מר יוסף אברמוביץ וחמורו ואת חיים הקטן, הילד הראשון באחוזה.


מקורות:

בן-ארצי, יוסי. להפוך מדבר לכרמל: התהוות הכרמל כמרחב נבדל בעיר מעורבת, 1948-1918. ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ד 2004
שיחות עם חיים אברמוביץ בשנת 2005 ו-2007.
שיחה עם פרופ' אורי ינאי בשנת 2005
ראיון של חיים אברמוביץ - העמותה לתולדות חיפה, 2008
ראיון עם יוסף אברמוביץ - העמותה לתולדות חיפה, 1975
המודעות מתוך ה"פלסטיין פוסט" באתר אוניברסיטת תל אביב
התמונה נמסרה לי ע"י מר חיים אברמוביץ
המידע על המהנדס גדליהו וילבושביץ נמסר ע"י נינתו בתגובה לכתבה זו
רביעי, 11 פברואר 2009 00:00

יתרונות וחסרונות גוגל סקולר


מבוסס על המאמר:
Jacso´, P. (2008). Savvy searching:Google Scholar revisited.

Google Scholar הופיע לראשונה בנובמבר 2004 ותכניו גדלו משמעותית בזכות מאגרי מידע שהפכו נגישים ואפשרו לו לאסוף מידע ולמפתח את הטקסט המלא של מיליוני מאמרים מכתבי עת אקדמיים ומאגרים אקדמיים של פריטים ופרסומים במהדורות שונות.

במחקר קיימת היום התמחות בבדיקת Google Scholar באמצעות שימוש בקריטריונים מסורתיים להערכת מאגרי מידע כגון: גודל, דיוק, סוג המקור ובמיוחד רוחב הכיסוי של כתבי עת וספרים. Google Scholar גם נבדק כמאגר מידע לא מסורתי אשר מוסיף למקורות אחרים.
לפני הדיון בתכני המאגר חשוב בראש ובראשונה לשים לב לחסרונותיו של Google Scholar בהקשר של חיפוש ודליית מידע:

- המנוע לוקה בביצועי החיפוש הבסיסי.

- אין לו אפשרויות מיון (מעבר לדירוג הרלוונטיות המוטל בספק).

- הוא מציע מאפייני סינון רק לקטגוריות נושאים רחבות

- אפשרויות ה- and/or שלו לוקות בחסר.

- ישנם בין מאות לאלפי שמות שגויים של מחברים, המונעים בדרך כלל מן המחברים האמיתיים מלקבל קרדיט בעבור חלק מעבודותיהם (כולל עבודות שנצפות פעמים רבות) ולפיכך, מונעים מהם מלקבל h-index ראוי. לפיכך, שימוש ב- Google Scholar לשם ביצוע הערכה ביביליומטרית ומדעית למטרות השוואה ודירוג יכול להוביל להטיות, מדידות ואינדיקאטורים שאינם אקדמיים.

- מספרי עמודים, החלק הראשון או השני של ISSN , או כל מספר אחר בעל ארבע ספרות מפורש על ידי Google Scholar כשנת פרסום.

- חיפוש מוגבל בשימוש במונח "The". Google Scholar מניב רשימת תוצאות של יותר מ-1.5 ביליון תוצאות, בין אם משתמשים בה עם או בלי הסימן + או מקיפים אותה במירכאות, מכיוון שהיא אמורה להיות Stop word ללא סימנים אלה, אך ככל הנראה היא אינה כזו.
למרות הליקויים, יתרונו הגדול של Google Scholar הינו חיפוש מהיר במיוחד בטקסט מלא של פרסומים ממילוני מקורות. בנוסף, המצדדים ב- Google Scholar מדגישים את חלקו התוכני: כיסוי, מגוון מקורות, גודל ותפוצה.
כתבי העת

אחוז כתבי-העת גדל במידה ניכרת מאז היווסדו, מכיוון שכל מפרסם אקדמי רוצה להיות חלק מן העולם של גוגל. גם איכות בסיס הנתונים (source base) השתפרה באמצעות מפתוח הטקסט המלא של אלפי כתבי עת אקדמיים.
שני המפרסמים החשובים ביותר של כתבי עת שהחלו לשתף פעולה עם Google Scholar הם: Elsevier ו-American Chemical Society . גם אם אחוז קטנטן בלבד של האוספים הדיגיטליים של מפרסמים אלה (ל- Elsevier 7 מיליון פריטים ול-ACS 0.75 מיליון פריטים) מופתח עד כה על ידי Google Scholar, חלקם צפוי לעלות במהירות.
ספרים

צירוף רשומות של ספרים ל- Google Scholar בעיקר מ-Books Google מהווה יתרון אדיר, במיוחד לאור העובדה שספרים נמצאים בקושי כרשומה ממופתחת/ מתומצתת, ובטח לא כפריט ממופתח ובטקסט מלא (לחיפוש, לא לצפייה) ברוב המאגרים הרב תחומיים האחרים ברשת (מלבד Amazon.com).

כיסוי גיאוגרפי ושפתי

הכיסוי הגיאוגרפי והשפתי של Google Scholar הינו מרשים. בניגוד למאגרים אקדמיים אחרים, אשר בדרך כלל מכסים כמעט רק מקורות דוברי אנגלית שפורסמו בעיקר בארה"ב, בריטניה, אוסטרליה וקנדה (בכל מקום מכוסים גם מסמכים בצרפתית), ל- Google Scholar יש גישה לכל אוסף מסמכים אקדמי דיגיטלי ומפתחיו החליטו למפתח אוספים אקדמיים חשובים של עבודות בספרדית, פורטוגזית, גרמנית, יפנית, סינית, קוריאנית ורוסית(באמצעות תוכנה). ישנם פרסומים שיש חשיבות לקריאתם בשפת המקור ומתפרסמים אך ורק בשפה זו.

מאגרים דיגיטליים

כיסוי המאגרים הדיגיטליים הינו רחוק מלהיות מושלם. הם מהווים נכס נהדר במיוחד עבור פיסיקה, אסטרופיסיקה, רפואה, כלכלה, מדעי המחשב והמידע וטכנולוגיה. אך השימוש במאגרי מידע כאלה בטקסט מלא עדיין יכול להשתפר משמעותית. כך לדוגמא, רק כרבע מן הפריטים בגישה חופשית מ- PubMed Central (PMC) זמינים ישירות ב- Google Scholar.
כאשר משבחים את כיסוי התוכן הרחב של Google Scholar, יש לציין שעדיין ישנם פערים אדירים במיפתוח הטקסט המלא של רוב פרסומי הסדרות החשובות. לדוגמא, פחות מ-17% מתוך 430,500 מסמכים באתר האינטרנט nature.com מופתחו על ידי Google Scholar ישירות מאתר זה (אשר כולל לא רק את המגזין (Nature, ליותר מ-17% מהם יש רשומה ב-Google Scholar, אך רבות מתוכן הן רק רשומות ביבליוגרפיות הכוללות מידע מינימאלי.

גודל

למחקר עדין אין תשובה מדויקת בנושא זה. מפתחי מנוע החיפוש מסרבים לענות על השאלה ולספק כל מאפיין עובדתי אחר של מאגר המידע (כגון: מספר כתבי העת, המפרסמים, חומרים בשפה זרה, מאמרים, מסמכי ועידה, דוחות וספרים שהוא מכסה).
המאפיינים הטובים בתוכנה הם קישורי הספרייה (Find @ Haifa Library) ואפשרויות החיפוש של הספריה (More Options @ Haifa Library), המודיעים למשתמשים באם ספרייתם מציעה גישה למסמך המבוקש (במידה והספריה מנויה ומספקת מידע אודות המצאי של כתבי העת האלקטרוניים שלה).

- הכנת הסקירה: איריס ביתן טולדנו, תחום יעץ
רביעי, 07 ינואר 2009 00:00

תוצאות סקר LibQUAL מאי 2009

קרוב ל- 2,000 אנשי סגל וסטודנטים הקדישו מזמנם למילוי סקר שביעות רצון LibQUAL+®שנערך בחודש מאי (2009) האחרון בספריה.
סקר +®LibQUAL הוכן ונוהל ע"י הארגון לספריות מחקר בארה"ב (ARL) והוא חלק מסקר בינלאומי שנערך עד כה ביותר מ-1,000 ספריות אקדמיות בעולם, ספריית אוניברסיטת חיפה היא הספריה הישראלית הראשונה שהשתתפה בסקר כזה והיתה שותפה לפיתוח הגרסא העברית שלו.
הסקר בדק שלושה ממדי שירות: הספריה כמקום (LP: Library as Place) שליטה במידע: איכות האוסף והממשקים (IC: Information Control) ואיכות השירות (AS: Affect of Service)
לעיונכם ניתוח ועיבוד תוצאות הסקר כפי שהתקבלו מ-ARL:

התפלגות קבוצת המשיבים: סטודנטים (תואר ראשון ולתארים מתקדמים) ואנשי סגל.

lq1

קבוצות גיל:

lq3

מגדר

lq4

התפלגות המשיבים לפי תחומי ידע:

lq5




מניתוח ועיבוד תוצאות הסקר עולה התמונה הבאה:
ספריית אוניברסיטת חיפה נמצאת בשליש העליון מבחינת רמת שביעות רצון מהשירות הקיים לעומת ספריות אחרות בעולם. ציון כללי: 7.2 מתוך 9
רב המשיבים על הסקר ציינו שהספריה עוזרת להם להישאר מעודכנים בתחומי העניין והמחקר שלהם והביעו שביעות רצון גבוהה מהיחס והשירות המוענקים להם, רובם אף ציינו שעובדי הספריה הם בעלי הידע המתאים לענות לשאלות המשתמשים.

יחד עם זאת חלק מהמשתמשים לא היו מרוצים מאופן ההתחברות למשאבי הספריה מרחוק, מחלק ממשקי התוכנות בספריה ומפתוח האוסף העכשוי: כתבי-עת וספרים לאור הקיצוצים בתקציב.
בנוסף משתמשים רבים היו מאוד לא מרוצים בעת מלוי הסקר מהתנאים הפיסיים בספריה: רעש, חוסר בחדרי עבודה בקבוצות ועוד. לעיונכם: גרפים נוספים
משיבים רבים אף הוסיפו הערות בגוף הסקר לדוגמא:

"מאוד חשוב לי לומר שהכניסה החופשית עם התיקים רעיון מצוין, אפשר לשים לב שיש נהירה גדולה של סטודנטים לספריה ונעים מאוד להיכנס מבלי לחכות בתור לשמירת חפצים. סוף, סוף נעשתה החלטה שמדרבנת רבים לבוא לספריה"

" הייתי חושבת שכדאי לטפל בעיצוב הפנים של הספריה, באופן הבא: עדכון ריהוט, הוספת עמדות מחשב (אך לא לצופף אותן), עוד מרחבי עבודה מרווחים (יש מחסור באזורי עבודה נעימים ללמידה). וכן, הקלה בעזרת שילוט או אחר על מציאת ספרים לפי הקוד שלהם. אני מוצאת שאני לעיתים צריכה להקדיש 10 דקות לאיתור ספר (על כן בדרך כלל מזמינה אותו מראש), ונראה לי שזה צריך להיות כך "

"השירות האנושי - נעים, זמין ויעיל מאוד. אין הרבה מרחב נוח ללמידה. "

" צריך למצוא פתרון לבעיית הטלפונים הסלולריים, מכיוון שמסתבר שהאיסור הוא גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה...מוטב שיהיו בכל קומה איזורים בהם מותר לדבר בכלל ובטלפונים בפרט ולהקפיד יותר על שקט בשאר הקומות"

"באופן כללי השירות הוא אדיב ביותר ואנשי הספריה תמיד עוזרים לי בדרכי נועם..לעיתים צריכים להמתין עד שאני מקבלת מענה..אך תמיד ביעץ "מגלים" עוד דברים ודרכים להגיע לאן שאני צריכה כך שאני מעדיפה מראש לפנות אליהם"

"הספריה הייתה מעולה עד לפני שנים ספורות אולם ירידה מתמדת ברכישת ספרות, צמצום ברכישת כ"ע ולא מספיק מינויים של כ"ע אלקטרוניים מביאים לירידה מתמדת באיכותה כספריית מחקר"

"... ברצוני לציין לשבח את התמיכה הפנטסטית לתלמידי תואר שני ושלישי בתוכנת Refworks"

דוגמאות מסיכום ההערות לפי תחומים:

lq6
lq8


lq5h1


ההערות השכיחות ביותר התייחסו לנושא הרעש, היבטים פיסיים ומחמאות שונות לצוות הספריה.
במהלך החודשים האחרונים הוצגו תוצאות הסקר למחלקות השונות בספריה ואף הוצגו בכנס בינלאומי בנושא הערכת ספריות שנערך בחודש אוגוסט האחרון בפירנצה, במקביל גובשה תוכנית פעולה לשיפור הסוגיות השונות שעלו בסקר ואנו נדווח עליה בהרחבה בסקירה הבאה.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: ד"ר לין פורת, ראש צוות הערכה (7.1.09)
רביעי, 07 ינואר 2009 00:00

תוצאות סקר LibQUAL מאי 2009

קרוב ל- 2,000 אנשי סגל וסטודנטים הקדישו מזמנם למילוי סקר שביעות רצון LibQUAL+®שנערך בחודש מאי (2009) האחרון בספריה.
סקר +®LibQUAL הוכן ונוהל ע"י הארגון לספריות מחקר בארה"ב (ARL) והוא חלק מסקר בינלאומי שנערך עד כה ביותר מ-1,000 ספריות אקדמיות בעולם, ספריית אוניברסיטת חיפה היא הספריה הישראלית הראשונה שהשתתפה בסקר כזה והיתה שותפה לפיתוח הגרסא העברית שלו.
הסקר בדק שלושה ממדי שירות: הספריה כמקום (LP: Library as Place) שליטה במידע: איכות האוסף והממשקים (IC: Information Control) ואיכות השירות (AS: Affect of Service)
לעיונכם ניתוח ועיבוד תוצאות הסקר כפי שהתקבלו מ-ARL:

התפלגות קבוצת המשיבים: סטודנטים (תואר ראשון ולתארים מתקדמים) ואנשי סגל.

lq1

קבוצות גיל:

lq3

מגדר

lq4

התפלגות המשיבים לפי תחומי ידע:

lq5




מניתוח ועיבוד תוצאות הסקר עולה התמונה הבאה:
ספריית אוניברסיטת חיפה נמצאת בשליש העליון מבחינת רמת שביעות רצון מהשירות הקיים לעומת ספריות אחרות בעולם. ציון כללי: 7.2 מתוך 9
רב המשיבים על הסקר ציינו שהספריה עוזרת להם להישאר מעודכנים בתחומי העניין והמחקר שלהם והביעו שביעות רצון גבוהה מהיחס והשירות המוענקים להם, רובם אף ציינו שעובדי הספריה הם בעלי הידע המתאים לענות לשאלות המשתמשים.

יחד עם זאת חלק מהמשתמשים לא היו מרוצים מאופן ההתחברות למשאבי הספריה מרחוק, מחלק ממשקי התוכנות בספריה ומפתוח האוסף העכשוי: כתבי-עת וספרים לאור הקיצוצים בתקציב.
בנוסף משתמשים רבים היו מאוד לא מרוצים בעת מלוי הסקר מהתנאים הפיסיים בספריה: רעש, חוסר בחדרי עבודה בקבוצות ועוד. לעיונכם: גרפים נוספים
משיבים רבים אף הוסיפו הערות בגוף הסקר לדוגמא:

"מאוד חשוב לי לומר שהכניסה החופשית עם התיקים רעיון מצוין, אפשר לשים לב שיש נהירה גדולה של סטודנטים לספריה ונעים מאוד להיכנס מבלי לחכות בתור לשמירת חפצים. סוף, סוף נעשתה החלטה שמדרבנת רבים לבוא לספריה"

" הייתי חושבת שכדאי לטפל בעיצוב הפנים של הספריה, באופן הבא: עדכון ריהוט, הוספת עמדות מחשב (אך לא לצופף אותן), עוד מרחבי עבודה מרווחים (יש מחסור באזורי עבודה נעימים ללמידה). וכן, הקלה בעזרת שילוט או אחר על מציאת ספרים לפי הקוד שלהם. אני מוצאת שאני לעיתים צריכה להקדיש 10 דקות לאיתור ספר (על כן בדרך כלל מזמינה אותו מראש), ונראה לי שזה צריך להיות כך "

"השירות האנושי - נעים, זמין ויעיל מאוד. אין הרבה מרחב נוח ללמידה. "

" צריך למצוא פתרון לבעיית הטלפונים הסלולריים, מכיוון שמסתבר שהאיסור הוא גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה...מוטב שיהיו בכל קומה איזורים בהם מותר לדבר בכלל ובטלפונים בפרט ולהקפיד יותר על שקט בשאר הקומות"

"באופן כללי השירות הוא אדיב ביותר ואנשי הספריה תמיד עוזרים לי בדרכי נועם..לעיתים צריכים להמתין עד שאני מקבלת מענה..אך תמיד ביעץ "מגלים" עוד דברים ודרכים להגיע לאן שאני צריכה כך שאני מעדיפה מראש לפנות אליהם"

"הספריה הייתה מעולה עד לפני שנים ספורות אולם ירידה מתמדת ברכישת ספרות, צמצום ברכישת כ"ע ולא מספיק מינויים של כ"ע אלקטרוניים מביאים לירידה מתמדת באיכותה כספריית מחקר"

"... ברצוני לציין לשבח את התמיכה הפנטסטית לתלמידי תואר שני ושלישי בתוכנת Refworks"

דוגמאות מסיכום ההערות לפי תחומים:

lq6
lq8


lq5h1


ההערות השכיחות ביותר התייחסו לנושא הרעש, היבטים פיסיים ומחמאות שונות לצוות הספריה.
במהלך החודשים האחרונים הוצגו תוצאות הסקר למחלקות השונות בספריה ואף הוצגו בכנס בינלאומי בנושא הערכת ספריות שנערך בחודש אוגוסט האחרון בפירנצה, במקביל גובשה תוכנית פעולה לשיפור הסוגיות השונות שעלו בסקר ואנו נדווח עליה בהרחבה בסקירה הבאה.

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: ד"ר לין פורת, ראש צוות הערכה (7.1.09)
wayfinding3

בשבועות האחרונים נערך בספריה מבדק התמצאות פיסית (Wayfinding ) בקרב סטודנטים חדשים באוניברסיטה.המבדק הוא חלק מסדרת סקרים ומבדקים שעורכת הספריה בתקופה האחרונה במסגרת מאמציה לבחון ולהעריך את שירותיה.
לצורך ביצוע המבדק שלחנו מכתב זימון למדגם של כ-105 סטודנטים חדשים, מתוכם השתתפו כעשרה סטודנטים.
כל משתתף קיבל טופס משימה הכולל שלושה פריטים מאוסף הספריה אותם היה צריך לחפש בקטלוג ולאתרם במדפים בפרק זמן של עד שעה.
הכנו כמה גרסאות חיפוש למשתתפים השונים בהם כללנו פריטים מאוספים שונים בספריה: אוסף כללי, אוסף יעץ, כתבי-עת, מדיה ושמורים.
כל מבדק לווה ע"י חבר ועדת הערכה* שתמלל בקווים כללים את מהלכו ואף צולם במצלמת ווידאו לצורך עיבוד וניתוח הממצאים.
נציין שלפני ביצוע המבדקים ערכנו פיילוט פנימי, הפיילוט אישר את השיטה לביצוע המבדק (תמלול + צילום) וחשף כמה נקודות תורפה בקטלוג הספריה ובהתמצאות פיסית בה.

בימים אלו חברי ועדת הערכה צופים ומנתחים את המבדקים השונים. עדיין לא סיימנו את עיבוד הנתונים, אך מהתרשמות ראשונית בלבד עולה הבדל רב בין סטודנטים שעברו הדרכה כללית בספריה לבין אלו שלא השתתפו בהדרכות. בנוסף צפות כמה בעיות שעולות ביותר ממבדק אחד. חלקן, כבר בטיפול. לדוגמה: הורגש צורך בשילוט נוסף באוסף כתבי-עת, להבחנה ברורה בין כ"ע בעברית ובלועזית, שאותו אנו מוסיפים בימים אלו . דיווח מפורט על תוצאות המבדקים יפורסם בתקופה הקרובה.

בהמשך לפרסום שלנו בבלוג על הסקרים והמבדקים שאנו עורכים בספריה אנו מקבלים פניות ובקשות ייעוץ מספריות בארץ, במהלך חודש ינואר תתקיים סדנא בנושא לפורום מנהלי ספריות (אקדמיות מכללות, וספריות מהתעשיה משרדי ממשלה ובתי חולים) וב- 25.2 תוצג הפעילות בכנס "ספריות ברשת" שמארגנת הספריה. אנו שמחים אף לציין שקבלנו הזמנה להשתתף בכנס בינלאומי בנושא בפירנצה, בקיץ הקרוב.

לעיונכם: שני מאמרים על מבדק Wayfinding

red_bullet.jpg הכנת הסקירה: ד"ר לין פורת, צוות הערכה
במשך שנים ארוכות ערכתי מסעות ברחבי אירופה. הייתי בפריז וגם ברומא, סיירתי בפראג ובסופיה, טיילתי ברגל בלונדון, בברלין ובבודפשט. ראייתי בניינים עתיקים וחדשים, כיכרות ונופים מרהיבים.
בשנים האחרונות גיליתי את עירי חיפה, ואני סובבת ברחובותיה - תיירת בעירי.התחלתי את סיורי בשכונת מגורי הקרובה, אחוזה. עברתי בין הבתים, רחוב אחר רחוב, חקרתי את הדיירים, ראיתי תצלומים, בדקתי בספרים ובמאמרים, וגיליתי את בניהם של הראשונים שחיו כאן. אלו המקורבים אלי שמעו עוד ועוד את קורותיהם של תושבי השכונה הותיקים, עד שהיו להם לזרא... לעתים חשתי כאילו אני חיה כאן בשנות העשרים והשלושים, בזמן שנסללו הכבישים הראשונים ונטעו העצים של אחוזה, "מבקרת" בצריפים שהוקמו ברחוב סיני בטרם נבנו הבתים הראשונים, הולכת יחד אתם למכולת השכונתית. כל מה ששמעתי נרשם במחברות, והועבר לטבלה של בתים רחובות, כל בית וסיפורו.

לאחרונה, החלתי לתעד בתים בעיר חיפה עבור ה"עמותה לתולדות חיפה". עכשיו אני מוצאת עצמי מטיילת ברחבי העיר: בכרמל, בהדר, בנווה שאנן ובבת גלים, מנציחה במצלמת הקנון הזעירה שלי את שרידי העבר, וכותבת את סיפורי הבתים והאנשים שחיו בהם. אני לומדת את ההיסטוריה של העיר, שומעת על תלאותיהם של העולים החדשים, ולומדת את תולדותיהם של המתיישבים הראשונים בשכונות השונות.

גיליתי רחובות חדשים, שלא הכרתי את שמם. ראיתי מבנים מעניינים, שלא ידעתי על קיומם. יש שאני מוסרת פריסות שלום, מאלה לרות, מאירנה לנעמי.... הן לא ראו זו את זו כבר ארבעים שנה, אך אני שוחחתי עמן בטלפון, ומזכירה אותן אחת לשנייה.

הבתים, שנראו בעבר מיושנים ודהויים, הופכים פתאום למסקרנים. בדמיוני אני מפשיטה אותם מתריסי הפלסטיק, ממדחסי המזגנים, מכל תוספות הבניה, מחזירה אותם למצבם הראשוני, לתפארתם המקורית. איני מבינה איך עברתי מדי יום ליד המבנים האלו ולא ראיתי אותם...? חנות השופרסל ברחוב קלר, היא עתה בעיני "מלון הרצלייה", בניין אבן עם אכסדרה נאה, בית האבות "משען" ברחוב אידר הוא שוב "סנטוריום כרמל" המפואר, הנודע בכל המזרח התיכון. בקפה "פיקדילי" ו"אלדורדו" רוקדים שוב הקצינים הבריטים, ומהקזינו של בת גלים, המאיר שוב בלילות, נשמעים צלילי תזמורת.
נוכחתי שאין מה להרחיק נדוד. אפשר לטייל כאן בעיר שלנו, לפקוח את העיניים. אם תרצו, תוכלו גם אתם להיות כמוני, תיירים בעירנו.
אל נא תשכחו שהספורים סופרו מפה לאוזן ע"י הותיקים וילדיהם, ולא תמיד נמצאה הדרך לאמת אותם
אם יש לכם מה להעיר ולהוסיף אשמח לשמוע ולספר גם את סיפורכם. אנא כתבו לי ישירות ל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תיעוד ראשון בסדרה: "סנטוריום כרמל" סיפורו של בית (התפרסם לראשונה באתר העמותה לתולדות חיפה )

המבנה הניצב ברחוב אידר 12 זה שנים רבות. בית "משען כרמל" נראה כיום, 2008 לאחר שעבר שיפוץ, כבניין הבנוי בסגנון הבינלאומי (המכונה "באוהאוס") משנות השלושים. לא כך נראה המבנה בעת הקמתו. הבניין נבנה בשנות השלושים, לשמש בית מרפא והחלמה - "סנטוריום כרמל". להקמתו נבחר במרומי הכרמל אזור שהיה ריק מבניינים וטבל בחורשות אורנים, ונחשב כמקום ראוי לפנאי והבראה כבר בזמנם של הטמפלרים.
ההוגה והיוזם הפרויקט לבניית בית המרפא (הסנטוריום) היה הרופא ד"ר וילהלם יהודה בודנהיימר, שנולד בצפון גרמניה בשנת 1890 וסיים את לימודי הרפואה בגרמניה. לאחר נישואיו לאלזה בירם, שהייתה ד"ר לכלכלה וסוציולוגיה, השתקעו בני הזוג ושלושת ילדיהם בעיר מנהיים בגרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון הבינו בני הזוג שמסוכן להישאר בגרמניה, והחליטו לעלות לארץ-ישראל, וזאת למרות שד"ר בודנהיימר הביא מזור גם לחולים ללא התניית דת, או לאום. ראשונים נשלחו ריקה וגד, לדוד ארתור בירם בחיפה, עד מהרה הגיעו גם ד"ר בודנהיימר, אשתו אלזה וצעיר הבנים רודי.
bode


"ר בודנהיימר רצה לעסוק ברפואה, אך לדברי ידידו, ד"ר זלוסיצקי, היו בחיפה כבר מספיק רופאים, אבל חסר היה בית מרפא. הרעיון להקמת בית המרפא מצא חן בעיני ד"ר בודנהיימר,[i] והוא קנה 50 דונם של חורש טבעי בגבעות אחוזה, לימים רחוב אידר, אזור שקט ופסטורלי שנמצא ברום של 320 מ' מעל פני הים. ונוף שנשקף אל חוף הים ודרומה עד אחרי המושבה עתלית. בשנת 1934 נחתם הסכם בין שלושת השותפים: היזם ד"ר וילהלם בודנהיימר, ד"ר מקס בירם, אחיה של אלזה בירם, וד"ר בנו לוי, שהיה פקיד במערכת הבריאות. הארכיטקט שנבחר לתכנן את המבנה היה האדריכל הידוע ריכרד קאופמן.
האדריכל קאופמן תכנן מבנה יעודי בן שלוש קומות, בעל שלד בטון מזוין וקירות מטויחים. בחזיתו ניצבו עמודים שהגביהו אותו מעל פני הקרקע המשתפלת במדרון הכרמל, מבנה מודרני לתקופתו. בקומת המסד היו חדרי השירותים והטיפולים, חדרי "הפרסונל" וחדרים אחדים שיועדו למטופלים. בשתי הקומות שיועדו למבריאים היו 35 חדרים רחבי ידיים, אולמות ציבוריים, חדרי חברה, חדרי אוכל, חדר קריאה, חדר כתיבה ומרפסת גדולה בסגנון הבן-לאומי ("הבאוהאוס"). בצדו המערבי של המבנה הייתה המרפסת ארוכה, ששימשה למרגוע, והשקיפה על הנוף המרהיב של חוף הים. גם בחזית המבנה היו מרפסות אשר השקיפו על חורשות הכרמל. המרפסת בצדו המערבי של הבניין הגנה על החדרים מחום הקיץ, ומנעה מקרני השמש לחדור לחדרים. בכל חדר היו טלפון והסקה מרכזית.[ii] בחלק מהחדרים היה גם חדר אמבטיה צמוד, ובכל החדרים זרמו מים חמים בברזים.
ב-30 באוגוסט 1935 נערך טקס חנוכת המוסד בנוכחותם של המושל הבריטי קית-רוץ' וראש העירייה חסן ביי שוכרי שנטעו עצים בחצר. הסנטוריום זכה למוניטין בארץ ואף מחוץ לה [iii]. "סנטוריום כרמל" נועד לשכבות היותר מבוססות בניגוד לבית בורוכוב, שהיה בית הבראה עממי, ושכן אף הוא בכרמל. לקראת חנוכת המבנה אף נסלל אליו כביש.
במאמרה ב"אריאל" מציינת גב' רות ברנדט את מכתבי התודה הרבים של האורחים שהתארחו בסנטוריום. [iv]
בעיתון "פלסטיין פוסט" נמצאו שתי מודעות פרסומת לבית ההבראה משתי שנים שונות.

bodh2

ד"ר בודנהיימר שימוש כמנהל הרפואי של הסנטוריום והרופא הראשי שלו. ד"ר מקס בירם היה המנהל האדמיניסטרטיבי ד"ר אלזה בודנהיימר הייתה שותפה פעילה בניהולו המוסד. ד"ר הרמן לב הצטרף אף הוא כרופא החל משנת 1941.
גב' ריקה לבבי,  בתו של ד"ר בודנהיימר, סיפרה בראיון שנערך עימה שאביה היה אוהד גדול של מכשור רפואי, והסנטוריום היה מצויד במכשירים רפואיים היותר מודרניים לאותה תקופה, כגון מכשיר רנטגן וכן אמבטיה לטיפולים מיוחדים.
משפחת בודנהיימר התגוררה במוסד עצמו. הבן גד עבד גם הוא בסנטוריום, ועם נישואיו בנה  ד"ר בודנהיימר עבור הזוג הצעיר בית בצמוד לבית המרפא. גד בודנהיימר, שהיה מוזיקאי, התגורר בבית שנבנה חנישואיו עד שנפטר בשנת 2006.

"סנטוריום כרמל"  נסגר בשנת 1955 עקב אי הכדאיות באחזקתו הכלכלית. "ההסתדרות העובדים הכללית" רכשה את המבנה והסבה אותו לבית אבות.
עד שנת 1970 ניצב המבנה כפי שנבנה. בשנה זו נוספה לו עוד קומה במשך השנים נעשו במבנה שינויים רבים. נוסף לו אגף, מרפסות נסגרו. בתחילת שנות התשעים נבנה על המגרש בצמוד למבנה המקורי בית רב קומות המשמש אף הוא כחלק מבית האבות. בשנת 2006 שופץ הבניין בסגנון שנות השלושים.

bodh3


התמונות מתוך הספר: "באוהאוס על הכרמל" ומאוסף יגאל בודנהיימר
[1] שיחות עם יגאל בודנהיימר בשנת 2006 ועם גב' ריקה לבבי, בתו של ד"ר בודנהיימר, ינואר 2008
לעיון נוסף:
רות ברנדט, "לתולדות סנטוריום כרמל בחיפה", אריאל, ט"ו (106-105) 1994,(1994), עמ' .102-101
Gilbert, H. and Sosnovsky, S. (1993). Bauhaus on the Carmel and the crossroads of empire: architecture and planning in Haifa during the British mandate. Jerusalem: Yad Izhak Ben-Zvi, 256-260.
התיקים אישיים של ד"ר בודנהיימר וילהלם יהודה, מהשנים 1955-1926. בארכיון העיר חיפה.
העיתון " פלסטיין פוסט", אתר האינטרנט של אוניברסיטת תל-אביב. 

wayfinding3

בשבועות האחרונים נערך בספריה מבדק התמצאות פיסית (Wayfinding ) בקרב סטודנטים חדשים באוניברסיטה.המבדק הוא חלק מסדרת סקרים ומבדקים שעורכת הספריה בתקופה האחרונה במסגרת מאמציה לבחון ולהעריך את שירותיה.
לצורך ביצוע המבדק שלחנו מכתב זימון למדגם של כ-105 סטודנטים חדשים, מתוכם השתתפו כעשרה סטודנטים.
כל משתתף קיבל טופס משימה הכולל שלושה פריטים מאוסף הספריה אותם היה צריך לחפש בקטלוג ולאתרם במדפים בפרק זמן של עד שעה.
הכנו כמה גרסאות חיפוש למשתתפים השונים בהם כללנו פריטים מאוספים שונים בספריה: אוסף כללי, אוסף יעץ, כתבי-עת, מדיה ושמורים.
כל מבדק לווה ע"י חבר ועדת הערכה* שתמלל בקווים כללים את מהלכו ואף צולם במצלמת ווידאו לצורך עיבוד וניתוח הממצאים.
נציין שלפני ביצוע המבדקים ערכנו פיילוט פנימי, הפיילוט אישר את השיטה לביצוע המבדק (תמלול + צילום) וחשף כמה נקודות תורפה בקטלוג הספריה ובהתמצאות פיסית בה.

בימים אלו חברי ועדת הערכה צופים ומנתחים את המבדקים השונים. עדיין לא סיימנו את עיבוד הנתונים, אך מהתרשמות ראשונית בלבד עולה הבדל רב בין סטודנטים שעברו הדרכה כללית בספריה לבין אלו שלא השתתפו בהדרכות. בנוסף צפות כמה בעיות שעולות ביותר ממבדק אחד. חלקן, כבר בטיפול. לדוגמה: הורגש צורך בשילוט נוסף באוסף כתבי-עת, להבחנה ברורה בין כ"ע בעברית ובלועזית, שאותו אנו מוסיפים בימים אלו . דיווח מפורט על תוצאות המבדקים יפורסם בתקופה הקרובה.

בהמשך לפרסום שלנו בבלוג על הסקרים והמבדקים שאנו עורכים בספריה אנו מקבלים פניות ובקשות ייעוץ מספריות בארץ, במהלך חודש ינואר תתקיים סדנא בנושא לפורום מנהלי ספריות (אקדמיות מכללות, וספריות מהתעשיה משרדי ממשלה ובתי חולים) וב- 25.2 תוצג הפעילות בכנס "ספריות ברשת" שמארגנת הספריה. אנו שמחים אף לציין שקבלנו הזמנה להשתתף בכנס בינלאומי בנושא בפירנצה, בקיץ הקרוב.

- הכנת הסקירה: ד"ר לין פורת, צוות הערכה