לאחרונה, נתרם לספרייה אוסף ספרים במגוון שפות, מעיזבונו של פרופסור יוסף קוסטינר ז"ל, שהיה חבר סגל בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה וחוקר במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.
פריטי המידע שנקלטו בספרייה ובמרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי העשירו בכמה מאות פריטים את האוסף בתחום ההיסטוריה של המזרח התיכון עם דגש על סעודיה ומדינות המפרץ הפרסי.
ברצוננו להודות לד"ר סולי שאהוור, מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון על תיווכו בקבלת התרומה לספרייה ולמשפחת קוסטינר עבור תרומתם החשובה.

 לרשימת הספרים שנקלטו בספרייה ובמרכז עזרי.

להלן דברים לזכרו של פרופ' קוסטינר ז"ל שכתב ד"ר ערן סגל, מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון וחוקר במרכז עזרי באוניברסיטת חיפה . ד"ר סגל הונחה על ידי פרופ' קוסטינר ז"ל בלימודי התואר השני והשלישי.

"יוסף קוסטינר היה פרופ' בחוג להיסטוריה של המזה"ת ואפריקה וחוקר במרכז דיין באוניברסיטת ת"א אך נותר חיפאי כל חייו (לאחר שבינקותו עלה לארץ מרומניה). הוא השלים את לימודי התואר הראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ומדע המדינה באוניברסיטת חיפה (1973), ובמוסד זה השלים גם את לימודי התואר השני בהיסטוריה של המזרח התיכון בהנחיית פרופ' גבי בן דור (1978). משם הוא המשיך ללימודי דוקטורט בLondon School of Economics LSE שבאוניברסיטת לונדון בהנחיית פרופ' אלי כדורי. התזה שלו עסקה בצמיחתה של סעודיה והוא השלים את לימודיו בשנת 1982. מאותה שנה ועד מותו בטרם עת שימש מרצה וחוקר באוניברסיטת ת"א, ובשנים 2004-2000 אף עמד בראש ביה"ס להיסטוריה באוניברסיטת ת"א.
בשלושים שנות פעילותו המחקרית פיתח יוסף קוסטינר מספר רב של תחומי מחקר אשר הפכו למרכזיים במחקר המזרח תיכוני. השכלתו הרחבה והמגוונת בשילוב עם הבנתו העמוקה בשלל תחומים במדעי החברה היוו כר פורה לחדשנותו המחקרית. קוסטינר היה סמכות בינלאומית בחקר חצי האי ערב בכלל ובחקר סעודיה בפרט, וכמו כן הוביל את המחקר על שבטיות במזרח התיכון. תחומי המחקר שפיתח נחשבו בתקופתו כשוליים וזניחים במחקר המזרח תיכוני ורק בשנים האחרונות הפכו לתחומים מרכזיים ומובילים. לפיכך, לא ניתן כיום לכתוב מחקר רציני על תחומים אלו מבלי להסתמך על עבודותיו המכוננות.
עבודת הדוקטורט של קוסטינר הפכה לספר בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד (1993) ואף תורגמה לערבית. בספר זה הוא הראה כיצד המדינה השבטית הסעודית התרחבה בחצי האי ערב בתקופה המעצבת של הקמת המדינה בראשית המאה העשרים ואת זאת ניתח על פי הדגם הסוציולוגי של אבן ח'לדון, המלומד הערבי המפורסם בן המאה ה-14. מחקר זה האיץ את המגמה ההיסטוריוגרפית בהבלטת חשיבות השבטיות בצמיחת המדינות בחצי האי ערב ובמפרץ הפרסי. בנוסף הוא פרסם שלושה ספרים על תימן (1984, 1990, 1996), נושא שהחל לעסוק בו כבר בעבודת המחקר של התואר השני. הספרים עסקו בהיסטוריה המפותלת של המדינה המסוכסכת הזו, בעיקר משנות השישים ועד שנות התשעים של המאה העשרים עת חוותה מלחמות, איחוד בין הצפון והדרום ועוד. ספרו האחרון (2009) עסק בהרחבה באזור המפרץ הפרסי והינו תרומה מחקרית חשובה אך גם ספר בסיסי ללימוד (text-book) אשר ישמש בלי ספק דורות רבים של סטודנטים וציבור משכיל שיתעניין באזור זה.
לצד ספריו התבלט קוסטינר בעריכת מספר קבצים מרכזיים בתחום. בראש ובראשונה הקובץ על שבט ומדינה במזרח התיכון (1991) שהפך לקלאסיקה בהבנת צמיחת המדינות במזרח התיכון. קובץ זה, שערך ביחד עם פרופ' פיליפ ח'ורי בעקבות ועידה באוניברסיטת הרווארד, כלל מאמרים מקוריים במיוחד שהציגו הן רקע תיאורטי והן שורת מקרי בוחן שהסבירו את חלקם של השבטים במזרח התיכון בבניית המדינות המודרניות ולא כניגוד שלהן. הקובץ, ובמיוחד מאמר המבוא המתודולוגי של העורכים, מצוטט רבות במחקר שהתפתח בתחום זה. קובץ נוסף שערך קוסטינר עסק במונרכיות במזרח התיכון (2000) ובו שורה של מומחים בעלי שם עולמי אשר בחנו שאלות הקשורות לשרידותן ועוצמתן של המונרכיות בעידן המודרני. כמו כן, הוא השתתף בעריכת קובץ לזכרו של מנחה הדוקטורט שלו, פרופ' אלי כדורי (2003).
קוסטינר פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת מובילים ובקבצים רבים אשר הקיפו מספר רב של תחומים. ניתן לציין מקצת מנושאיהם: שאלת ביטחון המפרץ הפרסי, תורתו של אוסאמה בן לאדן, תפיסותיו של ח'לדון אל-נקיב, שבטי הרואלה, המדינה התימנית, מגמות הליברליזציה במפרץ הפרסי, מדינה ואסלאם בסעודיה, יחסי ארה"ב-סעודיה, תנועת האח'ואן הסעודית, יוזמת השלום הסעודית, השיעים בבחריין, יחסי סעודיה וכווית במלחמת העולם הראשונה, כווית במלחמת המפרץ, ועוד.
בנוסף, הוא כתב קרוב ל-40 מאמרים בשנתון של מרכז דיין – Middle East Contemporary Survey (MECS) אשר יצא לאור בשנים 1976 – 2000. כל כרך של כתב העת הוקדש לסקירת המאורעות במדינות המזרח התיכון וקוסטינר חיבר בו ערכים על סעודיה, כווית, תימן וביטחון המפרץ הפרסי.
התמה המרכזית בעבודותיו היא כאמור יחסי שבט ומדינה, ותרומתו הגדולה היא בהבנת חשיבות השבטים בבניית המדינות והיחס הדיאלקטי שביניהם. נושא מרכזי נוסף שהוא הבליט בעשור האחרון היה חשיבות הבחנת זירת המפרץ הפרסי משאר אזור המזרח התיכון. הייחודיות ההיסטורית שכה היטיב לתאר ולנתח במהלך עבודותיו הביאה אותו להכרה כי זירה זו מצריכה עיון ולימוד שונה מהמקובל בלימודי המזרח התיכון.
קוסטינר שילב בעבודתו באופן נדיר קפדנות אקדמית (כמו למשל מבית מדרשו של המנחה שלו, פרופ' כדורי) עם רקע תיאורטי רחב ומעורר השראה ממגוון תחומי מדעי החברה. את השילוב הזה הוא ניסה להקנות גם לתלמידיו הרבים. המוניטין העולמי בשילוב אופיו הנוח והנעים ונדיבותו האנושית שלא ידעה גבולות הפכו אותו למנחה מבוקש, כפי שיעידו עשרות תלמידיו לתארים המתקדמים. הוא השקיע מרץ רב בקידום תלמידיו והקפיד לשלבם בכל תחומי העשייה האקדמית.
כפי שניתן היה לצפות, קוסטינר הותיר אחריו אוסף עצום של ספרים ומקורות. הוא אסף בשיטתיות ובהתמדה חומרים רבים מכל העולם ויצר אוסף ייחודי לאזור אשר מוזנח ברוב ספריות העולם. ספריית אוניברסיטת חיפה וכן האוסף שהוקם על שמו במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי התברכו בתרומה הנדיבה של משפחת קוסטינר.
יוסף קוסטינר היה מלומד ואינטלקטואל אמיתי, איש רוח מהשורה הראשונה. מותו בטרם עת הותיר חלל עצום בשדה המחקר וכן בלבבות אלו שזכו להכירו. התקווה היא שהאוסף החשוב שהותיר יעזור למלא, ולו במעט, את החלל הזה."

 הכנת הסקירה: ערן גולדנברג, ענף שירותים טכניים

כשהשירה הערבית הקלאסית פוגשת את השירה הערבית המודרנית



הודות לתיווכו של דיקן הפקולטה למדעי רוח, פרופ' ראובן שניר, נתרם  לספריה אוסף ספריו של ד"ר מיכאל מראד ז"ל.
ד"ר מראד היה חוקר  הגניזה הקהירית, משורר, סופר, עיתונאי ואיש אקדמיה, ממניחי היסוד לספרות הערבית של היהודים במאה העשרים, הן בתחום השירה הן בתחום הפרוזה. 
האוסף נתרם על ידי בתו של ד"ר מראד, גב' נורית  מיכאלי, והוא כולל  כמה מאות ספרים בערבית, אנגלית ועברית העוסקים בשירה ערבית קלאסית,  שירה ערבית מודרנית, בלשנות ערבית, קראן ואסלאם, לימודי המזרח התיכון, פילוסופיה כללית, ערבית ויהודית ומעשיר את הספרייה בתחומים הנ"ל.
ברצוננו להודות לדיקן הפקולטה למדעי הרוח, פרופ' ראובן שניר, ולבתו של ד"ר מיכאל מראד על הסיוע בקבלת התרומה לספרייה. לעיונכם: קישור לרשימת הספרים שנקלטו באוסף הספריה. ניתן להגיע לפרטי האוסף על ידי חיפוש בקטלוג הספריה בשדה "תורם": מיכאלי נורית.
מצורפת סקירתו של פרופ' ראובן שניר אודות חייו ופועלו של ד"ר מראד ז"ל.

 הכנת הסקירה: ערן גולדנברג, ענף שירותים טכניים ותחום יעץ

משורר, סופר, עיתונאי ואיש אקדמיה, ממניחי היסוד לספרות הערבית של היהודים במאה העשרים, הן בתחום השירה הן בתחום הפרוזה. מיכאל התחנך בבית הספר אל-תעאון בבגדאד , לאחר מכן באליאנס ואל-ת'אנויה אל-מרכזיה (בית הספר התיכון המרכזי), ובשנת 1938  סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים. הוא שימש פקיד בתחנת רכבת בשרקאט בצפון עיראק ולאחר מכן כמורה וכמנהל בית הספר אליאנס באל-עמארה שבדרום; שב לבגדאד והתמנה מורה בבית הספר שמאש, אחד משני בתי הספר היהודים המרכזיים בבגדאד, שם שימש אחר כך מנהל עד שנת 1948, כשעזב את עיראק לישראל. כמנהל שם מיכאל דגש מיוחד על הוראת הלשון והתרבות הערבית ואף הקדיש מאמצים רבים כדי להעלות את רמת הלימודים בתחום זה ולמשוך לבית ספרו סגל הוראה מעולה.

שירו הראשון של מיכאל שזכה לפרסום הוא  'יא וטני' (הו מולדתי), שהתפרסם בעיתון דג'לה ב-11 באפריל 1922. השיר פותח במילים:

(לפרטים נוספים על פעילותו של ד"ר מראד מיכאל, ראו: ראובן שניר, ערביות, יהדות, ציונות: מאבק זהויות בספרותם של יהודי עיראק, ירושלים: בן צבי, 2005).

אוסף חדש: "גני הרנסאנס באיטליה" - Renaissance Gardens in Italy  עלה לאחרונה. האוסף נתרם לספריה על ידי ד"ר עדה סגרה חוקרת ואדריכלית גנים המחלקת את זמנה בין איטליה לבין ישראל.
האוסף צולם ע"י ד"ר סגרה בין השנים 1991-1987 באיטליה לצורך עבודה שעסקה בשימור, שיקום ושחזור גנים.
שיתוף הפעולה בין ד"ר סגרה לספריה החל בשנת 2005 כאשר תרמה לספריה חומר על ואדי שיח. התמונות צולמו בשנת 1992 לצורך מחקר על "בוסתן כיאט בואדי שיח ותולדות משפחת כיאט", נושא אותו חקרה שנים רבות.

ד"ר סגרה אף פעילה במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, וביחד עם צוות גדול שוקדת על הוצאת אוגדן מקצועי לשימור גנים, גינות ומבואות לבניינים.
שניים מפרסומיה נמצאים באוסף הספריה: 

Segre, Ada V.,The Gardens at San Lorenzo in Piacenza, 1656-1665 : a manuscript planting notebook : with a study, transcription, and translation , Castello del Verginese : Comune di Portomaggiore, 2006.

Il brolo, giardino ritrovato, Castello del Verginese : Comune di Portomaggiore, 2006.

לעיונכם מידע נוסף על אוסף מרהיב זה שכתבה ד"ר סגרה: 

אוסף התמונות הוא חלק מפרויקט אישי, המתמקד באיסוף ותיעוד  גן הרנסנס האיטלקי במבט של ארכיאולוג ושל משמר.

העיקרון הוא כי התיעוד מהווה חלק מהרשמים על אתר ספציפי, שניתן ללמוד ממנו רבות על צורת הגן, על שכבות התכנון ועל ההיסטוריה שלו. על פי רוב, גם באתרים המפורסמים, המחקר אינו קיים, ואם הוא קיים הוא חלקי, ומשאיר סימני שאלה רבים פתוחים. הדבר נכון גם לגבי וילה לנטה בבאניאה - Villa Lante, Bagnaia, שהוא הגן היפה והמוצלח ביותר שנותר לנו מהמאה ה-16.

בכל אתר ואתר, הן במפורסמים והן בידועים פחות, ישנם אלמנטים מפתיעים, מסקרנים ומעניינים. שיטת התיעוד על ידי תמונות וצילומים אינה חדשה, ורבים נקטו בה לפני, כמו בני האצולה הצפוניים (אנגלים בעיקר) שתרו את איטליה לפי מסלול ה-Grand Tour, במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. כל דור ראה במקומות הללו דברים אחרים, וזה באמת דבר מפתיע.

התיעוד חשוב מאחר ולפעמים הגנים ההיסטוריים עוברים שינויים מהותיים, בעיקר כשמדובר באלמנטים צמחיים, עליהם לא חל פיקוח מחמיר על ידי מוסדות השימור האיטלקיים, המתמקדים במבנים, אלמנטים של הנוף הקשה, כגון פסלים, קירות תמך, בלוסטראדות, מזרקות וכד', או שחלים שינויים לכיוון אחר, לאחר שחלק מהגן עובר שיקום, ונותן לראותו לפני ואחרי השיקום (לדוגמה וילה ד'אסטא בטיבולי -Villa d'Este, Tivoli, שעבר שיקום של כל מערכות המים לפני כעשר שנים בערך).

האתגר הוא להגיע למקומות הפרטיים, אליהם קשה להיכנס ויש צורך להתארגן ולבקש היתרים מראש, במקומות אלו ניתן לגלות אלמנטים שנשמרו בצורה אוטנטית יותר מאשר בגנים ידועים שהפכו לציבוריים, שעברו סדרת שלבי תכנון ושיקום (כמו וילה לנטה - Villa Lante, Bagnaia, השומרת על הטופוגרפיה המקורית, אבל עברה שיקום במאה ה-18 תחת משפחת לנטה דלה רוורה - Lante della Rovere Family, וכן בתחילת המאה העשרים, ע"י מוכר העתיקות היהודי אנג'לו קנטוני - Angelo Cantoni, שרכש אותה, שיקם אותה והוריש אותה במתנה למדינה).

תיעוד היער הקדוש בבומרצו - Sacro Bosco, Bomarzo , גם חשוב, כיון שחלק מהפסלים הועברו ממקום למקום, הכניסה לקהל המבקרים היום ליער הקדוש בבומרצו אינה הכניסה המקורית וחלק מהאתר לא נחפר.

במספר מקרים - מעטים למזלנו- הצילומים הפכו לתיעוד היחיד של גן שעבר שיקום, ועל ידי כך איבד הרבה מהאופי ההיסטורי-הנופי שלו (לדוגמה: וילה איל פוצינו בססטו פיורנטינו שליד פירנצה Villa Il Pozzino in Sesto Fiorentino near Florence
יש לקוות כי הצילומים יוכלו לשמש את הציבור המגלה בהם עניין ואולי אף יהוו תמריץ למציאת אפיקי מחקר חדשים.
אפשר גם להביט בהם ולחלום על מקומות יפים...

 הכנת הסקירה: פרופ' עדה סגרה  ויהודית צנר. הכנת המצגת: קרן ברנר

לאחרונה נתרם לספרייה אוסף ספרים בנושא צדפים, מאוספו ומעיזבונו של דב פלד ז"ל. פלד היה בעל אוסף הצדפים הגדול ביותר בעולם של צדפי ים סוף. האוסף נתרם על ידי בתו, סיגל אורנוי פלד. פריטי המידע שנקלטו מעשירים את הספרייה שלנו בתחום זה. ברצוננו להודות לבתו של פלד, על העברת אוסף מיוחד ונדיר זה אלינו לספרייה.

להלן מספר דברים שכתבה סיגל, בתו של פלד לזכרו:

"דב נולד בשנת 1933 בפתח תקווה, וכתחביב היה צולל ודג דגים. באחד מימי הצלילה של דב באילת, בשנת 1960, החלה אשתו, אסתר פלד, לאסוף צדפים על החוף. עם יציאתו מהמים אמרה לו: "אם יש על החוף כאלו צדפים יפים, תאר לך כמה יפים אלו שבמים העמוקים". ואכן היא צדקה לדעתו, ומאז נשבה דב בקסם הצדפים, והפך את איסוף הצדפים והעיסוק בהם לתחביבו העיקרי. דב היה אוטודידקט. הוא קנה ספרים בחו"ל, קרא ולמד שעות וימים אודות הזנים השונים של הצדפים. החל משנות השישים ועד שנות התשעים ערך דב מסעות מרתקים למקומות נידחים ברחבי העולם, כדי לחפש אחר צדפים מיוחדים. במסעותיו הגיע לחבש, אריתריאה, אוסטרליה, ניו-זילנד ,איי סיישל, סינגפור, מאוריציוס, ציילון, פוקט איילנד, הפיליפינים, תאילנד, האוקיינוס ההודי ועוד. הוא צלל, גילה, אבחן, חקר ומיין בעצמו משפחות של צדפים והגדיר אותם. לאחר בדיקות קפדניות הגדרותיו אושרו והוכרו על ידי מדעני הקונכיות המוכרים והחשובים בעולם בשנים אלו. אחד-עשר צדפים גילה דב, וכנהוג בעולם הצדפנים הבינלאומיים, נתנו לאחד-עשר הצדפים האלו שמות הקרויים על שם האספן החוקר והמאבחן. למשל יש צדף הנקרא "דובי פלדי", וזהו סוג של מורקס. דידי מנוסי  כתב על "ארץ הצדפים" בספרו "מאנטרטיקה עד פפואה", והקדיש לדב פלד פרק בספרו.
דב היה מאספני הצדפים הידועים בעולם ובישראל ולימים התחביב הפך גם לעסק מצליח. בנוסף לעבודתו כמהנדס וכבעל חברה המתמחה בעבודות חשמל גדולות ובהגנה קטודית, עסק במכירת צדפים, תכשיטים וקישוטי צדפים מעשה ידיהם של שני ילדיו, ערן וסיגל, שהדביקו בעצמם את הצדפים. החברה להגנת הטבע נתנה לדב אישור ורישיון לעסוק במכירת צדפים, והיו לו חנויות בשארם א-שייך (עד מלחמת יום כיפור) ובאילת. דב תרם צדפים למכון חקר הימים והאגמים בשקמונה חיפה. דב היה ציוני ולחם כשריונאי מגיל שמונה עשרה ועד סוף שרות המילואים שלו, במלחמת ששת הימים (בה קיבל צל"ש), במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור."

 הכנת הסקירה: ערן גולדנברג, ענף שירותים טכניים ותחום יעץ

ד"ר ערן שלו, ראש החוג להיסטוריה כללית, זכה במענק מטעם אוניברסיטת ייל. ד"ר שלו בחר לתרום את המענק שלו, 675 דולר, לרכישת ספרי הוצאת ייל עבור הספרייה. קיבלנו 22 ספרים, בעיקר בתחום ההיסטוריה האמריקאית של תקופת המהפכה, המפורטים בהמשך. 
אנו מודים לד"ר שלו על תרומתו הנדיבה והחשובה לאוסף הספרייה!

 לעיונכם: רשימת הספרים שנתרמו:

ב-25.1.15 שמחנו לארח בספרייה את בני משפחת בוכסווילר: חסידה בוכסוווילר, זיו בוכסווילר וליויה ואלון כסלו.

בשנת 2003 תרמה משפחת בוכסווילר אוסף פרסומים עצום ויחודי על הרעיון הקיבוצי והסוציאליסטי, המונה כ- 12,000 ספרים, חוברות ומסמכים. בנוסף לתרומת הספרים הייחודית מגיעה המשפחה לביקור בספרייה מידי שנה ותורמת מלגת השתלמות לספרן בספרייה בחו"ל. במפגש השנה סיפר בועז דותן מענף מערכות מידע ספרייתיות על נסיעתו במסגרת כספי התרומה, לכנס איגלו שנערך בעיר אוקספורד, אנגליה בחודש ספטמבר האחרון.

תיאור כנס "איגלו"באוקספורד, אנגליה

בני המשפחה שיתפו אותנו באווירה בקיבוץ בארי בתקופת מבצע "צוק איתן" והזמינו אותנו לבוא לבקר באזור בשנה הבאה בתקופה שהדרום הופך לאדום מפריחת הכלניות.

שדות הכלניות בקיבוץ בארי


מסיירים בספרייה

דברים לזכרו של ד"ר מאיר בוכסווילר שכתב ד"ר מרקוס זילבר ינואר 2012

 צילום: ג'ני כרמל, צילום שדה הכלניות: משפחת בוכסווילר

לאחרונה נתרם לספרייה ספר תנ"ך בן 350 שנה אך שמור היטב שנמצא בין ספריו שלמיכה שגריר. בעותק משנת 1677 מובאים ביאוריםמאת ההבראיסט הנודע דוד קלודיוס ( (David Clodius 1644-1684  והוא כוללהערות רבות וצפופות בין השורות ובשולי העמודים בכתב יד מיניאטורי בשפה הלטינית שנוספו על ידי כעשרה קוראים שונים מהמאות ה-17 וה-18.

נראה שרוב ההערות לשוניות בלבד (למשל הערות על המורפולוגיה בנוסח המקרא ומשמעותה, השוואות לנוסחי הוולגטה, או תרגום מילים קשות ללטינית) ומעטות הן פרשניות ממש. יש הפניות בשוליים למקבילות במגוון של ספרויות, ופרט לכתבי הקודש אפשר למצוא שם את פלוטינוס, אפלטון ועוד . בספריה עותק נוסף של אותה מהדורה אך בפורמט צר יותר שלא השאיר מקום להערות שוליים. ספר זה לא עבר שימור מוצלח ויש בו מעט הערות של הקוראים.

עם תרומת הספר כתב לנו מיכה שגריר על הדרך בה הגיע אליו ספר התנ"ך. סיפורו המרתק הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הארוכה של הספר שהיטלטל מפרנקפורט לקהיר, לירושלים והגיע לבסוף אלינו לחיפה. 

 מיכה שגריר: איך נפל לחיקי עותק התנ"ך

בנובמבר 1977  נחת בנתב"ג מטוס מצרי ולכבש המטוס הנשיאותי יצא, בהפתעה אדירה למרבית הישראלים נשיא מצרים, אנואר סאדאת. כעבור כחודש הגענו, חבורה של ישראלים, לקהיר. מוזר ולא יאומן היה לראות את הפירמידות במרחק נגיעה.  כבר בערב הראשון הובלו כמעט כל האורחים מישראל למועדון לילה מפורסם.
אני העדפתי לחמוק בגפי לביקור בלב  קהיר,  לצלם, לבקשתו האישית של  מי שהיה אז שר הביטחון, עזר וויצמן, את בית הקפה "גרופי" שם הוא הרבה לבלות בימיו כפרח טיס בחיל האוויר הבריטי.  עם תום המשימה, ביציאה מ"גרופי" לא יכולתי שלא להבחין בחנות ספרים גדולה, מדיפה מכובדות כמו  בקיימברידג'. נכנסתי  ולמרות האפלוליות אפשר היה להבחין שאין בה, כביכול, איש. התבשמתי מניחוח עובש שמאפיין חנויות עתיקות, ומוקסם שטתי לאורך המדפים העמוסים.  לפתע, שמעתי, קצת מבוהל,  מאחורי גבי, קול אנושי. 
"אפשר  לסייע"- שאלה , באנגלית, הדמות.
כמציצן שנתפס  הודיתי על  סיוע אפשרי והסברתי שנכנסתי, בשלב זה, רק לספוג אווירה.
"האם אתה שייך לקבוצת הישראלים, אשר לוחשים שהגיעה היום, בהפתעה, אלינו?" שאל, ונתן מיד לעצמו את התשובה המתבקשת.
אישרתי בחשש מה. מי שהסתבר כבעל החנות, מיהר להפיגו. הוא  איננו מצרי, אלא ארמני והוא חש זה מכבר אהדה  לישראל.
בכל זאת לא התאפק מלהטיח: "הכיצד דווקא אתם היהודים שכה סבלתם פסלתם לשידור סרט על השואה הארמנית?" (בתחילת אותה שנה הופעל לחץ  אדיר מצד ממשלת טורקיה על ממשלת ישראל למנוע הקרנת סרט שכבר עמד לעלות לשידור בערוץ הראשון, אז הערוץ היחיד - "ארמנים בירושלים". מהקרנה מוקדמת בסינמטק הירושלמי דלפה לעיתון ידיעה כי בתוך שלל צילומי הפולקלור, המאכלים וההווי ברובע הארמני  שולבו 120 שניות של צילומים, בשחור לבן, ובהן מאות עמודי חשמל  שעליהם נתלו בני אדם. דומה שהייתה זאת הפעם הראשונה שבה נחשפו בפומבי צילומים על טבח הארמנים בטורקיה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. ממשלת אנקרה לא עברה על כך לסדר היום. הלחץ הברוטאלי על  ממשלתנו וממנה על רשות השידור הצליח. הסרט נגנז.  עקב כך פרצה כמובן סערה ציבורית. אותה הוביל העיתונאי עמוס אילון, שהציתה גם את כנסת ישראל. לצד תהיות  הכיצד  צאצאי הנספים  היהודים, זה לא מכבר, באירופה הם שמסייעים  למכחישי השואה הארמנית.  נמצא גם אותו חבר כנסת שפלט לפרוטוקול "איך ניתן להשוות את השואה שלנו לשלהם. לנו מתו שישה מליון, להם רק מליון וחצי"...)
התגוננתי בשם כולנו וחתמתי בהצהרה שאני הוא המפיק של הסרט. וכי ניסיתי למנוע ככל יכולתי למנוע את רוע הגניזה.לתדהמתי הוא מיהר ללחוץ את ידי ובדק האם אני אכן מיכה שגריר ומיהר להסביר שקרא את כל מה שנכתב על הפרשה בעיתונים ובפרסומים של התפוצה הארמנית ברחבי העולם. בהתרגשות הוא אמר לי שאוכל ליטול כל ספר או ציורים שאחפוץ. לא סירבתי כמובן ושמתי ידי על כתריסר ציורים של רוברטס המתארים את מסעותיו בארץ הקודש, וצרור צילומים  מאמצע המאה התשע עשרה של פלשתינה- ארץ ישראל.  דעתו לא נחה. הוא נעלם  לזמן מה אחרי אחד הארונות וחזר עם חבילה כרוכה. "הרשה לי מתנה אישית, אבל אנא פתח החבילה רק לאחר שתחצה בחזרה, בבטחה, את הגבול".לאחר שחציתי והגעתי בשלום לביתי לירושלים פרמתי  את החבילה  מכריכותיה. בתוכה נח, אני לא עומד בפיתוי להשתמש בדימוי, כמו משה בתיבה, ספר התנ"ך, המועבר עתה לידיכם הנאמנות. 

 לעיונכם תמונות אחדות של ספר התנך וכמה דפים סרוקים מתוכו:

דוגמא לדף עם הערות:

מדבקת Ex Libris מספרייתו של מיכה שגריר